אנשים מתרחקים מהמוכר, מהמקובל,מהמוסכם
ככל שהם פחות מפחדים מעצמם, מאינטימיות, הדבר הכי מבהיל כי הם כבר לא פה ועדיין לא שם, הרי זה כל הקטע של גיל ההתבגרות, שהאדם נקרע בין פרשנות העבר לפרשנות העתיד, בין דמות ההזדהות המיידית שלו כסמכות הורית ואחרת שעדיין מרגישה לו הכי מוחשית לצורך למצוא מרחק מהדמות הכל כך מוחשית וחושית הזאת על מנת למצוא שפה פרטית, אינטימית, ואישית.
זה לא שמישהו אי פעם צלח את המהלך הזה, כולנו מתבגרים נצחיים, בינתיים (חוץ ממני, אני אלוהים), אבל בכל מקרה ולעניין, מה שעולה זה עד כמה השפה מצפינה כל כך מרתק את כל התהליך הזה, היא המפתח, וכנראה גם בגלל זה אוטיזם זה בראש ובראשונה שונות אם לא ממש חריגות מאוד שפתית-תקשורתית
ככל שהם פחות מפחדים מעצמם, מאינטימיות, הדבר הכי מבהיל כי הם כבר לא פה ועדיין לא שם, הרי זה כל הקטע של גיל ההתבגרות, שהאדם נקרע בין פרשנות העבר לפרשנות העתיד, בין דמות ההזדהות המיידית שלו כסמכות הורית ואחרת שעדיין מרגישה לו הכי מוחשית לצורך למצוא מרחק מהדמות הכל כך מוחשית וחושית הזאת על מנת למצוא שפה פרטית, אינטימית, ואישית.
זה לא שמישהו אי פעם צלח את המהלך הזה, כולנו מתבגרים נצחיים, בינתיים (חוץ ממני, אני אלוהים), אבל בכל מקרה ולעניין, מה שעולה זה עד כמה השפה מצפינה כל כך מרתק את כל התהליך הזה, היא המפתח, וכנראה גם בגלל זה אוטיזם זה בראש ובראשונה שונות אם לא ממש חריגות מאוד שפתית-תקשורתית
