אלבום השבוע 153

[קזאר]

אלבום ../images/Emo45.gif השבוע ../images/Emo45.gif 153

אהלן! this week the album of the week is in english. why? because it's time we, the people, march forward to a more universal place, where ideas can be exchanged with a yet-unseen multitude of people. feel free to write in hebrew though. weeks... how they go by us, unnoticable yet they run so deep in our collective thoughts.

 

[alonfix]

עדיין באווירה חורפית

Nick Drake - Five Leaves Left כ"כ עדין ויפה. אני חושב שהייתי צריך להתחיל לשמוע את דרייק עם האלבום הזה מאשר עם פינק מון. אלון

 

[קזאר]

דרייק טוב,

אבל הוא אולי רך *מדי*, עושה אותו קצת לא אמין.

 

[alonfix]

לא כ"כ הבנתי אותך

מה הקשר בין זה שהוא רך לזה שהוא לא אמין כטענתך?

 

[קזאר]

אני

לא בא לטעון משהו נגד דרייק, לפחות לא במובן שאני בא לטעון משהו נגד הקשר שלך עם דרייק. אני בא לטעון משהו לגבי הקשר שלי איתו, ובוא נגיד שלא צלחנו את הדייט השני.

 

[Get Out]

אתה לא היחיד

 

[moe7]

גם אני בדעה הזו

זה לא "רוך", זו "רכרוכיות". ההגשה שלו כ"כ מתקתקה שלעצבות כאילו אין גב. מצאתי אחרים שביצעו את שיריו טוב ממנו, משום שראוי ששירים אלה ישמעו כאובים ומדממים יותר. שירים טובים, באמת, אבל דרייק הוא האב הרוחני של כל אושיות הסלואוקור ואינספור סינגרס-סונגרייטר שחיים בקליפה, עד אשר כנותם מוטלת בספק (וזה כנראה העלבון האולטימטיבי לסוגה). אלבום השבוע? אולי "Lie The Love & Terror Cult" של צ'ארלס מנסון, מנהיג הכנופיה הרצחנית הידועה לשמצה. האלבומים שהוציא לא מאוד מוכרים, עצם העובדה שכתב שירים מחטיאה לדימוי הפסיכופת שיצקו עבורו. מנסון ללא ספק היה רדוף, יצרי וקיצוני, אימפולסיבי וסוחף, מה שהפך אותו למסוכן, בייחוד בשל הכריזמה בה ניחן, אשר משכה אליו מני טיפוסים תמימים שחפצו אך בהארה לאהבה אולטימטיבית, אותה יצקה הכת לתוך המוות. כל אלה חבויים שם בין השירים (פסיכדליה מתוקה וחולמנית), בין הנונסנס (שיר לגוש הפסולת, א-לה דניאל ג'ונסטון) והרחמים העצמיים (כמעט כל שיר באלבום), הם מתארים אאוטסיידריות זועמת, רתיעה מהחברה, כל הדברים שקיימים במחאה, פרטית או פוליטית, אלא שכאן האיום התממש מילולית. אני מאמינה שבתוך כל אחד מסתתר רוצח, בודאי באחד כל-כך פגיע.

 

[נועםגולד]

אתם אנשים אמיצים,, ח"ח וכו'..

תגידו מה שתרצו על "רוך" וכו, זה באמת אישי, רק אל תשכחו את הקטע המוסיקלי. לא ה"שמופיות" של דרייק הביאה אותו לאיפה שהוא, זה המוסיקליות, שהיא בכמה רמות מעל הסביבה הקרובה. הוא פאקינג תותח על. גם גרייס של באקלי לא נוצץ כי הוא שר גבוה, זה פשוט אלבום מוסיקלי (אני צריך למצוא מילה חדשה ) בטירוף.. אם הייתי מלומד בתחום אולי הייתי יודע להסביר. המוסיקה של דרייק זה כל הגב שהעצבות שלו צריכה. לקח לי זמן להתחבר לדרייק, לקח לי זמן להבין את פיונה אפל, ולקח לי זמן להרגיש את סיגור רוס. אם הייתי מנסה רק להבין את סיגור רוס במקום להרגיש, זה לא היה זה. ככה שלגשת לדרייק דרך הרוך שלו זה ,אה, מפגר. אני שונא ראפ, משמע אני שונא קלואודד? יש כמה קטעים בקלאסית (שאני מנגן) שחשבתי שהם קיטשיים, עד ששמעתי ביצוע ממש טוב שלהם והתאהבתי. הם עדיין קיטשיים, אבל הם פשוט טובים ... בקיצור- מוות למבקרי ניק דרייק !!!!!!!!!

