חן חן
ראשית אין לי מושג למה מר אמק כרגיל מתלהם לו על הפומו ,למה מה? ושנית בטרם נקבור את הפומו קבורת חמור ,תוך ריקוד מעכס מעל הגומחה שבה נטמין את גופת הפומו אז באופן די עקרוני ואפילו מודרני אני בעד הפומו ,לא כאידיאולגיה לא כמרד אפילו ,אבל כן כחבלי שחרור מהדוגמה המודרנית-לפחות בחלקה. אני לא רוצה להשתחרר מהמודרנה לגמרי ,נוח לי לקבל הסברים ראציונלים לתופעות ,אני מסוגל לפעמים להבין אפילו כמה הסברים כאלה ,אני לחלוטין אובד עצות כאשר אני אמור להבין חומר מיסטי מעורפל -אני לא מורד במודרנה . ומצד שני, הפוסט בעיקר באמנות הפלסטית חולל פלאות ,לא רק גם באדריכלות ,האמנות הפלסטית המודרנית גוועה פשוט . מניפסטים על מות הציור פורסמו וברצינות גוברת. הפוסט הביא למהפך מלא ,כוח יצירתי באמת מרשים בכל קנה מידה ,חלקו אף עולה על האמנות הפלסטית המודרנית או משתווה לפסגות שלה-פרץ מזה לפחות שלושים שנה. האם עלי לקבל עקב כך את הפוסט כאידאולגיה או כפי שפיטשזון מנסה ליצגה כפילוסופיה? ואפרופו פילוסופיה ,האמנות המושגית קבעה לעצמה או נטלה או ניסתה לבוא במקום בו הפילוסופיה נכשלה ועל זה יש תיעוד במאמרים וגם במנפסטים. היא נכשלה כליל,אמנות אינה פילוסופיה. הפילוסופים הצרפתים בעיקר ,והם שונים כל אחד לעצמו ,אינם מסוגלים עדיין או שאני איני מסוגל עדיין לרשום לי בשכלי איזה מהלך שיהיה נתפס. אני נדרש למאמצים בלתי אנושיים לצלוח טקסט ,לרוב אין לזה הצדקה,הרי מה שניתן לכתוב בבהירות ,מדוע לסבכו? עיקר הביקורת שלי היא שהפוזה השתלטה על הפומו ,אין רצינות ,אין בהירות וחסרה מידה של צניעות. הפילוסופיה קיימת אלפי שנים טרם הפומו ,אני לא זוכר תקופה כזאת טווסית מאז ומעולם. בכוונת מכוון היוהרה של אנשים מלומדים גורמת לסיבוך של הנאמר ושל הנכתב ,כאילו ככול שהעניין סתום יותר ,הרי זה משובח. לא ולא ,והרי טובים ממני נכשלו ,זו לא רק בעייתי שלי . נדמה לי שהכישלון הזה המהדהד,אי-היכולת להיות בהיר הוא הכישלון הכי ברור של הפומו,מניפסטים אמנותיים יכולים להידרדר לפואטיות ,לשירה ,אבל פילוסופיה אינה יכולה להרשות לעצמה להיות בלתי מובנת ,אף למצויינים ולחכמים. מילא היו אומרים ,לך שב ולמד ,ותבין. אבל בכוונה מצליחים ליצר טקסטים שאין לאיש מושג מה כתוב בהם ,והם צפופים ,מסובכים וחלקם מכילים טקסטים יהירים עד כדי טיפשות. הבעיה אינה בחוסר היכולת לתקשר רק אלא ביכולת להפיק תועלת מטקסט לחיים עצמם-או בכלל ,מדוע טקסט שבעצם הקריטריון שלו הוא חוסר הקוהרנטיות שבו במופגן הוא הטקסט הפומאי המובהק?. אם טקסטים פילוסופים שונים הצליחו לשנות את החברה ,את המוסר -בעבר ,הרי שפה אין סיכוי שמתוך טקסט תיצמח טובה אונברסלית ,כאשר מראש יש נסיון להצדיק את הנטיה הבדלנית המופגנת הזאת. פוזה זה בסדר כולנו פוזה ואני כמובן פוזה ,אבל לא כטקסט שמתימר ליצר תובנות אונברסליות או לשמש כטקסט פילוסופי.וסליחה פיטשון פילוסופיה לא יכולה להיות פרטיקולרית ,זה בלתי-אפשרי ,פילוסופיה וזו היומרה שלה ,מנסה להיות אונברסלית . ברור שיש דברים מופלאים ונכונים שכתובים בחן ובחוכמה. אבל מסתמנת המגמה להיות חסר מובן כאופציה ,זו מגמה שהופכת את האבסורד לאלוהי ,אבל פסואה כבר הגדיר ככה את האבסורד ,אז למה לחזור לאבסורד כדבר מובנה בכל טקסט פומאי? חוץ מזה עד כמה שאני מבין אבסורד הוא מודרני ,לא? אני בפירוש לא אנטי-פומו ,אחרת מה הטעם ,ובכלל נוצר איזה צורך אמיתי להתעלק על המודרנה ,ובצדק . אבל בכדי לעבור לשלב הבא היינו להתימר להיות פילוסופי ,אי-אפשר להתעלם ביהירות ממצוקות אונברסליות. אם פילוסופיה נועדה מראש לא לאמר דבר על האונברסלי אז מה איכפת לי ממנה,שתלך לכל הרוחות.
)
