אל תגיבו אם לא בא לכם

[neoM]

חחחחחחחחח

אין פורום "פסוריאזיס לזקנים"?

 

[רפרם]

עודכן

הוספתי את הפורום לדף הראשי של הקהילה תחת "פורומים מומלצים"

 

[אלי 00]

OK התחלתי לתפוש את העניין

יש חולי פסוריאזיס צעירים ויש חולי פסוריאזיס זקנים יש עיוורים ויש פיסחים יש חרשים ויש מובטלים יש אלכוהוליסטים ומכורים לסמים יש פמיניסטיות יש חובבי יינות משובחים יש הומואים יש לסביות יש חובבי דתות המזרח יש היפוכונדרים יש מכורים לאקטואלייה יש גרפומנים ויש חולים על בריטני ספירס בקיצור...........לכל אדם יש קבוצה או קבוצות השתייכות (ושימו לב שלכל קבוצה כזו יש גם פורום התכנסות) פומו, זה "אין קבוצה" זה "אין משוייכות" "אין מוגדרות". אבל ה"אין" הזה, בעצם כולל את הכל. הוא היש המוחלט. אז גם לפומו יש פורום.

 

[neoM]

אבל דיברתי על "עילגות"

לא על פלצנות. דווקא הכתיבה הפלצנית במיטבה מקפידה על עברית ביורוקרטית-אקדמית-תקינה.

 

[אלי 00]

חוסר היכולת של "העם" לקרא את

הטקסטים ה"משכיליים" לא החל בפומו. פעם זה הייה בגלל חוסר ידיעת קרא/כתוב קונקרטית. משלמד "העם" לקרא ולכתוב - לא השתנה כלום. אז פעם הכמרים פרשו לעם את הטקסטים. זה הייה תפקידם. היום עושים את זה העיתונאים. זה תפקידם. והפומו אומר משהו על הפרשנים, הפרשנות והטקסטים.

 

[רפרם]

ומי נשאר להסביר את ה-subtext?

 

[אלי 00]

מה יש להסביר?

הקורא הוא הסב-טקסט.

 

[neoM]

נכון../images/Emo45.gif

 

[ספרי הימים]

במסגרת הרטרו-זו אפיפני בתחפושת פומו

צצים ומופיעים שדונים ופיות , תלבושות/תחפושות ותסרוקות ימי ביינמיות יש אפילו אמנית אחת ניו יורקית שעבודתה מתמקדת בצילום של דמויות "עתיקות- עכשוויות" היא לא ממציאה אותן ולא מביימת אותן אלא פשוט יוצאת למועדונים הכי איניים בניו יורק ומצלמת שם. למה אני מספרת את זה? כי האכזבה מהמודרנה שהבטיחה גדולות (את כל התשובות באמצעות חשיבה מסודרת מדעית או פילוסופית) ואי העמידה שלה בהבטחה הגדולה, האכזבה היומיומית מאותם חלקים במדע שאינם מצליחים לספק את הבטחות (למשל הרפואה הקונוונציונלית) הם שהולידו את תופעות הרטרו של קוסמים ומרפאים בקסמים ובמירמות. למשנתם אין שום מבנה מסודר שהכרנו מזמן המודרני אין חשיבה מחקרית היררכית שעומדת מאחוריהם וכמובן שאין שום יכולת בדיקה מסודרת - הבדיקה נעשית בצורה התרשמותית בלבד ועל בסיס שמועות מפה לאוזן. הצורך הזה באמונה עיוורת הוא תוצר של הפחדים מהעולם שיצרה העת המודרנית ואין ספק שהפומו רוכב יפה על גל הפחדים הזה ובעצם משתמש לא רע לצרכיו במבנה הנפש האנושית תוך הכרת מכלול הפוביות מנגנוני ההגנה והפתלוגיות היותר מורכבות שאת כולם איתר סימןוערך המודניזם. המלחמה לצערי תהייה אמיתית למרות שדומה מאוד למלחמת הכוכבים ובכל זאת הטילים לא וירטואלים והאנשים שיפגעו יהיו אמיתיים לגמרי עד שלא יהיו יותר. לכן גם החשש הוא אמיתי. אני מודה שההתמודדות עימו הולכת ונראית יותר ויותר מופרכת מוזרה וקצת מיסטית כמו הפומו - מסקיטייפ... חחחח...