 

[חולוני]

ראפ זה טוב, ניק דרייק משעמם.

וגם קלאודד.

 

[נועםגולד]

קלאודד הם הראשונים ששמעתי שאי פעם

עשו משהו מעניין עם ראפ. לא מבין איך ראפ יכול להיות מעניין כ-ש-ל-א מתפרעים עם הווקלז ככה. (בשבילי ההתפרעות הווקלית זה הייעוד של הראפ. בשביל מה יש ריתם & פלואו? בשביל שזה ישמע בדיוק כמו הקודם ? )

 

[חולוני]

במילה אחת - הא?

על איזו התפרעות ווקאלית אתה מדבר? דבר בדוגמאות חביבי.

 

[נרקומן ציבור]

במילה אחרת - הרוטס

בעוד מילה -טרייב קאלד קווסט עוד אחת -וו טאנג קלאן אאוטקאסט.. והרשימה נמשכת. לא שיש לי משהו נגד קלאודד, להפך, אבל הם בהחלט לא הדבר היחידי ששוה להקשיב להם לפעמים גם באריזה של היפ הופ יותק "קונבנציונלי" מסתתרות הרפתקאות מוזיקליות, מרתקות, במיוחד בתחום הפלואו והישיבה הגאונית על הביטים.

 

[חולוני]

זאת תגובה לי או לנועם?

בכל מקרה, כל אחד מההרכבים שרשמת לא רואים את קלאודד ממטר. ואגב אאוטקאסט, אני ממש עכשיו באמצע שמיעת Stankonia ואני כרגע בדיוק בטראק 15 - Humble Mumble עם אריקה באדו, איזה שיר גדול. "I'm wild just like a rock, a stone, a tree And I'm free, just like the wind the breeze that blows And I flow, just like a brook, a stream, the rain And I fly, just like a bird up in the sky And I'll surely die, just like a flower plucked And dragged away and thrown away And then 1 day it turns to clay It blows away, it finds a ray, it finds its way And there it lays until the rain and sun Then I breathe, just like the wind the breeze that blows And I grow, just like a baby breastfeeding And it's beautiful, that's life and that's life And that's life and that's life"

 

[נרקומן ציבור]

לנועם..

 

[נועם גיטרה]

הא אתה .

אתה הקשבת בכלל ל TEN? אתה בכלל יודע מה זה מופרעות? בוא נבדוק - the past is a grotesque animal מהחדש של מונטריאול הוא: א- משעמם מוות. 12 ד' מונוטוניות ומשמימות. ב- קטע קטטוני עוצמתי ועצם הביצוע שלו פסיכי במהותו. ג- קישור לסידרה מצחיקה לאללה. ההתחלה קצת חלשה ההמשך אדיר (חוץ מהממש אחרונים) http://www.jentsproductions.com/littlekuriboh rifle eyes מ TEN של ענןמוות יכול להיות פסיכי. משעמם. וואטאבר. אנחנו כנראה שונים מדי מוסיקלית בשביל לראות את אותו הצד של המטבע.. למרות שמהמעט פעמים ששמעתי את stankonia די אהבתי אותו.

 

[נועםגולד]

וואי, לקחת לי את המילים מהפה,

גנב, תחזיר! ..הסידרה הזו הצחיקה מאוד גם אותי, אנחנו צריכים להיפגש מתישהו.

 

[חולוני]

מה זה? דאבל נועם?

כמו דאבל אלכס? זה באאןןן זווונה!!!

 

[נועםגולד]

?

מי/מה זה דאבל אלכס ? (אני בור ) עכשיו כשאני שניים אני רוצה לראות מי מתעסק איתי !

 

[hcsneB]

רנו פסקל

 

[hcsneB]

קטע גאוני, אגב