בוחרת להיות
New member
אני אם פונדקאית לעתיד
ראשית, חשוב לי להבהיר שאני כותבת כאן בדר"כ בניק ניים אחר, שהוחלף הפעם אך ורק בגלל
שאנשים הקרובים לי, שמכירים את אותו ניק ניים, עוד לא יודעים שום דבר על התהליך שאני עומדת לעבור
ולא ממש מתחשק לי שכך יוודע להם הדבר.
אני קוראת את הדברים האחרונים שנכתבו כאן בכל הקשור לפונדקאות
וזה כ"כ מכעיס, מעציב ופוגע בי.
אני חיה בזוגיות עם אישה כבר למעלה מ7 שנים ויש לנו ילד מדהים יחד.
אני לא אישה עניה, טיפשה או חסרת הגיון
שהולכת לשמש כ"רחם להשכרה" או להיות נתונה לניצול מחפיר וחסר מוסר.
אני אישה בוגרת, חכמה, אינטילגנטית ורגישה שעומדת להפוך לאם פונדקאית
מתוך מחשבה, ידע ורצון.
אז נכון, מודה ומתוודה ולא מתיימרת להיות יפת נפש-
המניע העיקרי הוא הכסף. כסף שישפר משמעותית את המצב הכלכלי שלנו
אך יתרה מכך - יבטיח את טובתו ועתידו של הילד הכ"כ מדהים שלנו.
אנחנו לא חיים חלילה בעוני. יש לנו בדיוק מה שיש לכל משפחה ממוצעת ואולי אף קצת יותר.
אבל בדיוק כמו לכל משפחה ממוצעת - יש גם קשיים כלכליים שהיינו שמחות אם לא היו קיימים.
הכסף מהפונדקאות ימלא בדיוק את הצורך הזה- יעזור לנו להתגבר על הקושי
וייתן לנו את האפשרות גם להביט מעט קדימה, זה הכל.
מצד שני, כמובן שקיים גם הפן האחר.
אני, שכ"כ רציתי ילד, שכ"כ חיכיתי לילד,
שהעולם שלי השתנה והפך לשלם ומושלם מאז שנולד לנו הילד-
מרגישה שאם יש לי את היכולת להפוך את העולם
של עוד זוג לשלם ומושלם - עבורי זוהי שליחות.
מבחינתי זה לתפוס שתי ציפורים במכה.
אז דיי לעשות הכללות גורפות ולדבר עלינו, הפונדקאיות,
כאילו היינו חתיכות בשר בלי מוח,
כאילו אנחנו עניות, מסכנות ורעבות הנתונות לחסדם של "מפלצות" עשירות,
שרק רוצות ילדים.
ראשית, חשוב לי להבהיר שאני כותבת כאן בדר"כ בניק ניים אחר, שהוחלף הפעם אך ורק בגלל
שאנשים הקרובים לי, שמכירים את אותו ניק ניים, עוד לא יודעים שום דבר על התהליך שאני עומדת לעבור
ולא ממש מתחשק לי שכך יוודע להם הדבר.
אני קוראת את הדברים האחרונים שנכתבו כאן בכל הקשור לפונדקאות
וזה כ"כ מכעיס, מעציב ופוגע בי.
אני חיה בזוגיות עם אישה כבר למעלה מ7 שנים ויש לנו ילד מדהים יחד.
אני לא אישה עניה, טיפשה או חסרת הגיון
שהולכת לשמש כ"רחם להשכרה" או להיות נתונה לניצול מחפיר וחסר מוסר.
אני אישה בוגרת, חכמה, אינטילגנטית ורגישה שעומדת להפוך לאם פונדקאית
מתוך מחשבה, ידע ורצון.
אז נכון, מודה ומתוודה ולא מתיימרת להיות יפת נפש-
המניע העיקרי הוא הכסף. כסף שישפר משמעותית את המצב הכלכלי שלנו
אך יתרה מכך - יבטיח את טובתו ועתידו של הילד הכ"כ מדהים שלנו.
אנחנו לא חיים חלילה בעוני. יש לנו בדיוק מה שיש לכל משפחה ממוצעת ואולי אף קצת יותר.
אבל בדיוק כמו לכל משפחה ממוצעת - יש גם קשיים כלכליים שהיינו שמחות אם לא היו קיימים.
הכסף מהפונדקאות ימלא בדיוק את הצורך הזה- יעזור לנו להתגבר על הקושי
וייתן לנו את האפשרות גם להביט מעט קדימה, זה הכל.
מצד שני, כמובן שקיים גם הפן האחר.
אני, שכ"כ רציתי ילד, שכ"כ חיכיתי לילד,
שהעולם שלי השתנה והפך לשלם ומושלם מאז שנולד לנו הילד-
מרגישה שאם יש לי את היכולת להפוך את העולם
של עוד זוג לשלם ומושלם - עבורי זוהי שליחות.
מבחינתי זה לתפוס שתי ציפורים במכה.
אז דיי לעשות הכללות גורפות ולדבר עלינו, הפונדקאיות,
כאילו היינו חתיכות בשר בלי מוח,
כאילו אנחנו עניות, מסכנות ורעבות הנתונות לחסדם של "מפלצות" עשירות,
שרק רוצות ילדים.
