אם הייתם צריכים לדרג

s h i r k u s h

New member
הממ..

אולי הפחד לעשות דברים שלא מכירה, אולי הפחד להיפתח בפני אנשים אחרים- פה אולי זה נראה שהכי קל לי בעולם לעשות עם השאלות וכו' אבל ממש לא במציאות אין הרבה אנשים שיודעים עליי דברים כמו שיודעים עליי בפורומים פה.
 
שירקוש

אם אנשים בחוץ יכירו וידעו יותר מה את חוששת שיכול להיות/לקרות? פחד מלעשות דברים שאינך מכירה (למה התכונת למשל?) אפשר לפוגג בללמוד על הנושא קודם לפני שניגשים להתחיל במעשה ממש..כך זה נעשה פחות "מאיים" ממה שזה נראה מהצד.
 

s h i r k u s h

New member
אם אנשים יכירו אותי כמו שנפתחת פה

בפורומים הם יוכלו לנצל זאת לטובתם בתור חולשה שלי- קרה לא פעם ולא פעמיים לצערי- בוז לתמימות יחי הלמידת לקחים
פחד מלעשות דברים שאיני מכירה, הכוונה לעשות משהו שלא ניסיתי אף פעם, יש בזה משהו שממריץ מצד אחד אבל מצד שני, חוששת להיכשל, חוששת מהתוצאות...
 
אממ...

יש לך נפש שאת מרגישה קרובה אליה שאיתה את מרגישה חופשיה ובטוחה לחשוף את כל צדדיך שירקוש? החלשים והחזקים? בקשר לאחרים, יש אנשים שונים (כי מטבע הדברים יש טיפוסים שונים בעולמנו) שאנחנו בקשר איתם וביחסים ברבדים בכל מיני רמות שלנו ולא אל כולם נפתחים באותה מידה..כמובן. מה שכן, כשמתחזקים עם הזמן וישנה התחברות חזקה אל מי שאנחנו - הערות שמרגישות פוגעניות היום, מרגישים איתם וכלפיהם אחרת - כי את בכיוון של גדילה עוד ועוד והתפתחות אישית .. את מרגישה עדיין פגיעה אולי אפילו מאד בשלב הזה בחייך שירקוש?
 

רננהלי

New member
קשרים

אני חושבת שזה הנושא הכי כאוב. היכולת לקשור קשרים אמיתיים (ואני מדגישה: אמיתיים) שאני אוכל להרגיש בהם שייכת, שאני אוכל להרגיש בהם ביטחון. כל הדברים האחרים השנה נפלו אצלי יחד עם הנושא הזה. כי בכל הדברים איכשהו הסתדרתי, ורק זה כל כך הכאיב לי שלא יכולתי יותר. אבל זה הפיל איתו גם את התחומים האחרים בחיים שלי. דליה טוב לראות אותך פה (-:
 
זה מתקשר למה שאמרת למעלה רננה..

אם אינך כנה עם עצמך הקשרים שנוצרים איתך הם לא כנים-אמיתיים, מפני שהם מתחברים למעטה החיצוני שבנית ולא לאת עצמך האמיתית. (וזה משליך על המצב רוח וכל השאר, איך אפשר שלא? אמ?
) רננה, למה את חוששת להיות כנה אפילו עם עצמך? מהאופן שבו גדלת את רגילה להסוות חזק עד כדי לא "להכיר" את עצמך? או לא לרצות לראות את האמיתות בפנים? למענךך זה חשוב.. איך את מרגישה ביחס לעצמך? = לא מעריכה כ"כ?
 
לשחרר את הכאב מהעבר.

אחרי שנים של כעס והדחקה קשה לשחרר את הכאב. מי שלא רגיל לנטור אלא לשמור את הכאב בשקט לעצמו.. זה נורא קשה.. כי אפילו שנוטרים טינה.. זה נגמר ומתרכך מתישהו.. הכאב לא. גם לא העלבון. וללמוד לנעול את זה בעבר אחרי טיפול עיבוד - זה תהליך מאוד קשה. אבל אפשרי.
 
