אמנות ההדחקה. מה טוב בה, ומה רע?

[דאגרוטיפ]

באופן אירוני לחלוטין אומר לך, פוס

שאני למעשה מקוננת כירסום חדוות ההדחקה, על איזשהי התקהות
ביכולותיה. שהרי, לו היתה עובדת לי לא הייתי מתמודדת עם קיומה.
זה היה נפתר במחשבה חולפת והכרה שאני במצב קהות חושים.
וגרציה על התשובה הכנה.

 

[דאגרוטיפ]

על, מיארדה

 

[poseidon111]

לא דאג. כמו בכל דבר אחר בטבע, יש מחיר לכל

מצב. גם ההדחקה גובה מחיר מהאדם.
לעיתים אף כבד יותר מאשר התמודדות עם הארוע הטראומטי עצמו.

 

[דאגרוטיפ]

אז עלי לברך על כך בעצם, לזו כוונתך?

ומה עושים עם החשש שלא מרפה?
(כוסומו, הייתי עושה אפילו קוקה.)

 

[poseidon111]

לא עניין של לברך כמו עניין של לסמוך על המוח

שלנו שיודע לעשות את החלוקה הזו, בצורה מיטבית.

לגבי החשש אין לי דבר חכם להגיד פרט לשורה, שלו את היית אומרת לי הייתי מבקש ממך להפסיק לז--ן לי את המוח: נסי לחשוב חיובי,
נסי לחשוב, מה האלטרנטיבה?
סמכי על בעלי המקצוע שהם מהשורה הראשונה שיעשו מלאכתם הכי טוב שניתן בעולם המערבי.
זה מסוג הדברים שלא ניתן להימנע מהם, ולאחר זמן מה מקרות הארוע הפרופורציות שכרגע משובשות הן, יחזרו להיות אלו המוכרות לנו.
היי חזקה.

 

[דאגרוטיפ]

מודה שצחקתי נורא.
למרות שאולי אפילו לא היתה לך כוונה. כן באמירתך
שלו הייתי אומרת זאת לך התגובה שלך היתה זהה.
כמו גם מאותם גורמים מקצועיים, חייבת להודות
שזה הצחיק.
וגרציה פוס, אני עושה מאמצים להיות.

 

[בני הספל]

על הדחקה מפני מצב של מחלת בן משפחה

אני יכול ללכתוב דוקטוראט... אין כמו הדחקה כדי לאפשר לך לפעול נכון, במיוחד כשאתה מעורב רגשית ומרגיש שאתה נלחם בכמה חזיתות. ברור שלאחר מכן אתה משלם מחיר אבל את יודעת מה? במקרה שלי לפחות המחיר לא היה גבוה מדי. מה שהיה התפוגג לאט לאט.

 

[poseidon111]

כשאתה רץ להציל מישהו אתה עושה זאת מתוך

אינסטינקט, של לעשות "את המעשה הטוב", שמכפר על מחשבה רציונלית בהקשר לתוצאות הצפויות של המעשה.
זוהי אינה הדחקה במובן הקלאסי של המילה.

כפי שרינת אמרה, הדחקה היא בדיעבד, ולא מראש למעשה.

 

[דאגרוטיפ]

פוס, יש בה מן הדחקת הסיכון הכרוך בכך

 

[poseidon111]

כמו בכל פעולה שהיא אינסטינקט. היא עוקפת

את המודע. אני שוב אומר, אין זו ההדחקה שאנו מדברים עליה של שליחת ארועים טראומטיים אל האיזורים היותר נשכחים של המוח.

 

[דאגרוטיפ]

כן, אני מבינה.

 

[בני הספל]

זה לא אינסטינקט. זה ההיפך מכך

כי האינסטינקט הוא דווקא לברוח. אז במקרה של הצלת חיים אתה מודע לסכנה ופועל בניגוד לאינסטינקט. האח של האינסטינקט זה הפחד וכאן אתה מתגבר על הפחד באמצעות הדחקה. מוקירי זכרי מפורום שיחת גברים יודעים שאני יודע על מה שאני מדבר...

 

[poseidon111]

לא מסכים. הרי מהות האינסטינקט היא פעולה

א-רציונלית. פעולה שאותה לא היית מבצע לו היית חושב עליה. והרי לו היית חושב הרי מה שהיה דוחף אותך לבצע היתה תחושת "זה המעשה
הראוי לעשותו" מהצד השני מה שהיה מונע ממך לבצע את המעשה היתה תחושת הסכנה בביצוע המעשה. האינסטינקט עוקף את תחושת
הפחד שהיא שיקלול של שתי התחושות הקודמות.
האינסטינקט היא פעולה לא רצונית וככזו לא אחת שעברה את הפילטרים הרגילים.
פחד היא פעולה מחשבתית. אתה צריך להכיר את גורמי הסיכון.
לכן אני חוזר לדברי בעניין האינסטינקט.

