אם הייתם צריכים לדרג

[דליה גולן]

אם הייתם צריכים לדרג

את הקשיים שלכם, על מה הייתם מניחים את האצבע ואומרים שזו הנקודה שהכי מקשה ומפריעה לכם להתקדם? האם יש נקודה שהכבידה עליכם במיוחד והצלחתם להתיר ולהמשיך הלאה?

 

[opalit]

דפוסים

דפוסי התנהגות, חשיבה, התקבעות, הסתכלות על השאר, השוואה. ועם זאת התוצאות שלהם שגוררות התנהגות יותר גרועה (עבורי) הכבידו - בדיוק הנקודות האלה, עדיין מתירה אותם בקושי רב.

 

[דליה גולן]

אופלית, בקשר למה שאמרת..

הסתכלות על השאר והשוואה. זה קשור להערכה העצמית מניחה, נכון? וכשזה חסר את חוששת להיות "את"? (וגורם לצורך להתאים את עצמך לאחרים) עליך להאמין ולראות שיש מה להעריך בך.. מהמקום הזהה תוכלי להתיר את הקשיים לאט לאט.. כתבת מעט, וזה מה שהצלחתי להבין.

 

[אופירA]

אמון בעצמי

הכל טוב ויפה, ועשיתי שיאים בהצלחות בביטחון עצמי, אבל השורה התחתונה היא שעדיין אני זקוקה לאישור של אחרים, לקריאות עידוד ולמחיאות כפיים, וביקורת או יחס לא נעים מעכבים אותי היטב. עדיין ילדה. הקושי להתארגן עם עצמי בגלל הריכוזיות של המחשבות מפריע לי להתמודד עם הניסיונות בחיים. מפריע לי לתפקד במצבי לחץ ומתח - אני משקיעה המון אנרגיה בלסדר את המחשבות ולהלביש אותן על הקביים שעוזרות לי להתאזן ולא להגיע לסערות נפש. הקביים שעוזרות לי לשלוט על התנהגותי ולכוון אותה, ולא לאבד כיוונים ולהתפרע ביבבות, בצרחות ובהתלהבויות אין סופיות, כמו בדכאונות תהומיים ואובדן תקווה טוטאלי. הקביים שיודעות להשליט איזו שהיא רמה של שלוות נפש בנפשי. זו האחרונה, האמיתית, רחוקה ממני כרחוק השמש... וגם פחדים - פחדים מפני התמודדות. פחדים מפני אי הנאה. פחדים מפני מתח. פחדים מפני חוסר שליטה (שהוא מחוייב המציאות בדרך לסיפוק אמיתי של תכלית)...

 

[אופירA]

היו לי רגשי אשמה

ונטייה כללית לרגשי אשמה. ופחדים. היו. מתו. אין יותר! אין בהם צורך יותר. איזה כיף!

 

[BellA עלמה]

מה חוסם אותי?

ביטחון עצמי , חשבה מקובעת וגם אולי ההורים

 

[אסתי שקשה לה]

מזדהה איתך.

חוסר בטחון עצמי חוסם אותי ולא משנה מה אנשים אומרים לי.

 

[שמשית זורחת]

אוי אופירה התשובה שלך מחזקת אותי

פחד מחוסר שליטה זה פחד עיקרי אצלי

 

[דליה גולן]

הריכוזיות מופרת כי את מוטרדת מניחה.

כי את מאד שקועה בלשמור על היציבות שלך, קודם כל. מה מטריד אותך באמתת את יודעת?? (חלק אמרת אלו הפחדים) נסית פעם להתמודד לא בבת אחת איתם, עם הפחדים, אלא עם כל אחד בנפרד? איך את עובדת על לנטרל ולשים אותם במקום המתאים בחיים על מנת לחיות את חייך כפי שאת רוצה?

