אמא טריה, אפשר להצטרף?

[nuxi]

אמא טריה, אפשר להצטרף?

שלום לכולן, בתור בוגרת פורום הריון ולידה, הבנתי שצריך לעבור הלאה. ביקרתי בפורום הנקה, אבל זה לא זה. גיא נולד ב- 24/2, בלידה מדהימה, קצרה ולעניין בבי"ח מאיר. מיד אחרי הלידה גיא לא ינק, עד עכשיו לא ברור לי ממש למה. היה לחץ מטורף באותו יום, והמיילדת לא התעקשה מספיק, שמה אותו לשניה, לא התחבר, לקחה אותו ויאללה לתינוקיה. אבל, לא חשוב. מאז שאנחנו בבית, אני מתמודדת עם סאגת ההנקה הגדולה... מה לא עשינו, היינו אצל יועצות, מפגש לה לצ'ה, דר' ליבוביץ' פעמיים... וזה עדיין סיוט אחד גדול. גיא כבר עוד מעט בן חודש, ואני סופרת את הימים. כרגע החלטתי שאניק אותו עד גיל חודש. יש לי פצעים איומים, כאבים מחרידים ובנוסף נראה שהוא שוכח איך יונקים ואני צריכה כל פעם להזכיר לו. הוא גם לא כל כך עולה במשקל. בקיצור זה עושה אותי מאוד עצובה. אני לא נהנית בכלל מההנקה, בלשון המעטה. זה בולע אותי ואני מרגישה שזה כל מה שיש, וזה מפריע לי להנות ממנו. אני כל הזמן קוראת סיפורי הנקות שהצליחו, נשים שסבלו חודשים ואני חושבת על עצמי איזה אמא רעה אני שלא מוכנה לסבול ככה לאורך זמן. נראה כאילו כל מי שאני מכירה מניקה, אף אחת לא נותנת פורמולה, שמצטיירת כשטן הגדול. ואני הרי רוצה לעשות הכי טוב שאני יכולה בשבילו, לא? איך מתמודדים? אני מרגישה נורא לבד, למרות תמיכה מופלאה מבן זוגי ומשפחה. האם מישהי מרגישה דומה? אולי יש מפגשים של אמהות טריות שאפשר ללכת לבכות בהם יחד? מצטערת שיצא לי ארוך...

 

[isidora]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

אוי, כמה שאני מבינה לליבך

... ההתחלה כל-כך קשה, במיוחד עם מתווספים קשיים בהנקה ועוד יותר כאשר מתלווים אליהם רגשות אשמה

. את לא אמא רעה, את אמא נפלאה ומצויינת

עובדה שאת ממשיכה לחפש פתרונות ועוד לא התייאשת. ואת יודעת מה? גם אם תחליטי לבחור בדרך אחרת, עשי זאת כשאת שלמה עם הבחירה שלך, אחרי שניסית את כל האפשרויות האחרות. בלינקה, שבטח כבר קראת דברים שהיא כותבת בפורומים השונים, אמרה לי דבר חכם נורא על ההנקה: "תמיד אפשר להפסיק מחר". כך היא התמודדה, יום אחרי יום. בלי להציב יעדים ארוכים מדי. רק עוד היום. ולמחרת שוב. תראי אם זה עוזר, אם יש שיפור קטן, אם היום כואב טיפה פחות ביחס לאתמול ושוב, מחר. הפתרון שלי היה להניק עם פטמות סיליקון וכך עשיתי עד שמאיה היתה בת 5 חודשים בערך. מאז ועד היום היא מסתדרת יפה בלעדיהן (טוב, היא כבר אוכלת הכל |אייקון של פולניה גאה|) ישנן גם "קונכיות" של מדלה, שאמורות להבליט פטמות שטוחות אבל מאפשרות להן גם להירפא בלי לגעת בבד החולצה ויש לי חברה שהן מאד עזרו לה. אם את רוצה גם קצת עידוד face2face שלחי לי מסר. אני מאד מעריכה את ההתמודדות שלך

 

[בלינקה]

זכויות יוצרים על "להפסיק אפשר מחר"

שייכות לערפילית, שאמרה (נו, טוב, כתבה) לי את זה בתחילת דרכי. אכן, הפורומים הם יופי של קבוצת תמיכה.

 

[Arfilit]

../images/Emo13.gif אולי אני ארשום פטנט...

