אלו אלים ולמה?

[חתול הצשייר]

אלו אלים ולמה?

ניסיתי כבר פעם לפתוח כאן את הדיון הזה (ולא הצליח, כנראה כי חשבתם שזו הודעה פרטית שלי), אבל אני מנסה שוב כי זה מסקרן. במיוחד אדם כמוני שמאד אוהב מיתולוגיה השוואתית. אז ככה, גבירותי ורבותי הפאגנים, פוליתאיסטים, מולטיאיסטים וכל דבר אחר

מי הם האלים האהובים עליכם (או האלים שלכם) ולאיזה אל מהפנטיאון שלכם (או מאחד אחר) אתם הכי מתחברים ולמה? נ.ב. אני את התשובה שלי כבר נתתי בניסיון הקודם. הפעם כדי שלא תחליטו שזה דיון פרטי שלי אני אצטט אותה רק מאוחר יותר.

 

[אני יונתן]

טלי

שנים לא הגבתי כאן, מזל שיש אינטרנט בחדר ההמתנה במוסך. טלי היא אלת הטל והגשם הקל במיתולוגיה המשתקפת מהטקסטים האוגריתיים, היא עברה פיתוח ישראלי בשנים האחרונות. אני מתחבר אליה במיֻחד מכמה סבות: גשם קל הוא מזג האויר המעדף עלי, היא מיצגת עדינות, וזוהי תכונה חשובה וראויה ליצוג לדעתי, היא מקומית, ואני מחֻבר למקום, הטל והגשם הקל הם פן חשוב בשפע, לצד הפריון, הסערה וכו'.

 

[רובין עוטה המגבת]

יונתן! יובלות חלפו מאז כִּתַּתָּ את

זוג רגליך הוירטואליות לכאן! ברוך השב מן המרחקים!

 

[Animus1539]

בריג'יט וקרנונוס

הם האלים שאני הכי מתחבר אליהם.

בריג'יט - אלה משולשת מאירלנד

והאיים הבריטיים - בשמותיה האחרים בריד, בריגיד, בריגאנטיה ובריטאניה - היא הייתה האלה הראשית של כל האיים הבריטיים בשלב מסויים ולראייה האיים הם על שמה עד ימינו אנו. היא אחראית בין השאר גם על הזכות למלוכה

(sovereignty) בממלכה המאוחדת ובכלל בהיסטוריה. השורשים שלי הם באיים הללו - נולדתי שם - ואני מרגיש חיבור עמוק למקום ממנו באתי.

בריג'יט היא אלה אם, אלת פריון והאלה של היצירתיות וההשראה. היא לוחמת ומגוננת, מרפאה ושומרת על הילדים. אלת שמש ואש

. אלה של החקלאות, טיפול בחיות הבית והמשק

, רפואה

, יצירה ומוסיקה

. אלת הנפחים

וחרשי המתכת. לכל הדברים הללו אני מתחבר ברמה זו או אחרת...

קרנונוס - זהו שמו ביוונית - השם הקלטי המרכז אירופאי של האל המקורנן הגדול אבד בערפילי הזמן וההשמדה הנוצרית. בבריטניה קוראים לו הרן (Herne). הוא אל עתיק ביותר, ומופיע בכל מקום כמעט באירופה הפאגאנית. הוא האל החרמן, המייצג את הפריון של בלטיין, ואדון הצייד שמגיע לשיא כוחו מאמצע הקיץ ועד לתחילת הסתיו. הוא אל הפריון הגברי, בן זוגה של האלה האם והעיקרון היצירתי הגברי. הוא נחשב לפעמים גם אל המוות והצייד נראה לפעמים כמטאפורה לאיסוף הנשמות של המתים

וללוות אותם ל-Otherworld, והוא גם שומר השערים שם. הוא אל היערות, אל החיות, אל ההתהוללות (-במובן הטוב של המילה) ופריון גברי. אני לא חושב שאני צריך להסביר למה אני מתחבר אליו... אם זה לא מובן לכם... תבינו כשתגדלו...

[יש המשווים בינו ובין האל היווני פאן (-שמשמעות שמו היא "הכל"), שניהם הפכו לאב-טיפוס של האנטי-אל הנוצרי, השטן

. זה כמובן לא קשור לתכונותיהם יותר מאשר לשיטת הרחקה והפחדה של האוכלוסיה האירופית מדרכי הדת העתיקה.]

 

[ebony]

האלים שלי.....

