אני אשתף אתכם בריב עם חברה.
נניח והייתה לכם חברה.
נו, חברת ילדות כזאת, שתמיד הייתה שם בשבילכם, ואתם הייתם בשבילה?
יופי, בדיוק כזאת.
ואז התרחקתם עם השנים. כי מה לעשות... גדלים, מתבגרים, משתנים, כל אחד חי במציאות אחרת...
ופתאום, ביום בהיר אחד, חזרתם לדבר.
והכל חזר לקדמותו. כל הצחוקים, כל הכיף...
ככה במשך מספר שבועות.
ואז הגיע יום ההולדת שלכם. וביומולדת, חוץ מהחבר והמשפחה - רציתם הרי לחגוג קצת עם חברים.
אז שלחתם סמס לכמה חברים זמינים, שאתם יודעים שלא יהיה להם אכפת לצאת לאיזה פאב או מסעדה בערב, באמצע השבוע. והם גם רצו לחגוג לכם ביום של היומולדת שלכם, וכמה שעות לפני כן קבעו איתכם לצאת.
כולל החברה ההיא.
וכך כתבתם: "היי, אני קצת מבואסת... לאן ומתי אתם רוצים לצאת?"
ואף אחד לא הגיב.
מה שעוד יותר העצים את תחושת הביאוס.
למחרת בבוקר, החברה ההיא שולחת סמס בחזרה "וואי סורי על אתמול, נרדמנו כמו פגרים. למה מבואסת? נחגוג לך בסופש". (נרדמנו=היא והחבר).
לא הגבתם על הסמס הזה, כי קצת נעלבתם על החוסר רגישות, ציפיתם ליותר.
למעשה, סוג של הפסקתם ליצור קשר עם כל אחד מהחברים הנל, כולל החברה ההיא.
הגיע הסופש.
אף אחד לא התקשר. למרות שכולם הבטיחו שתצאו לחגוג בסופש.
וכך איכשהו כל אחד המשיך בחייו, והכל טוב ויפה, והבנתם והפנמתם שעליכם לעבור הלאה, ולמצוא חברים חדשים...
עד שיום אחד, לאחר חודש ימים, החברה ההיא מתקשרת, ומציעה לכם לצאת איתה לאנשהו.
אז... בדיוק זה מתאים לכם, וזה מתאים לה... ומשעמם... ולמה לכעוס עליה לנצח? כולה יומולדת.
אז יוצאים.
ואז נחמד, חביב... והיא מזמינה אתכם אליה הביתה בסופש, כי היא עושה איזה משהו עם כמה חברים...
ואתם קצת מסתייגים, ואומרים "בטח בטח אני אבוא", כי אין לכם כוח לחפש תירוץ למה לא...
ואז מגיע הסופש, ושכחתם מזה. ולא באתם. וממילא לא רציתם לבוא.
וחברה אחרת, שואלת יום למחרת, למה לא באתם. וסיפרה שהחברה ההיא ממש התבאסה שלא באתם.
אז הרגשתם קצת תחושת אשמה, והחלטתם לשלוח לה סמס "וואי, סורי על אתמול, נרדמנו כמו פגרים..."
היא לא הגיבה, היא כועסת, או נעלבה, לא ידוע... וכך מאז... עברו שבועות ואתם לא מדברים.
~
מה דעתכם המלומדת? האם יש לה זכות לכעוס/להעלב? האם יש לכם זכות לכעוס/להעלב?
עמדה #1: התחשבנות זה מפגר וזה לילדים קטנים. חבל להתעסק עם קקי. זו לא חברות אמת.
עמדה #2: התחשבנות זה כיף ונחמד, מגיע לה להתחרבש עם מה שהיא יצרה לעצמה.
עמדה #3: התחשבנות לא מביאה תועלת, חבל, אחרי שהקשר חזר, ככה לזרוק אותו שוב.
נניח והייתה לכם חברה.
נו, חברת ילדות כזאת, שתמיד הייתה שם בשבילכם, ואתם הייתם בשבילה?
יופי, בדיוק כזאת.
ואז התרחקתם עם השנים. כי מה לעשות... גדלים, מתבגרים, משתנים, כל אחד חי במציאות אחרת...
ופתאום, ביום בהיר אחד, חזרתם לדבר.
והכל חזר לקדמותו. כל הצחוקים, כל הכיף...
ככה במשך מספר שבועות.
ואז הגיע יום ההולדת שלכם. וביומולדת, חוץ מהחבר והמשפחה - רציתם הרי לחגוג קצת עם חברים.
אז שלחתם סמס לכמה חברים זמינים, שאתם יודעים שלא יהיה להם אכפת לצאת לאיזה פאב או מסעדה בערב, באמצע השבוע. והם גם רצו לחגוג לכם ביום של היומולדת שלכם, וכמה שעות לפני כן קבעו איתכם לצאת.
כולל החברה ההיא.
וכך כתבתם: "היי, אני קצת מבואסת... לאן ומתי אתם רוצים לצאת?"
ואף אחד לא הגיב.
מה שעוד יותר העצים את תחושת הביאוס.
למחרת בבוקר, החברה ההיא שולחת סמס בחזרה "וואי סורי על אתמול, נרדמנו כמו פגרים. למה מבואסת? נחגוג לך בסופש". (נרדמנו=היא והחבר).
לא הגבתם על הסמס הזה, כי קצת נעלבתם על החוסר רגישות, ציפיתם ליותר.
למעשה, סוג של הפסקתם ליצור קשר עם כל אחד מהחברים הנל, כולל החברה ההיא.
הגיע הסופש.
אף אחד לא התקשר. למרות שכולם הבטיחו שתצאו לחגוג בסופש.
וכך איכשהו כל אחד המשיך בחייו, והכל טוב ויפה, והבנתם והפנמתם שעליכם לעבור הלאה, ולמצוא חברים חדשים...
עד שיום אחד, לאחר חודש ימים, החברה ההיא מתקשרת, ומציעה לכם לצאת איתה לאנשהו.
אז... בדיוק זה מתאים לכם, וזה מתאים לה... ומשעמם... ולמה לכעוס עליה לנצח? כולה יומולדת.
אז יוצאים.
ואז נחמד, חביב... והיא מזמינה אתכם אליה הביתה בסופש, כי היא עושה איזה משהו עם כמה חברים...
ואתם קצת מסתייגים, ואומרים "בטח בטח אני אבוא", כי אין לכם כוח לחפש תירוץ למה לא...
ואז מגיע הסופש, ושכחתם מזה. ולא באתם. וממילא לא רציתם לבוא.
וחברה אחרת, שואלת יום למחרת, למה לא באתם. וסיפרה שהחברה ההיא ממש התבאסה שלא באתם.
אז הרגשתם קצת תחושת אשמה, והחלטתם לשלוח לה סמס "וואי, סורי על אתמול, נרדמנו כמו פגרים..."
היא לא הגיבה, היא כועסת, או נעלבה, לא ידוע... וכך מאז... עברו שבועות ואתם לא מדברים.
~
מה דעתכם המלומדת? האם יש לה זכות לכעוס/להעלב? האם יש לכם זכות לכעוס/להעלב?
עמדה #1: התחשבנות זה מפגר וזה לילדים קטנים. חבל להתעסק עם קקי. זו לא חברות אמת.
עמדה #2: התחשבנות זה כיף ונחמד, מגיע לה להתחרבש עם מה שהיא יצרה לעצמה.
עמדה #3: התחשבנות לא מביאה תועלת, חבל, אחרי שהקשר חזר, ככה לזרוק אותו שוב.