מצטרפת להמלצה על הפורומים - ובראשם, לענין זה, פורום הנקה. לדעתי הענין של ה"להפסיק מחר" (או בהנקה הבאה - כשהיה ממש קשה...) - עזר לי לא רק בגלל הטווחים הקצרים ואי קשירת עצמי למרחקים ארוכים. זה זר לי גם בגלל שהידיעה שקיימת תמיד תמיד אופציה - קצת משחררת בעיני. לא חייבים להשתמש בזה עכשיו - וזה יהיה שם גם אחר כך. עוד מאמץ קטן - ואחר כך נחליט.

 

[ו שתי]

למרות שאני חייבת לעוף עכשיו

רציתי לשלוח לך חיבוק וירטואלי. כל הכבוד לך על הנחישות! ומעבר לזה- את תושבת השרון?

 

[27חומד]

מפגשים

אם ילדת במאיר את מאיזור השרון? אם כן אז צרי איתי קשר במסר. אנחנו כמה בנות שאת מכירה מהפורומים הקודמים ונפגשות לנו ביחד ויש לנו גם מתוסכלות הנקה. אבל כל הכבוד על המאמצים לא יודעת לייעץ לך.

 

[בלינקה]

כל מילה של isidora ../images/Emo45.gif

קשה קשה קשה. עם ובלי קשר להנקה, ההתחלה היא ממש לא פיקניק. מפגשי האמהות הטריות שלי היו בזמנו עם חברות שעשיתי ב"הריון ולידה". ודווקא המפגשים האלו נתנו לי המון כח, ולא בכיתי בהם בכלל. אני מניחה שפגישות ליגת לה לצ'ה יכולות לשרת מטרה דומה וגם לסיייע בהנקה. ותבדקי בטיפת חלב, לפעמים יוזמים שם מעגלי אמהות. וכמובן, אם את רוצה תמיכה פייס טו פייס מאמא כבר לא ממש טריה, שלחי לי מסר.

 

[אדר שלי]

כל ההתחלות קשות../images/Emo24.gif

ומי שיגיד לך אחרת, פשוט שכח... לעניינו, הרבה מזל טוב להולדת גיא (שם מקסים!). אין לי המון תובנות בעניין עזרה בהנקה שעוד לא אמרו לך או ניסית לבד אבל אני חושבת שההשקעה שווה את זה. גם להשקיע חודש, או "עוד יום" כמו שאמרו לך כאן זה שווה. ואם בסוף תעברי להאכיל אותו בפורמולה, אל תעני את עצמך ביסורי מצפון. תעשי את זה בלב שלם ואחרי שהשלמת עם זה ש"כלו כל הקצים". בינתיים מציעה לך לטייל הרבה (עונה נפלאה לטיולים בחוץ), להיפגש עם אמהות אחרות ותינוקות (אני לויודעת מאיפה את, אבל אם תשלחי לי מסר, אשמח לנסות לעזור), להיעזר בבן הזוג ובמשפחה הקרובה כדי לשאוף אויר לעצמך מדי פעם וגם לוותר לעצמך על דברים כמו נקיונות וחובות מעקיים של יום-יום כדי לנוח. בהצלחה!

 

[הכי חמודה באמת]

נשמע כאילו אני כתבתי את ההודעה לפני

שנה.. תראי, אני התעקשתי ונלחמתי וסבלתי חודש וחצי... בסוף כבר פיזית עוד היה איכשהו בסדר, לא כל התחברות לוותה בצרחות שלי, אבל הסאגה היתה מתישה ומדכאת, עם מליון יועצות הנקה ונסיעה לירושליים הקפואה... בתכל'ס מה שהביא אותי להפסיק זו הוראה חד משמעית של רופא ויועצת הנקה לתת פורמולה כי הילדה לא עולה במשקל (שתביני שרק בגיל 3 חודשים היא שקלה 4 קילו). השקילה הזו היתה אחרי שנסעתי לי-ם לבתיה דייויס, והנקתי כל שעתיים ברוטו (יעני - חצי שעה הנקה ושעה וחצי "מנוחה"), לא היה לי יום ולא לילה, לא הצלחתי לשאוב כלום, בקיצור - כל אותם 6 שבועות התעסקתי רק במה עומר אוכלת ואיך וכמה פיפי וכמה קקי ואז בסוף היא עלתה ר ק50 גרם... אוי, כמה שאני בכיתי כשנתתי את הפורמולה הראשונה, עומר שתתה שליש מטראנה ושני שליש דמעות של אמא שלה... אבל אז התחלתי ליהנות מהילדה, ומההורות, ומההתפתחות ולא להיות שבויה רק בכמה היא אוכלת... היה לי שיפור משמעותי בחיים וגם לעומר שבראש ובראשונה צריכה אמא במצב נפשי טוב... שלא תחשבי שרגשות האשמה נעלמו... כל מניקיה שראיתי קינאתי, כל פעם שאלו אותי אם אני מניקה רציתי לקבור את עצמי, אבל אז לקחתי את עומר לרופא פגייה לבדוק את ההתפתחות שלה, כי היא נולדה רק 2.200 ואמא שלי לחצה שנראה שהכל בסדר איתה, והוא אמר שקודם כל חשוב שהתינוק יאכל כדי שיהיה לו מספיק אנרגיה והמוח יתפתח כשורה, רק אח"כ חשוב מה הוא יאכל. זה עזר לי לבכות קצת פחות. אז אם יש בעיית משקל, עזבי את זה, ותנסי יחד עם זאת להשאיר מאחור גם את רגשות האשמה, למרות שזה לא ממש אפשרי... אני בהריון הזה החלטתי, שאם זה לא הולך, אז לא הולך. אני לא עושה סאגת מלחמה כזו עם תינוקת נוספת בת שנה וחצי בבית, גם היא צריכה אמא ולא רק מחלבה... יצא לי ארוך, אם תצטרכי תמיכה תשלחי לי מסר כי אני פשוט מאד מאד מבינה אותך...