קרנונוס שכבר הסבירו עליו למעלה

וגאיה- אמא אדמה..... אישתו של אוראנוס שהוא גם בן הזוג שלה,אחת האלות העתיקות על פי המיתולוגיה היוונית בגדול גאיה נמצאת בהכל גאיה היא הכל

 

[ebony]

לא שמתי לב../images/Emo3.gif אישתו = אמא של....

 

[mbinh]

מוסיף לדיון

אז ככה למרות שאינני מאמין באמונה המצרית העתיקה האל האהוב עלי הוא תחות. תחות הוא אל הזמן(אבי הזמן ) אל הירח אל הכתיבה אל החוכמה אל הידע ומגן האוחזים בעט. אינני מאמין אך יש בו את השילוב של הערכים החשובים ביותר עפ"י דעתי ושל הדברים שאני הכי אוהב חוכמה ידע ירח כתיבה וכמובן זמן.

 

[gwizard]

האלים שלי

(כרגע) הם זאוס והקאטה מן הפנטאון היווני. זאוס הוא כידוע (בין השאר) אבי האלים ומלך האולימפוס, אל המשלב אספקטים של צדק עילאי, שליטה במזג האוויר (כל הקשור לסופות וברקים) ושלטון. אני חושב שכולם מכירים את האגדות והסרטים והסדרות האין סופויות המשלבות אותו, אך בפועל הוא שונה ממה שמתארים אותו. אני לא יכול לדעת איך זה אצל אחרים, אך אצלי היחסים הם בין אבא לבן ולא כבין מלך לנתין. יותר מזה נהיה אישי מדי אז נעצור כאן. הקאטה היא אלת המאגיה והירח השחור (בין השאר) ולה אספקטים שונים ומשונים. ישנם לא מעט סיפורים גם עליה, אך בטלויזיה אתם קרוב לוודאי לא תראו אותה בגלל שלהבדיל מזאוס הפופולרי היא מזוהה עם האופל. אני מכיר לא מעט אנשים אשר סוגדים לה ולכולם התנסות שונה, אך בכל זאת יש משהו אחד שכולם מסכימים עליו - עם הקאטה לא מתווכחים ופשוט עושים את מה שהיא דורשת. אחרי כל דרישה בלתי אפשרית (לא באמת) יש שיעור חשוב וכואב שחייבים לעבור על מנת לגדול. היא מורה, היא זקנה, היא אם אוהבת, היא אישה רצחנית מרובת זרועות עם סכינים חדים וכלבים שחורים אימתניים לרגליה העומדת בצומת דרכים, היא מכשפה, היא מה שקיים אחרי הפחד. נ.ב. אני יודע שהקאטה היא במקור לא מן הפנטאון היווני, אך אני לא מכיר אותה כפי שהתייחסו אליה לפני כן.

 

[רובין עוטה המגבת]

רציתי לנצל את ההזדמנות

ולאחל לכֻלָם ט"ו באב נהדר. המלצות חמות (הלצה עבשה על מזג האויר...

) להערב: להביט בירח, לחולל בכרמים, להשתכר מיין (ומאהבה) וכמובן לעשות אהבה. וכדי שלא תגידו שאני סתם תופס טרמפים - הרי תשובתי לשאלה הנ"ל. אני מכרח לפתוח בכך שאומר שאיני תופש את האלים כאנתרופומורפיים ו/או טרנסצדנטים, אלא מבחינתי האלהות היא פנתיאיסטית, והאלים הם יצוגי הדברים עצמם, וכלים שעוזרים לנו לפרק ולהבין את היקום ואת התהליכים בו. כך בעל הוא הגשם והסערה עצמם, וים-נהר הוא ממש הים והנהרות. אך המפגש שלהם בקונטקסט שלי המיתוס הופך אותם לכלים להבנת תהליכים בטבע העולם והאדם (ניצחון הסדר על הכאוס, במיוחד על-ידי חקלאות עונתית). ואחרי ההבהרה הזאת, האלים היקרים ללבי (שים לב ארדן, בלי יו"ד

