המשך 1
אנסה להסביר כמה דברים - אני מקווה שזה לא פורץ את גדרי הפורום. אם כן - אריאלה, אני מבקש היתר מיוחד, זה די חשוב. אם לא אפשרי לאשר - אשלח את זה כהודעה פרטית. רק תודיעי. יחסי מין הם דבר טבעי הטבוע בנו, כך נוצרנו, אפשר לעיין בפרשת בראשית. כך גם אומרים חזל ש'לא נברא העולם אלא לפריה ורביה' וכן שלולא התאווה הזו העולם לא היה מתקדם כלל ושום דבר לא היה גם נעשה. זה לא מיוחס רק ליחסים הומוסקסואלים, אלא לכל היחסים כולם. -אסרה- התורה יחסים אלו, כלל, =אלא= אם הם נעשים בקדושה - וזה על ידי חופה וקידושין. ישנן 3 מדרגות ועוד מדרגה אחת נוספת ביחיסי אישות - מעשה שנעשה כדי 'קיום המשכיות המין' - כוונתו להולדת ילדים בלבד, ללא כל מטרה נוספת - דבר זה לא משנה 'מי עם מי', לא משנה האישיות של שני הצדדים, גם לא ההנאה העצמית - העיקר שהגזע תהיה לו המשכיות. מדרגה זו היא המדרגה אצל החיות והצמחים, פחות או יותר. מדרגה אחרת, לא בטוח אם היא יותר גבוהה, זה דבר הקרוי 'יחסים אפרודיטים' [כמדומני]. הווה אומר, יחסים הבאים כדי לממש את ה'אני', בשביל האנאה האישית שבמעשה. מאחר ודבר כזה כרוך בהנאה אישית רגשית גבוהה מאוד, יש 'המקדשים' את אותה ההנאה. אין מטרה ביחסים אלו - אלא ההנאה שבהם גרידה. מתוך כך אין צורך בהתחיבות או בלקיחת אחריות על המעשה [שיוולד ילד למשל.] וכו'. מדרגה זו קיימת אף קיימת באדם ובעולם, בדורנו אף בעוז ובכח. כיום ניתנו לדרך זו לגיטימציה כלל חברתית תרבותית על הצד המזעזע ביותר ואף יותר מזאת. אך צריך לזכור את הצד השלילי של מדרגה זו - ביחסים מסוג זה אין שום חשיבות ל'המשכיות הגזע', וכן אין זה משנה מי היא 'אישיותו של השני'. יחסים מסוג זה מקדשים את החומר בלבד, למען ריווי היצר וההנאה בלבד, ללא שום קשר מי הצד השני, אין זה משנה מי זה, או מה הקשר שלי אליו, או מה הן תכונותיו ורצונותיו - אין זה משנה. האדם כופה את עצמו על השני ביחסים שכאלה, מבטל בעצם את אישיותו - ובעצם הופך אותו ל'אמצעי לסיפוק היצר', ללא שום דבר נוסף. אדם ש'אוהב' כך, אוהב רק את הגוף, לא את הנשמה או את האדם. יחסים אלו הם המסוכנים ביותר, מאחר והם חסרי מטרה כלל. זוהי לקיחת המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאדם ולעשות ממנה את הנשק החמור וההרסני ביותר שקיים - הרס האנושות, הרס האדם. אדם שזהו כוחו - לא יוותר לאף אחד, ולא יחסוך אף אחד או אחת בעולם. - מתוך כך, מה זה משנה אם זאת אשתו, או לא, או בכלל בן מינו, או קטין - הרי אין זה משנה מי הצד השני, כל עוד אפשרי לספק את התאווה האישית עימו זה 'בסדר'. מעל למדרגה זו, ישנה את הדרגה השלישית, הטובה והרציוה - המשלבת את שתי המדרגות הקודמות - השילוב של השניים, זו הדרך הנכונה באדם. כך האדם גם לוקח אחריות על מעשיו, מקיים אם הגזע, וגם 'משלים את יצרו'. ומעל לזאת - המדרגה הרביעית, של ישראל. פה גם נוצרת ה'אהבה'. לא מתעלמים מהאישיות של השני, מתחייסים אליה, היא קיימת. אדם מחוייב -רק- אצל אשתו, האדם שהוא -אוהב-, ואוהב באמת, הרבה יותר ממה שהוא אוהב את הוריו אפילו. כאשר האהבה הזו מתפרצת ויוצאת החוצה, כשהיא טהורה וזכה, ע"י חופה וקידושין - אז ישנו השילוב האידיאלי של כל המדרגות כולן - אדם שאוהב את אשתו, ישתתף עימה במעשה אלוקים ויברא ויוליד, יאהב את אשתו ו'תאוותו', כשהיא טהורה, 'תתמלא'. זוהי המדרגה המיוחדת לנו. כל גדר אחר הוא לא מתוך היהדות. כאן ניתן להבין את הבעייתיות של היחסים ההומוסקסואלים, מעבר לבעיה ההלכתית, מהצד הרעיוני. יחסים מסוג אלו אינם אמיתיים בשורשם, הם נראים אולי אמיתיים, חושבים שהם אמיתיים, אך אין זה כך. אדם שכך מממש את אהבתו לא אוהב אלא את עצמו, ואת הנאותיו הוא. זוהי האגואיסטיות הגדולה ביותר - ביטול מוחלט של השני. ---- שוב נזכיר, אין שום בעיה באהבה, היא קודש קודשים כמו ששיר השירים קודש קודשים, ואין זה סתם. [ודווקא ר' עקיבא, שכל כך שמח כששרקו את בשרו במשרקות של ברזל ש'סוף סוף יכול הוא לאהוב את ד' בכל נפשו', ויצאה נשמתו ב'אחד' - דווקא הוא יכול להיות עם הרגישות המספקת, הקדושה המספקת, לקרוא ל'שיר השירים - קודש קודשים', יותר מכל שאר הכתבים - כי רק הוא, יכול לדעת את האמת הקדושה, את התוכן הקדוש, של הסיפור המסופר שם - של אהבת הרעיה את הדוד, והדוד את הרעיה, אהבת אמת, שלמה ומתוקנת מכל האהבות כולן, רק הוא יכול לראות זאת. [להרחבה - הקדמת הראי"ה קוק לשיר השירים. עולת ראיה ב'.] אהבה היא דבר עליון - אך כשם שהיא עליונה כך מימושה חייב להיות עליון. נכון, יכול להיות שאשה תאהב את חברתה, ויכול להיות -אולי- שהיא תשאר עם הרגשות האלה לעולם - - - אך מימוש של אהבה זו היא איננה יכולה לעשות. חייה יהיו אולי טרגדים, אך זו המציאות. אין היא יכולה לממש את אהבתה לאחותה אותה היא אוהבת, שכן אין זה יהיה טהור, שכן זה רק יראה עד כמה אהבתה אליה אינה טהורה כלל ואינה אמיתית כלל. המשך-->