 

[1אמאלה]

כ"כ מזדהה../images/Emo24.gif

רק שאני ויתרתי אחרי שבועיים וחצי ועד היום יש רגשי אשמה. מה שהכריע את הכף היה שהחלטתי שעדיף לבן שלי אמא שפויה מאמא מניקה. את לא רעה! את עושה במיטב יכולתך וזה המון! תעריכי את עצמך,הנקה זה ממש לא קל לכולן. בכל אופן את מוזמנת לפורום נחמד נוסף-הורים לתינוקות,שולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים.

 

[nuxi]

מזה בדיוק אני מפחדת...

אני מפחדת לוותר ואז להתקע עם רגשי אשם, וזה בטוח יקרה. מצד שני, אני לא בטוחה שמה שקורה עכשיו עדיף. אמא שפויה זה אכן יותר חשוב, אבל ההחלטה קשה, הכי קשה שעמדתי בפניה בחיי.

 

[ו שתי]

שלחתי לך מסר,

ואני חייבת להעיר בענין תמ"ל, הנקה ורגשות אשם: אם זה לא על זה, זה על משהו אחר. אני מאד בעד הנקה, ולמרות הקשיים שיש בהתחלה, אבל לא בכל מחיר. שולחת לך חיבוק ארוך ללילה טוב ושקט, ולמחר קצת יותר אופטימי וקל. אחרי 6 שבועות זה באמת הולך ונהיה טיפה יותר סביר. בחיי.

 

[ה ו ב י ט]

../images/Emo24.gif

כמה שאני מבינה אותך. ההתחלה גם לי היתה *קשה*. פתאום נפלה עלי תינוקת שנמצאת איתך 24 שעות ביממה (לא כמו האחיינים שאחה"צ הולכים חזרה להורים שלהם...). ובנוסף לזה ההנקה היתה כואבת נורא. אצלי זה לקח כמעט 3 חודשים עד שהפסיק לכאוב לגמרי, אם כי אחרי 6 שבועות חל שיפור ניכר. ומה שכתבו לך הוא פשוט נכון: קודם כל, פטמת סיליקון עזרה מאוד לאחותי. שווה לנסות. גם הגישה של תמיד-מחר-אפשר-להפסיק עזרה גם לי מאוד. זה מוריד מהמתח לדעתי. וחוץ מזה, אם לא הולך ואם זה סבל נוראי שאת לא יכולה לעמוד בו אז תעברי לפורמולה. אני כותבת את זה למרות שאני מאוד בעד הנקה ומניקה כבר 8 חודשים. אבל השפיות שלך זה לפני הכל, והילד שלך יגדל להיות ילד בריא ומאושר כך או כך. בהצלחה!

 

[lulyK]

מבינה אותך מאד.

מה שהקל אצלי על רגשות האשם האומים היהת העובדה שהפסקתי להניק ישירות מהציצי, אבל התחלתי לשאוב. כאילו זה שהוא קיבל לפחות קצת חלב אם נתן לי אישור שאני אמא טובה (זה מגוחך. גם אם תתני פורמולה מהיום, את אמא נהדרת).