 

[בני הספל]

אז אם הבנתי נכון את דבריך

אתה בעצם מדחיק את הפחד באמצעות האינסטינקט. לפחות באחד המיקרים שעברתי הפעולה היתה רצונית לגמרי והאינסטינקט אמר לברוח.... במקרה השני אכן פעל האינסטינקט דווקא לתוך הסיכון.

 

[poseidon111]

אני לא מדחיק. הוא פשוט לא קיים מלכתחילה.

לגבי מה שתיארת הרי לא האינסטינקט אמר לברוח, אלא הפחד.
זהו האינסטינקט. הוא לא אומר מה לעשות. הוא לא מתחשב בכלום, הוא עוקף את המוח.
הוא פשוט עושה. חד וחלק.

 

[בני הספל]

אז אתה אומר שיש שלושה גורמים

פחד, אינסטינקט והמעשה עצמו. יש עוד גורם והוא הזמן. כשיש לך זמן לחשוב על התוצאות אז האינסטינקט כבר לא שם. כי לדבריך זאת פעולה מיידית. לכן אמרתי: באחד המקרים היה זמן ולא היה אינסטינקט. במקרה השני זה היה שאלה של שניות ואז כמו טייס אוטומטי. בכל מקרה משהו הודחק. אז או שאתה מדחיק את האינסטינקט או את הפחד...

 

[poseidon111]

יש יותר מאשר שלושה גורמים. הפחד

הוא רק אחד מתוך קשת שלמה של רגשות אשר קובעים לנו אם לעשות או לא לעשות מעשה. אתה התמקדת בפחד.
אינסטינקט אינך יכול להדחיק מהסיבה הפשוטה שאינך יכול לדעת כיצד האינסטינקט יגיב. לו יכולת לדעת הרי זה לא היה אינסטינקט, אלא
פעולה מחשבתית.
פחד כמובן שניתן להדחיק. כל אחד מאיתנו עושה זאת כל הזמן, בכל הרמות האפשריות. שים לב לעשות את ההפרדה בין דחיקת פחדים
ובין הדחקת חרדות. זו לא סמנטיקה, אלא שני דברים שונים.

 

[Aronsona]

ובכן.

אני רוצה להתייחס לשני סוגי טראומה:
הראשון - אירוע בעל אופי מיני, תקיפה, ניצול או אפילו אונס. זהו אחד המקרים שבהם הדחקה יכולה הייתה להיות תרופה נהדרת וחיובית. האם היא אפשרית? לצערי אינני בטוח. בכמה מיקרים אותם אני מכיר האישה הפכה כבויה לחלוטין. כמה הייתי נותן כדי שניתן היה להדחיק ולהעלים את הזיכרון.

השני - בעיה כלכלית חריפה. משפחה נקלעת למצב חדל פירעון וחייבת למכור את הבית למשל, תאמינו לי זוהי טראומה גם כן. אני מדבר על מצב שבו יודעים שהולכים למקום הזה, הוא עוד לא קרה אבל יקרה אם לא תעשו כלום. כאן הדחקה לא טובה כלל, כי אי הדחקה עשויה לעזור למשפחה למצוא רעיונות לפתרון קל יותר. הדחקה תביא אל המקום הטראומתי.

 

[דאגרוטיפ]

אביעד, בחרת בדוגמא אחת להדחקה מוצדקת

או הכרחית השרדותית מהקשות שקיימות וזהה לחלוטין לטראומת הלם קרב
על כל השלכותיה, ומשמעויותיה. ואגב, יש המבריאים גם ממנה ולומדים ומצליחים
לחיות חיים מלאים חרף הקשיים והזכרונות המלווים.
הבחירה האחרת היא למעשה אחת מחסרונותיה של ההדחקה.
גרציה.

 

[poseidon111]

הארוע הראשון שתיארת אכן מתאר הדחקה

קלאסית.
הארוע השני, זה של הבית, אינו הדחקה, אלא הכחשה של מצב קיים.
ההכחשה היא דודה קרובה של ההדחקה, אך פועלת במכניזם שונה, והטריגר שונה.