לא מכריחים ולא מאיימים כמובן. זה בחיים לא. אבל משדלים לאכול בדרכים משעשעות ומעוררות מוטיבציה...
זה גם תלוי בתקופה ובילד. נניח את הבת שלי אני כמעט אף פעם לא אשדל לאכול כי ב"ה היא אוכלת מצויין, ואם היא לא אוכלת זה וודאי שאיננה רעבה. לעומת זאת הבן שלי נכנס למעגל של המוגלובין נמוך-ירידה בתיאבון-המוגלובין נמוך עוד יותר- ירידה נוספת בתיאבון וחוזר חלילה. בשלב זה מאמצינו לעודד אותו לאכול היו בשיאם...
אני מאוד מאמינה בהקנית הרגלי אכילה נכונים כפי שהציגה בוחליצינה
מנצלשת לשאול- כשאתם לא בבית, אצל ההורים שלכם וכדו'- הילדים אוכלים? כי אצלנו זה קטסטרופה....
כשלא נמצאים בבית יש פריקת עול קטסטרופלית!!! בדיוק כמו אצלך..חחח... אני כבר מתיאשת מראש ומשתדלת להשלים להם אוכל טוב לפני שנוסעים ואחרי שחוזרים אני מכריזה בדרמתיות שעכשו כמה ימים אוכלים רק אוכל בריא כדי שלא יהיה בגוף כ"כ הרבה זבל... הילדים בדר"כ משתפים פעולה כי גם הם מרגישים שעברו כל גבול
אצל ההורים שלנו אין זבל (למעט ארטיקים) - אלא הילדים ממש בקושי אוכלים משהו בכלל... מרוב שכיף להם לשחק ולהתחרפן במרחבים של הבית של ההורים שלי והחצר הגדולה שלהם, לשחק עם הבני-דודים, ספורט-אקסטרים עם הסבא וכדו'
(לאור הנסיון הכושל של אמי להאכיל אותי) לא רבה עם הילדה! (עם הבן זה עדיין לא אקטואלי) רוצה? בתאבון! לא רוצה? תשכחי מממתק! אמא שלי זו אחת שעד היום רצה אחרי האוכל (או הילדים.. איך שתקראו לזה...) בעבר עם הילדים שלה, כיום עם הנכדים.
שההורים שלי נותנים לנו הרגשה כאילו אנחנו "דוחפים" אוכל לילדים, ומה פתאום, והם אף פעם לא עשו לנו ככה וכדו'... ולא שמים לב , שהילדים בקושי אוכלים אצלם משהו כל השבת... בעוד חמותי בדיוק ההיפך, ורק מנסה לשכנע אותנו שננסה לשכנע את הילדים לאכול עוד, ומאכילה את הילדים במו ידיה מדאגה שלא אכלו מספיק...
אני שמחה שלפחות כשהולכים להורים הילדים נהנים מכל רגע מהמרחבים, החצר הגדולה, המשחקים הרבים וכמובן בני הדודים השווים!!! ואם הם לא אוכלים מספיק?- לא אכפת לי! קשר עם בני דודים זה דבר מקסים ואני נהנת לראות את הילדים שלי ואחיינים שלי כ"כ מסתדרים אחד עם השני
אבל אצל ההורים אני בהחלט מקפידה על הכלל שמי שלא אכל כלום, גם לא מקבל קינוח וגם אין להזכר לפני שהולכים לישון שרעבים! שיחקת?, קראת את כל גליונות "ילדים" מבקלסר של סבתא במקום לאכול?- אכלת אותה!
למיטה כדי להשקיט את מצפונך ואת רעבונו.... אם הוא יהיה באמת רעב הוא יאכל ואם לא ירצה, תגידי לו בשיא השלווה שעכשו זה זמן לישון ואין ארוחת ערב במטבח ותאמיני לי שאם הוא יראה שאת רצינית ושלמה עם עצמך, הוא יתעקש פחות... ולמה דוקא פריכיה?- כי זה מאכל בריא, לא מתוק לפני השינה, משביע והעיקר- לא מתפורר!!!
אגב- זה באמת מה שאני עושה במקרים כאלו בבית. נותנת חתיכת פיתה/לחם בלי כלום במיטה. לרוב- הוא באמת יאכל. ואם לא- מצפוני שקט לחלוטין... הבעיה היא שכשאנחנו אצל ההורים, אז זה יותר מורכב- זה לרדת קומה ולהתחיל לחפש לו משהו...
וגם המשפט - הנה המכשפה עפה בחלון ותיכף תבוא אליך. טוב, אצלי זה לא ככה. אוכלים כמה שרוצים. אבל אין נשנושים מיותרים בין הארוחות.פרי כן וזהו. לא עוד סנדביץ, לא עוד קורנפלקס, לא עוד שניצל וכדומה.