למה אני רואה את זה כ"אישי" ? ../images/Emo13.gif
את מתבדחת, נכון ?... מישהו (שבחר להישאר באופן מפתיע בשם אנמי של אורח) דיבר ישירות על הרשומה האמריקאית האחרונה שלי שהופיע גם בעמוד הבית וגם בבלוגיה (מה לעשות) וכינה אותה טרחנית, ואח"כ הבוהה והתוהה (שאגב, עושה שימוש בכינוי של בלוגרית יקרה מאד וותיקה בתפוז וזו כבר נבזות בפני עצמה) רשם שוב את שמי בקטגוריה המופלאה: בלוגרים שנמאס או מעייף לקרוא אותם, אבל טרח לציין שאין בכוונתו לפגוע כמובן...
(כן, בכוונתו היה להחמיא, זה ברור כשמש). אני לא הופכת דברים כלליים לאישיים, אלא אם כן מזכירים את שמי וזהו שמי בתפוז, זוהי עובדה. אפשר בהחלט היה לנהל דיון כללי ואת אכן התחלת אותו ככזה, אבל די מהר הוא הפך להיות א י ש י , ככה זה כאשר נוקבים בשמות. אם שם אינו דבר אישי, כנראה שההגדרות שלי למושג אישי שונות משלך... לו מישהו היה מדבר עליך אישית, נוקב בשמך ו"מחמיא" לך בדרכים שהזכרתי, האם היית מתייחסת אל הדברים כאל דברים כלליים ברומו של עולם, או אולי זה היה פורט לך על מיתר אישי כלשהו ? בעיניי,כל השרשור הזה קצת מצחיק. כל אחד בעל מחשב יכול לפתוח בלוג, וזה אומר שכל אחד שיש לו מחשב בבית, חיבור לאינטרנט ומעט ידע בסיסי במחשבים - יכול להצטרף לפרדס הוירטואלי הזה. מכאן והלאה, לעניות דעתם של חלק מהאנשים, תפוז ח י י ב ת להם פרסום בעמודים הראשיים, וסליחה אבל אותי זה מצחיק. אני פתחתי את הבלוג שלי לפני פחות משנה, כשלא היה לי מושג ירוק בבלוגים, תפוז או כל דבר אחר דומה. כתבתי, השקעתי, השתדלתי, יצרתי, עבדתי, התייחסתי בכבוד לבלוג שלי ולמלים הכתובות בו, ואחרי מספר חודשים גיליתי שיש אנשים בבלוגיה שאוהבים את התוצר שאני מספקת. באותה מידה, זה קרה גם אצל אנשים אחרים שכותבים אחרת, מעצבים אחרת, ובוחרים נושאים אחרים. כל מי ש"מעייף" אותו לקרוא רשומות שלי, אני לא ממש מבינה מה הבעיה פה: שלא יקרא, שיעבור הלאה !? אני מביטה כל יום בעמוד הבלוגיה הראשי ורואה כמה וכמה אופציות לבחור מתוכן. בנוסף, יש תמיד את האפשרות להיכנס לקטגוריות ולחפש מה מוצא חן, או לחפש בעדכונים האחרונים, או ללחוץ על "בלוג אקראי" ולראות מה המערכת בוחרת... האפשרויות ליצור לעצמך מאגר של כותבים שכן מעניינים אותך ולא מעייפים את המוח - הן כמעט אינסופיות. התלונה על מספר הבלוגרים הקבוע שמופיעים שוב ושוב נובעת ממקום אחד ויחיד - קנאה, צר לי אבל לא ישכנעו אותי אחרת. נכון להיום, יש לי 53 אנשים רשומים לעדכוני הבלוג שלי. זה מרגש אותי בכנות באופן שלא אנסה אפילו להסביר. עבורם, ובעיקר עבור עצמי, אני אמשיך לכתוב, הכלבים ימשיכו לנבוח והשיירה תמשיך לעבור. במעבר חד מהנושאים האישיים אל הכללי שוב - אני מסכימה שיש בעייתיות לגבי נושאים מסויימים בכתיבה. כתבתי על זה גם להר קסמים, שמתחזקת בלוג מקסים בפני עצמו. אדם שבוחר להקדיש את מרבית הרשומות שלו/שלה לביקורת ספרים למשל, אמור להבין שהוא בוחר תחום בעייתי. לו הדבר היה נתון לשיקולי, הייתי מציבה קובייה קבועה בעמוד הבלוגיה הראשי שתוקדש לביקורת אמנות למשל (ספרות, קולנוע, אמנות בכלל) ואז אפשר היה לתת במה רחבה יותר לפוסטים שעוסקים בנושא הזה, כי אני באמת לא מבחינה בהם בעמודים הראשיים וזה חבל.