אני בת למשפחה מורכבת

כן

אני באמת יודעת מה הציק לה. לאבי הקשבתי עד שלב מסויים בו נמאס לי. בוודאי שהייתי מקשיבה קודם למה שיש לו להגיד ואז הייתי אומרת לו שאם היא רוצה היא מוזמנת לפנות אלי ישירות כי זו לא צורה. בוודאי שיש לה עם מי לדבר. תמיד הייתי יותר מפתוחה בכדי להקשיב לה אך היא לא באה ברוח טובה. בקום להגיד לי "תראי מתוקה מפריע לי שאת עושה כך וכך אולי לא שמת לב אז אני רוצה להפנות את צומות ליבך ל..." היא ישר, "נו בטח, אם לא איכפת לה למה שעכשיו יהיה לה איכפת" או "בטח היא עושה דווקא" (לאבי) היא לא ניסתה לפנות אלי וליישר את ההדורים ישר היא מתנפלת. דלתי תמיד פתוחה בפניה למרות שליבי מאוד מצולק מהתנהגותה הלעיתים נקמנית. מאוד הייתי רוצה שנהיה משפחה אחת תחת קורת גג אחת ולצערי אנו נחלקים לכמה פלוגות. למרות כל הכאב והסבל שנגרם לי (אני מאמינה שגם לה) עדיין אני מוכנה לנסות אך ורק אם זה יהיה מכל ליבה כי סתם דברים אני לא עושה.
 
למעלה