אני בכלל בורה בכל מה שקשור לפוסט
וכל דיבור שלי על פוסט הוא התרשמותי ואכספרסיבי בלבד. אבל בכל זאת, רציתי לדעת למה אתה מייחס את השינויים באמנות הפלסטית למה שקרוי פוסט. הרי השם לעצמו הוא סתם מין ביטוי כללי, לדעתי, שנובע מתוך חוסר יכולת לקבוע מגמה הומוגנית או זרם ברור של דבר מה שמתפתח בשנים אלה; הכותרת פוסט לא מבטאת אידאלוגיה, לדעתי, ובתוך המטריה הזאת יש הרבה גוונים. כי בעצם, מי יכול להגדיר פוסט. והאמת, אין הרבה חידוש בעצם המבט של הפוסט. על ייצוגים דיברו מלפני כן, על פרשנות דיברו מלפני כן, על ריבוי משמעויות ידעו לפני כן, על נקודת מבט דיברו לפני כן. בעצם, על מה לא? כלומר, אפשר לומר שהפוסט מתייחד בעצם העובדה שתחת המטריה הכללית הזאת התיישב כל היאוש והתלכד: הוא נובע מן ההבנה שבאמת אין חדש תחת השמש, שאין דבר אחד קבוע ושלעולם לא יהיה, שאין שום אמת מוחלטת ובנוסף - הידעה הסופית והכביכול "מרעישה" - שהפילוסופים הם בניאדם שאינם דוברים מפיו של אלוהים ושלא חוננו בדיבור "אובייקטיבי" וכי גם להם יש - הפלא ופלא - "נקודת מבט" ופסיכולוגיה וביוגרפיה, שכך וכך משפיעה על האמירה שלהם. ואם כך - מהו המרד הגדול? לעשות מן ההבנה הזאת יציאה לחירות של הפרט. ביג דיל! חוץ מזה, תמיד יש ראקציות ושינויים בתנועות של האמנות. אם אתה מביט על הדאדאיזם - במה הוא שונה מן הפוסט? כל תנועה סופה לגווע, ובתום הגוויעה ממתינה ההתחדשות; אם לא היינו מכנים את העידן הזה פוסט, היינו קוראים לו בשם אחר. כלומר, ההתחדשות הייתה מתרחשת בין כה. ולא הבנתי למה כתבת "מניפסטים אמנותיים יכולים להידרדר לפואטיות" - אמק הזדעזעתי! פואטיות זו הידרדרות?! לא לא לא לפי אריסטו הפואטיקה היא פילוסופיה לעצמה ועליונה אפילו אני חושבת שעצם העובדה שאין פילוסופיה אחת קוהרנטית היא היא הפוסט; העובדה שאין פילוסופיה אחת בהירה ונהירה - זהו הפוסט. שהטקסטסים מנופחים בלתי נסבלים פתלתלים - זה פוסט. עולם מפורק לשון מפורקת חברה מפורקת תרבות מפוררת. יש יותר מדי אנשים וזו אמירה מגעילה אבל נכונה; האנונימיות קיבלה צורה מזוויעה, תרבות ה"הכפר הגלובלי" שעשויה קרעים קרעים ובעיקר! בעיקר! בעיקר! קבלו את המלכה: תקשורת ההמונים! כל הייאוש כולו ממוקד וטמון בתוך הביטוי הגועלי הזה: לולא הטלביזיה ואחר כך האינטרנט וכל היצורים הוירטואליים האלה שמצרינים הלכה למעשה את מצבור האנונימיים העצום שבעולם - הפרט לא היה הולך לאיבוד. הפרט הולך לאיבוד בגלל ואך ורק בגלל שהטכנולוגיה הנוראה הזאת כבשה את מקום מדורת השבט הפשוטה שהייתה לכל קהליהל בנפרד; המדורה הזאת בוערת ושורפת וממחישה ל"פרט" בעוצמות בלתי נסבלות את אפסותו - עד כמה הוא קטן חלוש מגומד. אפילו הרקיע מלא הכוכבים בימים העתיקים והחשוכים תרתי לא גימד כמו מסך קטן ומסריח של טלביזיה ומחשב מרצד. לכן, כל המאמרים והספרים הצפופים האלה הם צורת ביטוי והדבר עצמו - צורה שמבטאת את המהות המפורקת שהיא היא עצמה הפוסט. ישות מפורקת. אנחנו חחחח..
