אני לא אדם מאמין
אבל מלאכים יש, זאת עובדה - לי יש אחד . הבעיה היא שהמלאך שלי נפגש עם הרבה ילדים שהם לא מלאכיים כמוהו, עם רובם הוא מתמודד היטב, אבל יש ילדה אחת מהכיתה שלו ילדה בת רבע לשש, שהיא קצת "רעה" (עד כמה שאפשר לומר רעה על ילדה בת שש) והשילוב של ההבדל הזה בגילאים, החוכמה של הילדה (היא חכמה מאוד) וה"רוע" קצת אכזריים מידי לילד שלי. ואני לא יודע מה לעשות. ההורים שלה הם ידידים די טובים שלנו ויצא שראינו אותם די הרבה וכנראה שבעקבות כך גם הקשר בין הילדים התחזק, אבל הילדה ההיא קצת שתלטנית מידי והאושר מספר לי שהיא לא מרשה לו לשחק עם ילדים אחרים והיא אומרת כל לו כל מיני דברים לא יפים (מאיימת עליו באיומים של ילדים קטנים - אני בחיים לא אתן לך X או אתה אף פעם אף פעם לא תוכל לבוא אלי הביתה ו/או להיות מוזמן ליומההולדת שלי וכו'...) לאחרונה תקופה די ארוכה נמנענו מביקורים אצלהם בבית וחיזקנו קשרים שלו עם ילדים אחרים מהגן. גם דיברנו איתו הרבה והצענו לו מה לעשות במקרים כאלו ו/או אחרים. הסברנו לו שאף אחד לא יכול להחליט לו עם מי מותר לו ועם מי אסור לו לשחק, שהבחירה היא תמיד שלו, שאם מישהו מאיים עליו וקורא לו "טמבל" הדרך הכי טובה זה פשוט להגיד :"כשאת מתנהגת ככה לא נעים לי להיות חבר שלך" וללכת לשחק עם ילד אחר. זה עובד הילד הפנים ומשתמש יפה בכלים שנתנו לו - מסתבר שזה גם נתן לו הרבה כוח כי היא מיד נכנסת לפאניקה כשהוא אומר לה את זה והיא מיד חוזרת בפול גז מה שקצת מלחיץ את הילד שלי. אתמול הלכנו לשם אחרי הרבה זמן שלא ביקרנו אחה"צ, ושוב ראיתי את ההתנהגות שלה - וזה נורא כואב לי , ההורים שלה שהם א/נשים מקסימים "לא כ"כ שמים לב" למה קורה ומעירים לה לעיתים רחוקות, הם גם הרבה אומרים "שיסתדרו הילדים לבד". אבל אני לא יכול לראות את זה!!! הנה דוגמה קטנה מאתמול: הילדים משחקים והיא מציעה לו לקפוץ מהמדרגות ללמטה, הוא אומר שהוא מפחד והיא מתחילה להקניט אותו. הוא אומר לה להפסיק והוא לא ישחק איתה אם היא תהיה MEAN. היא מיד לוקחת את זה לאקסטרים ואומרת:"למה אתה שונא אותי"? הוא ממלמל "אני לא שונא אותך" היא :"אתם רואים? הוא אומר שהוא שונא אותי, אז גם אני שונאת אותך" הוא די בהלם רץ לספר שהוא לא אמר את זה (אמרו להם להסתדר לבד) והיא מיד אומרת לו:"אתה טומטום בראש ואני בכלל לא רוצה להיות חברה שלך" פתאום היא באה אלינו ואומרת שאושר בעט לה בפיפי. אמרתי לאושר שזה מסוכן ולא עושים כאלו דברים הוא התסכל עלי ואמר לי :"אבא, זה לא נכון לא בעטתי בה" (ואני מאמין לו לחלוטין) היא ניגשה אליו (עם הגב אלינו ולכן לא ראיתי) והוא מיד פרץ בבכי מר "היא צבטה אותי כאן" (ומראה לי את הבשר שבין הציץ לבית השחי). היא כמובן אומרת :"לא נכון". אבל הפרצופים של הילד שלי שהוא בכלל בהלם שהיא מסוגלת להגיד את זה אומרים לי את הכל. אז בדרך הביתה הוא אומר לי "אני לא רוצה יותר לבוא לכאן אף פעם" אבל למחרת הוא שואל "נלך היום לשם? אני רוצה ללכת לשחק איתה" חברותים יקרותים. מה לעשות?