 

[Arfilit]

כל זה וגם -

לפעמים (וכך היה אצלי) - צריך פשוט לחכות שהזמן יעשה את שלו. שהתינו' יגדל ואיתו יגדל גם הפה - והוא יוכל לתפוס נכון וגם לא להכאיב. הפעוטה שלי במשך די הרבה זמן תפסה טוב אבל הכאיבה לי. בערך בגיל חודשיים - זה פשוט נפתר מעצמו. פריצת הדרך מבחינת התחושה שלי (הרגשית) היתה כשחברה שלי - שגם לה היו קשיים בהנקה, ישבה לידי והשתתפה אתי, ובכתה אתי, והרגישה אתי - והרגשתי שסופסוף יש מישהו שבאמת באמת מבין אותי. הרגשתי באמת לא לבד. קיבלתי עצות ועידוד ממי שהיה שם ושאני סוסמכת עליו. בעיני - בהתחלה - יותר משחשוב מפגש לה לצ'ה - חשובות פגישות 1 על 1. לכן אני שבה וממליצה על פורום הנקה - ששם יש גם את עלמ"ה - עם עזרה של 1 על 1 בהתנדבות.

 

[1שייכת]

הפסיקי להניק!

קראתי את הודעתך והיא נגעה ללבי. אני קוראת סמויה בפורום אבל החלטתי להגיב לך משום מצוקתך הגדולה. אני רוצה לומר לך בשתי מילים: הפסיקי להניק! את סבלת וסובלת, ניסית הכל, מעל ומעבר. עכשיו - די. שום סבל שלך לא שווה את ההנקה. לי יש שתי בנות (בנות 6 ו-7). את הגדולה הנקתי עד גיל חצי שנה והתקופה הזו זכורה לי כסיוט. גם כשאיכשהו ההנקה הסתדרה - היא לא עלתה יפה במשקל אז הוספתי לה פורמולה. הרגשתי שאני הפושעת הגדולה ביותר בעולם. היום אני חושבת שאולי לא היה לי מספיק חלב. היא גם היתה בוכה המון ואף פעם לא יכולתי לדעת אם זה מרעב או מסיבות אחרות. את הקטנה הנקתי כמה ימים והחלטתי להפסיק. לא רציתי לחזור על זה. היא אכלה מבקבוק, מצוין, ישנה מצוין, והכי חשוב: יכולתי לדעת אם היא בוכה מרעב או מסיבות אחרות. הנקה היא הפתרון הכי טוב אם זה זורם. אם לא - וכמו שאת מתארת יש סבל גדול לך ואולי גם לבנך - אין מה להניק! אין הבדל בבריאות בין שתי הבנות שלי. אין הבדל בקשר שלי איתן (אל הקטנה אני אפילו קשורה יותר). את צריכה לקחת בחשבון את עצמך. בשטיפת המוח שעושים לטובת הנקה שוכחים שהיום אנחנו לא חיים במשפחה מורחבת שיש המון תמיכה ועזרה. היום אשה אחרי לידה היא בודדה, תשושה ומתמודדת לבדה עם תינוק צורח. מי שההנקה מתאימה לה ומצליחה לה - נהדר. מי שלא - לא סוף העולם. וגדלים ילדים בריאים ומוצלחים גם על פורמולה. אני מאחלת לך שתהיי קשובה לעצמך. כי אנחנו, הנשים הפרפקציוניסטיות, קשובות לכל ולכולם חוץ מלעצמנו.

 

[lulyK]

עברתי בדיוק מה שאת עוברת.

חברה שהניקה למרחקים ארוכים את ארבעת ילדיה אמרה לי "תסליחי לי אבל אצלך זו לא הנקה, זו אובססיה". זה עשה אצלי ת השינוי. הפסקתי באותו יום להניק (המשכתי לשאוב עוד כמה שבועות, עד גיל 3 חודשים). מה אני אגיד לך, התחלתי גם ליהנות.

 

[בלינקה]

תראי מה זה...

שתינו תפסנו את עצמנו והרפינו מהאובססיה. הנה ההודעה שלי על הפסקת ההנקה. ואכן, נרגעתי, הרגשתי יותר טוב, מנטלית בעיקר, וההנקה זרמה, מאז ועד היום.

 

[lulyK]

כל כך מקנה בך על זה (עדיין ../images/Emo13.gif)

גם לי אמרו שכשאני ארפה אולי זה יצליח. שום דבר (ולא עזרו המקלחות המשותפות והגוף אל גוף. התינוק הפרטי שלי צרח כבר כשהעברתי אותו לתנוחה שמזכירה הנקה)

 

[lulyK]

ברחה הא' במקנאה (התחפשתי לפרחה)