וכל דיבור שלי על פוסט הוא התרשמותי ואכספרסיבי בלבד. אבל בכל זאת, רציתי לדעת למה אתה מייחס את השינויים באמנות הפלסטית למה שקרוי פוסט. הרי השם לעצמו הוא סתם מין ביטוי כללי, לדעתי, שנובע מתוך חוסר יכולת לקבוע מגמה הומוגנית או זרם ברור של דבר מה שמתפתח בשנים אלה; הכותרת פוסט לא מבטאת אידאלוגיה, לדעתי, ובתוך המטריה הזאת יש הרבה גוונים. כי בעצם, מי יכול להגדיר פוסט. והאמת, אין הרבה חידוש בעצם המבט של הפוסט. על ייצוגים דיברו מלפני כן, על פרשנות דיברו מלפני כן, על ריבוי משמעויות ידעו לפני כן, על נקודת מבט דיברו לפני כן. בעצם, על מה לא? כלומר, אפשר לומר שהפוסט מתייחד בעצם העובדה שתחת המטריה הכללית הזאת התיישב כל היאוש והתלכד: הוא נובע מן ההבנה שבאמת אין חדש תחת השמש, שאין דבר אחד קבוע ושלעולם לא יהיה, שאין שום אמת מוחלטת ובנוסף - הידעה הסופית והכביכול "מרעישה" - שהפילוסופים הם בניאדם שאינם דוברים מפיו של אלוהים ושלא חוננו בדיבור "אובייקטיבי" וכי גם להם יש - הפלא ופלא - "נקודת מבט" ופסיכולוגיה וביוגרפיה, שכך וכך משפיעה על האמירה שלהם. ואם כך - מהו המרד הגדול? לעשות מן ההבנה הזאת יציאה לחירות של הפרט. ביג דיל! חוץ מזה, תמיד יש ראקציות ושינויים בתנועות של האמנות. אם אתה מביט על הדאדאיזם - במה הוא שונה מן הפוסט? כל תנועה סופה לגווע, ובתום הגוויעה ממתינה ההתחדשות; אם לא היינו מכנים את העידן הזה פוסט, היינו קוראים לו בשם אחר. כלומר, ההתחדשות הייתה מתרחשת בין כה. ולא הבנתי למה כתבת "מניפסטים אמנותיים יכולים להידרדר לפואטיות" - אמק הזדעזעתי! פואטיות זו הידרדרות?! לא לא לא לפי אריסטו הפואטיקה היא פילוסופיה לעצמה ועליונה אפילו אני חושבת שעצם העובדה שאין פילוסופיה אחת קוהרנטית היא היא הפוסט; העובדה שאין פילוסופיה אחת בהירה ונהירה - זהו הפוסט. שהטקסטסים מנופחים בלתי נסבלים פתלתלים - זה פוסט. עולם מפורק לשון מפורקת חברה מפורקת תרבות מפוררת. יש יותר מדי אנשים וזו אמירה מגעילה אבל נכונה; האנונימיות קיבלה צורה מזוויעה, תרבות ה"הכפר הגלובלי" שעשויה קרעים קרעים ובעיקר! בעיקר! בעיקר! קבלו את המלכה: תקשורת ההמונים! כל הייאוש כולו ממוקד וטמון בתוך הביטוי הגועלי הזה: לולא הטלביזיה ואחר כך האינטרנט וכל היצורים הוירטואליים האלה שמצרינים הלכה למעשה את מצבור האנונימיים העצום שבעולם - הפרט לא היה הולך לאיבוד. הפרט הולך לאיבוד בגלל ואך ורק בגלל שהטכנולוגיה הנוראה הזאת כבשה את מקום מדורת השבט הפשוטה שהייתה לכל קהליהל בנפרד; המדורה הזאת בוערת ושורפת וממחישה ל"פרט" בעוצמות בלתי נסבלות את אפסותו - עד כמה הוא קטן חלוש מגומד. אפילו הרקיע מלא הכוכבים בימים העתיקים והחשוכים תרתי לא גימד כמו מסך קטן ומסריח של טלביזיה ומחשב מרצד. לכן, כל המאמרים והספרים הצפופים האלה הם צורת ביטוי והדבר עצמו - צורה שמבטאת את המהות המפורקת שהיא היא עצמה הפוסט. ישות מפורקת. אנחנו חחחח..