) הם יהוה, האיש היָרֹק, לילית ובמידה פחותה יותר ניכל וירח. יהוה הוא האל העממי והביתי. הוא קשור לכל המיתוסים של האתנוס העברי ולפיכך הוא חלק אינטגרלי מהזהות שלי כעברי. היחסים שלי איתו מֻרכבים קצת, אבל ככל שאנחנו מסירים את המסכות והקליפות אנחנו הולכים ומתקרבים. האיש היָרֹק הוא אהובי משכבר הימים. הוא מייצג את עולם הצומח, ומבחינתי הוא משקף את השפע והאהבה שאנחנו מקבלים מהאדמה, את החכמה שעולם הצומח מלמד אותנו, את מחזורי החיים והמוות של עולם הצומח וכל מה שאנחנו יכולים ללמוד על עצמנו מתוכו - "כי האדם עץ השדה". אל לילית הגעתי מהמיתולוגיה היהודית, ולכן היא מבחינתי חלק מהזהות העברית-יהודית שלי. במיתולוגיה העברית היא שדה, אשתו הראשונה של אדם, שהתעקשה "להיות למעלה" בעת המשגל, ובעקבות סכסוך על כך עם אדם עזבה את גן עדן. אם הולכים קצת אחורה, מגלים אותה גם אצל הבבלים, וניתן להסיק שהיהדות עשתה לה דמוניזציה מסֻיימת. מבחינתי היא אלה שמייצגת חֹפש, עצמה אישית, חושניות ועֹנג. היא מלמדת אותנו להיות עצמנו במלאנו, ולא להכנע לתכתיבים של החברה מסביב. היא מלמדת אתנו אֹמץ, כי צריך לעבור בין רגליה הפשוקות של מי שהורגלנו לחשוב עליה כיצר הרע, כדי לגלות שהשדה לא נוראה כל-כך. היא מלמדת אותנו להתענג בלי בושה ולחיות את החיים שלנו דרך החושים ולא דרך השכל, בלי לתרץ את זה לאף אחד. היא מלמדת אותנו שסקס הוא אקט קדוש גם ובמיוחד אם הוא "סתם בשביל הכיף" ושתכליתו היא אקסטזה ולא פיריון. ניכל וירח הם הזוג הכי יפה, בעיניי, במיתולוגיה האוגריתית. ניכל היא אלת הבֻסתנים ועצי הפרי (ומייצגת גם את הירח המלא), וירח הוא אישהּ, ומייצג את הירח (כאילו, דהּ!). אני לא יודע בדיוק מה יש בהם, אבל הם מקסימים בעיניי. אפשר להבחין בקסם הזה במיוחד הלילה - הירח מלא וזוהר, הרימונים מבשילים, אשכולות הענבים שופעים בכרמים ורק מתחננים לבציר. ט"ו באב נהדר, -רובין עוטה המגבת.

 

[אני יונתן]

ניכל וירח, ויהוה

ראשית אבהיר שתפיסתי לגבי הקשר בין הטבע לאלים מאד דומה לשלך, אלא שאיני מגדיר את עצמי פנתאיסט, אלא משורר, כיון שאם האלים הם התופעות עצמן, אזי הקשר בין דמות האלים לתופעות הוא קשר של יצוג, ממש כמו הקשר בין התופעה למִלה. לגבי ניכל (עצי פרי) וירח (ירח) כתבת שאתה לא יודע מה יש בהם, אולי אלתרמן יסביר לנו מה יש בקשר ביניהם: שוקיך תהלה ללוטשי המתכת מרוץ גזרתך מפנק ומהיר בך מסתכלים כוכבי הלכת לך נוהמים דבי הציר שדות שחורו ועצים נושאי שבל עמדו באורך הלבן הלילה סחרחר מיונים על השבך מדליק לך עצי דבדבן ולגבי יהוה אהובי, אני בֹש ונכלם שלא הזכרתיו לצד טלי בהודעתי הראשונה - באמת מוזר - אל שאני טורח לברך יום יום דקה דקה ואף להתמסר לו לגמרי, והנה אני שוכח לצין אותו בין אלי האהובים.. כל-כך נסחפתי בקשר שלי עם יהוה, עד שהתחלתי לחשד בעצמי שאני מונותאיסט! אולי בגלל זה שכחתי אותו בעת כתיבת ההודעה? לא יודע. מאז שהבנתי שיהוה הוא אל החסד, התגברתי על כל המטענים שהיו בינינו בעקבות פרשנויות ידועות, והתחלתי לאהוב אותו ולומר לו אז זה, להודות לו על חסדיו, ולהכיר בהם, מתוך כך למדתי הרבה על חסד, ואני מרגיש שזה עוזר לי בתחומים רבים, שעה שעה. אז תודה דתן, והנה אני שוב בפֹרום, מסתבר.. ברוכים הנמצאים

 

[רובין עוטה המגבת]

אכן אלתרמן נחלץ לעזרתנו

אבל, יש הבדל בין הדימוי האוגריתי לאלתרמני. בעוד שבמיתוס האוגריתי הירח מסתכל מטה ומתאהב בבסתנים ובעצי הפרי, ומוכן לקנות אותם במֹהר, בדימוי האלתרמני הלבנה היא מושא התשוקה, ועצי הפרי הם המהר בו הלילה קונה את אהבתה. איני בטוח מי מהדימויים מדֻיּק יותר. ואולי בכלל הירח ועצי הפרי הם השתקפות של אותו הדבר עצמו, ועל כן משיכתם - בבחינת "דומה מושך דומה"? ואולי אהבתם זאת משפיעה על הלילה, ועל המשורר? אולי לכך הכוונה ב"ירח" לאלתרמן וב"ערב כָּחֹל עָמֹק" למאיר אריאל?