 

[neoM]

מוצא חן בעיני הניק החדש שלך

ביקרת בפורום שאליו שלחתי אותך?

 

[אפיפני]

עדיין לא הספקתי

אני לפעמים ככה ולפעמים ככה.

 

[אלי 00]

פאניקה היא לא פוסטית

"פאניקה" היא פוסטית. יותר נכון, כשהתגובה הספונטנית מתערבבת לבלי יכולת הפרדה מהתגובה התקנית - אנו נמצאים בפוסט. כשאנו מתרגלים "ספונטניות", אנו בפוסט. כשהספונטניות מעוצבת ומסוגננת ע"י בעלי מקצוע (אמנים, יועצי תדמית, פרסומאים, במאים כוריאוגרפים וכד´), אנו בפוסט. עטיפת הבתים בניילונים, יש כאן השפעה של מוטיבים בפומואים (קריסטו לדוגמא), אבל כמו שאמרתי קודם, כשהמציאות שלנו מעוצבת ע"י בעלי מקצוע - אנו בפוסט. כלומר הפוסטיות של העניין באה משני כיוונים. ההצעה ללבוש כמה שכבות בגדים נשמעת כבאה מהיידישע מאמא ואמרנו כאן כבר שהקם-בק של היידיש, הוא פוסט. מסתבר שיידיש זה לא רק שפה וורבלית, זה גם שפת לבוש. האם זו מלחמה? אם תהייה מלחמה - זו תהייה מלחמה, כי היא מתנהלת על פי כללי טקס של מלחמה - יש כאן הליך פורמאלי שמוביל להכרזת מלחמה. הכרזת מלחמה היא מרכיב הכרחי במלחמה (ולכן הדבר המוזר הזה שביננו לבין הפלשתינים - על אף כל הצרחות והיבבות - הוא לא מלחמה). מאותן סיבות, מי שרוצה, יכל קצת להוריד את מפלס החרדות שלו. סאדם חוסיין עדיין לא הכריז עלינו מלחמה ובניגוד לנו, סאדם חוסיין כן משחק על פי הכללים הנוהגים. החרדות הן משחק פוליטי מקומי.

 

[אפיפני]

בתקופת מלחמת המפרץ

שעשעתי את עצמי בכתיבה הזויה שהתפרסמה רק - אחרי המלחמה ואפילו להפתעתי באיזה כתב עת מכובד למדי (לא מגלה איפה ולמה אז אל תשאלו כי זה ישר ישחרר אותי מהניק האטום החדש שלי..חחח...) בכל אופן - הנושא היה מסביב לאיזו תופעה סהרורית כמעה שקשרה את סאדאם חוסיין עם צרכים של אגרנות ושיאה היה בכך שאגר אותנו האזרחים המבוהלים ומדינה אחת בתוך חדרים כשאנחנו מתוך הזדהות השלכתית איתו (יש מושג כזה בחיי..) עטפנו ואטמנו את עצמנו בניילונים מודבקים בסלוטייפ בתוך החדרים יחד עם תכולה כזו שמאפיינת ניצולים: מים מינרליים בבקבוקים אטומים מזון באריזות אטומות וכל מיני פיתוחים נוספים שכבר שכחתי.עבר המון זמן מאז והזכרון קצת מתעתע אבל זה היה העיקרון של הסיפור, נו.. מן פסיכולוגיה בגרוש כזו שהפכה לאקט אמנותי שהוא הוא היה בעצם החשוב ... באמת הגיע אולי הזמן לנער את האבק מהחומר הישן הזה ואולי הפעם אני אצלם משהו . וחוצמזה מלחמה זה חרה ואין לי ראש לזה בכלל . לא לפחד ובכלל לא למה שיקרה.