 

[אופירA]

ריכוזיות של מחשבות = מחשבות צפופות

הכלים שלי להתמודד עם רצף המחשבות ומורכבותן, ועם החששות והדאגות - זה להתחבר לחיים ולמסגרת של פעילות ותוכניות. החיים מסיחים את הדעת מהעיסוק המתמיד במחשבות ובדאגות. העיסוק הנכון במחשבות הוא עם הפסיכולוגית. היא מנתחת את הפחד, קוראת לו בשמו ומעודדת אותי לחוות אותו באומץ ולעבד אותו תוך כדי החוויה, ולא לברוח ממנו. כמובן - אחד אחד, כדברייך. הקושי שלי הוא לארגן לעצמי סדר טוב שמחזיקות אותי טוב, במקום שאין רצף של מסגרות תומכות (עבודה, הרגלים). אז אני מתפזרת, הולכת לאיבוד, מתקשה להתארגן ובורחת לאינטרנט. אינטרנט כל הזמן = סיפוק מיידי ואי צורך להתמודד. אני רוצה להיגמל! די. (כבר "נכנסתי" בפסיכולוגית שלי בנושא, ואנו מנתחות את הצורך הזה ומנסות להגיע לשורשיו. אנו מדגישות את המימד החיובי של עזרה לזולת, שיש בכתיבה באינטרנט).

 

[להבה ירוקה]

אינטרנט

גם לי יש התמכרות כזו. לא משהו שאני מנסה להיגמל ממנו. זה אמנם תופס לי חלק ניכר מן החיים, אבל כמו שציינת - זה בעיקר השתתפות בפורומים שבהם יש מימד גדול של כתיבה ועזרה לזולת. וכאן הקאטצ'. זולת? הרבה פעמים אני כותבת, ובעצם כותבת לעצמי. הזולת קיים. אין ספק שאני מנסה להיכנס ל"ראש" של הכותב, ולהגיב בהתאם. אבל הכל הרי סובייקטיבי. תמיד אראה את ההודעה של הזולת דרך העינים שלי. הכתיבה והתמיכה באינטרנט עוזרות לי המון. באופן יומיומי. לפעמים זה סוג של שכנוע עצמי, ולפעמים זו פשוט חזרה על מילים שאני צריכה לשמוע באותו רגע.

 

[BellA עלמה]

האינטראקציה

באינטרנט באמת מאפשרת דיונים מעניינים. לגבי ההתמכרות באוי נקים IO internet Anon למכורים אני מוכנה להיות מראשוני הקבוצה

 

[אסתי שקשה לה]

../images/Emo6.gif

אני בדרך להצטרף. אני השניה בקבוצה

 

[להבה ירוקה]

אבל חוץ מדיונים - מה זה עוד נותן לך

באופן אישי?

 

[BellA עלמה]

אממ

אולי דרך אחרת לראות דברים לדעת שיש עוד שחושבים כמוני ואם לא אז זה נותן לי חומר למחשבה.

 

[אסתי שקשה לה]

אני כותבת בעיקר בגלל חברה

יוצא לי להכיר אנשים חדשים וזה מגניב

 

[דליה גולן]

להבה ואופירה

האינטרנט הוא אמצעי נפלא מרגישה ממש כמוכן. לתקופה כשזקוקים לו הוא יכול להוות דרך להפוגה ופסק זמן נהדר של התרגעות. אבל כדאי נורא לשים לב כש/אם הוא לא הופך לתחליף גם לעולם האמיתי ונעשה עולם ומלואו. הוא טוב כעוד דרך או אמצעי, וככה כדאי לעבוד על להתיחס ולנצל אותו למענכן (כ"כ קל להשאב במיוחד כשיש מצב..

)

 

[להבה ירוקה]

את מרגישה שהאינטרנט שואב אותך?

למקומות שלא היית רוצה להיות בהם דליוש?

 

[BellA עלמה]

גם אני חושבת שהאינטרנט

הוא מדיום מדהים אבל צריך להיזהר לא להסחף עם זה .

 

[דליה גולן]

עכשיו כבר לא. תשמעי

אחרי שהחלטתי שאני לא יכולה/מסוגלת לחלק את האנרגיות שלי לחיים ממש ולרשת וחתכתי את ההתמכרות בכח, זה היה צעד מאד נכון וטוב במבט לאחור. אחרי כמה זמן להבונת כשאת יוצאת ואח"כ חוזרת ומסתכלת, את מביטה על ההשתעבדות (?) לרשת, של הרבה, לא במקום.. חולפת מחשבה, שבמקום לטפל בחיים האמיתיים מסתובבים בלי הרף כמעט ברשת והענינים נותרים בעינם = ללא שינוי (כשבמציאות לא נעשה דבר). ואולי זו בריחה? לא דואגים למה שקורה באמת, מתיחסים לחיים הוירטואליים ככאלה.