 

[אני יונתן]

זה לא הבדל גדול

הרי מֻתר שגם הירח יתאהב בעצי הפרי בארץ וגם הארץ תתאהב בלבנה (מי אמר שאהבה חיבת להיות חד צדדית)

 

[mbinh]

גישה שונה ליהוה

"הוא היה אל נמהר וקפריזי ובעל מזג סוער שהיה מסוגל להשמיד את כל האנושות או את העם הפרטי שלו שבחר בו מכל העמים כשהרגיזו אותו ולא היה מסובך להרגיז אותו.אבל לפעמים כששום דבר לא הכעיס אותו ידע להיות רחום וחנון או לפחות טען שהוא רחום וחנון." "הוא שאף להיות אחר מכל דבר קרוב ומוכר להיות גדול ונורא זר ומאיים מחריד מפעים ומקסים בעוצמתו." "הוא גם היה שופט היושב למשפט ודן את ישראל ואת העמים.המשפט נקרא משפט צדק,אם כי אמות המידה של הצדק הזה לא תמיד היו ברורות" ("המיתולוגיה היהודית"-חגי דגן)

 

[neophile]

Ja man!

לדעתי בלי לימודי קבלה מקדימים אי אפשר בכלל לדבר על יהוה .

 

[MetalSinagouge]

זה מעניין..

קראתי איזה ספר בשם Undoing Yourself With Energized Meditation של כריסטופר הייאט, זה מעין גרסא מופשטת לגילוי הרצון האמיתי. בכל אופן, הסופר הזה ידוע בתור אחד שלא מחבב מונותאיזם במיוחד, בהתקפה הרגילה שלו נגד הדת, הוא הואיל בטובו להוציא מן הכלל גנוסטיקים נוצרים, סופים מוסלמים, וקבליסטים יהודיים. Makes me wonder.

 

[RainBird]

קראתי ספר שלו שנכתב עם ג'ייסון בלאק Urban Voodoo היה פחות מידי מידע ויותר מידי "נצרות זה רע" אז אני מבין את ההסתייגות שלך.

 

[neophile]

אני לא אוהב את כל הספרים

החדשים האלה , הם ממש "כישוף שפע"

 

[RainBird]

אלים... הקטה- בגלל ששירתה האפלה קראה לי, היא האלה הראשית שלי. מסופטמית. ארזולי- הלואה של האהבה, כי היא גם קראה לי (היא חובבת הומואים במיוחד- גיליתי לאחרונה!) מהמסורת הוודאנית. קיביל- אלת החיות, המאגיה והריפוי- מהמיתולוגיה הרומית, אבל במקור מאפריקה... דהוט- נמפה מהמיתולוגיה הקלטית שבנו עבורה את העיר התת-מימית ייס. זכרים. לוקי- האל התעלולן שהוא חצי ענק- שרצח את בלדור. קרנונוס- המאהב הנפלא. שאנגו- הלוחם העדין והאלכימאי שלימד אותי לקח על מנהיגות. אנוביס- שומר המתים.

 

[Bastat]

א - ל - י - ם

האהובה עליי היא.... איזיס אלת הקסם והנשיות איזיס בעלת פנים רבות וכל כולה רווית קסם ומסתורין גם נות מאוד עושה לי את זה שגם היא מדברת על נשיות על הכוכבים ועל הכלה של דברים ישנו גם אוזיריס שכבודו במקומו מונח אצלי בקיצור אני אוהדת את החבר'ה ממצרים וכמובן כשמי כן אני בססססטטט - אלת החתולים

 

[neophile]

להגיד לכם את האמת?

אני לא בטוח לגבי האלים שלי אני רואה את עצמי בתור גנוסטי שמשתמש בפוליתאיזם כדי "להדגים רעיונות מופשטים " לכן אני לא יודע אם פאגאני זה תואר שמתאים לי , מצד שני גם מונוטאיזם לא מתאים לי . הרעיונות הגנוסטים והשמאניים(כאוס מג'יק) מתחברים לי טוב ביחד. אלה אחת שאני כן מתחבר אליה בכל מאודי היא פרספוני שופטת המתים היא גם "מוארת" וגם "אפלה" מסודרת וכאוטית - מאוזנת.