אבל מלאכים יש, זאת עובדה - לי יש אחד . הבעיה היא שהמלאך שלי נפגש עם הרבה ילדים שהם לא מלאכיים כמוהו, עם רובם הוא מתמודד היטב, אבל יש ילדה אחת מהכיתה שלו ילדה בת רבע לשש, שהיא קצת "רעה" (עד כמה שאפשר לומר רעה על ילדה בת שש) והשילוב של ההבדל הזה בגילאים, החוכמה של הילדה (היא חכמה מאוד) וה"רוע" קצת אכזריים מידי לילד שלי. ואני לא יודע מה לעשות. ההורים שלה הם ידידים די טובים שלנו ויצא שראינו אותם די הרבה וכנראה שבעקבות כך גם הקשר בין הילדים התחזק, אבל הילדה ההיא קצת שתלטנית מידי והאושר מספר לי שהיא לא מרשה לו לשחק עם ילדים אחרים והיא אומרת כל לו כל מיני דברים לא יפים (מאיימת עליו באיומים של ילדים קטנים - אני בחיים לא אתן לך X או אתה אף פעם אף פעם לא תוכל לבוא אלי הביתה ו/או להיות מוזמן ליומההולדת שלי וכו'...) לאחרונה תקופה די ארוכה נמנענו מביקורים אצלהם בבית וחיזקנו קשרים שלו עם ילדים אחרים מהגן. גם דיברנו איתו הרבה והצענו לו מה לעשות במקרים כאלו ו/או אחרים. הסברנו לו שאף אחד לא יכול להחליט לו עם מי מותר לו ועם מי אסור לו לשחק, שהבחירה היא תמיד שלו, שאם מישהו מאיים עליו וקורא לו "טמבל" הדרך הכי טובה זה פשוט להגיד :"כשאת מתנהגת ככה לא נעים לי להיות חבר שלך" וללכת לשחק עם ילד אחר. זה עובד הילד הפנים ומשתמש יפה בכלים שנתנו לו - מסתבר שזה גם נתן לו הרבה כוח כי היא מיד נכנסת לפאניקה כשהוא אומר לה את זה והיא מיד חוזרת בפול גז מה שקצת מלחיץ את הילד שלי. אתמול הלכנו לשם אחרי הרבה זמן שלא ביקרנו אחה"צ, ושוב ראיתי את ההתנהגות שלה - וזה נורא כואב לי , ההורים שלה שהם א/נשים מקסימים "לא כ"כ שמים לב" למה קורה ומעירים לה לעיתים רחוקות, הם גם הרבה אומרים "שיסתדרו הילדים לבד". אבל אני לא יכול לראות את זה!!! הנה דוגמה קטנה מאתמול: הילדים משחקים והיא מציעה לו לקפוץ מהמדרגות ללמטה, הוא אומר שהוא מפחד והיא מתחילה להקניט אותו. הוא אומר לה להפסיק והוא לא ישחק איתה אם היא תהיה MEAN. היא מיד לוקחת את זה לאקסטרים ואומרת:"למה אתה שונא אותי"? הוא ממלמל "אני לא שונא אותך" היא :"אתם רואים? הוא אומר שהוא שונא אותי, אז גם אני שונאת אותך" הוא די בהלם רץ לספר שהוא לא אמר את זה (אמרו להם להסתדר לבד) והיא מיד אומרת לו:"אתה טומטום בראש ואני בכלל לא רוצה להיות חברה שלך" פתאום היא באה אלינו ואומרת שאושר בעט לה בפיפי. אמרתי לאושר שזה מסוכן ולא עושים כאלו דברים הוא התסכל עלי ואמר לי :"אבא, זה לא נכון לא בעטתי בה" (ואני מאמין לו לחלוטין) היא ניגשה אליו (עם הגב אלינו ולכן לא ראיתי) והוא מיד פרץ בבכי מר "היא צבטה אותי כאן" (ומראה לי את הבשר שבין הציץ לבית השחי). היא כמובן אומרת :"לא נכון". אבל הפרצופים של הילד שלי שהוא בכלל בהלם שהיא מסוגלת להגיד את זה אומרים לי את הכל. אז בדרך הביתה הוא אומר לי "אני לא רוצה יותר לבוא לכאן אף פעם" אבל למחרת הוא שואל "נלך היום לשם? אני רוצה ללכת לשחק איתה" חברותים יקרותים. מה לעשות?