בטח שאפשר ../images/Emo127.gif

כשאת יודעת שאין פה מצב שעליך לשחרר את הכאב כולו ומיד. אלא בד בבד כשאת מרגישה טוב עם עצמך יותר ויותר - את מסוגלת לשחרר את הכאב בקצב שמרגיש לך אפשרי. בהצלחה בהצלחה סייפנית!!
 

לקשמי

New member
קיבעון

זה הדבר הראשון שחשבתי עליו בהקשר לקשיים. הקיבעון וחוסר היצירתיות (היחסית, יש לי מידה מסוימת של יצירתיות, אבל לדעתי יש גם עוד מה לשפר בזה) מקשים עליי. אני מתכוונת לכך, שאם אני נתקלת בבעיה מסוימת וקשה לי לפתור אותה, אז הרבה פעמים אני אומרת לעצמי "לעזאזל, בטח יש איזה פתרון שאף אחד עוד לא חשב עליו" אבל עדיין ממשיכה לחשוב בצורה המקובלת, כמו שכולם (או לפחות רוב האנשים) נוהגים לחשוב. הייתי רוצה להיות יצירתית יותר, יותר יכולת לפתור בעיות מתוך מחשבה עצמאית ולא מסך כל הזיכרונות/אמונות וכו' שהורגלתי להאמין בהם.
 
אה, לזה יש לי תשובה

פעם הלכתי לאיזה הרצאה והבןאדם דיבר על מה שחוסם את ההתקדמות והוא אמר שידע זה הקיר הכי גדול. הוא אמר שמי שבא לשיחה עם מישהו אחר במחשבה שהוא יודע הכל ורק רוצה לשפוך את מה שיש לו, אף פעם לא יתקדם. הוא אמר שצריך להגיע לכל שיחה עם סימן שאלה בכיס. חבל שאני לא זוכרת מי זה היה הייתי כותבת לך.
 
ואיך מבטלים זכרונות/אמונות?

או, איך שמים אותם בצד? יש איזו נקודה שאני מנסה לחשוב עליה. לבוא מתוך תמימות. לא ברור לי איך אפשר לבצע אותה. התמימות נעלמת ברגע שהנסיון מופיע. אולי אפשר לשמר חלק מהמרכיבים של תמימות, כדי שלא להתקבע. עוד צריכה לחשוב על זה
 
מחליפים ../images/Emo13.gif כי..

להתנתק חד צדדית (רלוונטי לתקופתנו
) מבלי שיהיה תחליף חדש שיתקבל על ידך, הוא לא משהו שהאמונות הישנות יסכימו בקלות לוותר אמנם ולהעלם - כפי שאת רוצה שיקרה. זכרונות בדומה. אי אפשר לבטל, אבל ליצור חדשים וטובים כשאת עושה תפנית בהרגשות דרך המעשים החדשים שלך את סוללת לך דרך לעולם טוב יותר שאת שואפת אליו. מה את חושבת להבונת?
 
התנתקות חד צדדית ../images/Emo13.gif

מעולם לא הצליחה עבורי. לעומת זאת, התנתקות הדרגתית + משא ומתן עם האמונות הקודמות - דוקא עובד לאט ויפה. וההשוואה לחיים האקטואלים כרגע...צימררה אותי. איך זה עבד עבורך? פתאומי (כמובן, ברגע שהופיעה האלטרנטיבה), או הדרגתי?
 
מגרה אחת החליפה מגרה אחרת

אבל באמצע היתה תקופת בלבול
התנתקתי מהישן אבל עוד התחברתי לחדש לגמריי. ברגע אבל שהתחברתי לגמרי להכרה הזו לגבי עצמי, הפכתי להיות אדם עם הרגשות ותחושות חזקות טובות בכמה וכמה דרגות מעלה מאשר הייתי קודם = אדם חדש במובן מסוים אפילו.
 
דיכאון, חוסר ביטחון, בדידות מאוד

מפחידה אותי. הניתוק מהעולם...והדיכאון גורם לי להתנתק... הפסימיות שלי מאוד גורעת מאיכות החיים שלי..
 
למעלה