princess265
New member
אני לא יכולה יותר לשקר לעצמי
טוב, אני חייבת להוציא את זה. זה יחפור, אז אם אתם מתכוונים להגיב "וואו זה חופר לא קראתי" כדאי שתסגרו את זה עכשיו ותחסכו לעצמכם טרחה
סיפור קצת ארוך אבל ממש אין לי אף אחד לדבר איתו על הדברים האלו. בשנים האחרונות לא ממש הולך לי עם גברים. יש לי ידידים נורא חמודים (רובם בזוגיות/נשואים ואני לא ממש נמשכת לאלה שלא) ואחד מהם כבר שלוש שנים בערך לא הפסיק לפלרטט איתו ולא יצא עם אף בחורה אחרת בינתיים (מתוכן שנתיים שבכלל לא גרתי בישראל).
באמת בחור מתוק - חכם, אקדמאי, עובד בהייטק, מצחיק, אוהב מוזיקה, ממש לא מכוער, בערך כל מה ש"צריך". מעבר לזה הוא גם בנאדם עם לב זהב שאני מאמינה שבאמת אוהב אותי כמו שאני - מכלול של אישיות ומראה (לא מפסיק כבר שנים לחפור על זה שאני נורא יפה). אז איפה הקאץ'? אין משיכה מהצד שלי. בכלל. הוא בערך בגובה שלי (אני מטר שישים) והוא הרבה יותר רזה ממני (אני רחוקה מלהיות שמנה, מבנה ממוצע ומתאמנת קבוע בחד"כ) - אפילו כפות הידיים שלו בגודל של כפות הידיים שלי (נשמע מצחיק אבל נורא מפריע לי).
כמו שהתחלתי לחפור - בשנים האחרונות לא הולך לי עם דייטים. נתקלתי או בבחורים ממש יפים (אני מדברת אתכן על שחקני פוטבול מהקולג') ששיעממו אותי נורא בשיחות וגם לא ממש רצו שום דבר רציני (לא בהכרח אנשים רעים) *או* בבחורים שהשיחה איתם זורמת שעות על גבי שעות ויודעים להצחיק אותי (כמו זה שדיברתי עליו) אבל אני נמשכת אליהם בערך כמו שאני נמשכת לידידה הלסבית שלי (ואני לא). מעבר לזה, אני אחת שמעדיפה עודף משקל על רזון מוגזם. אני פשוט אוהבת בחורים גדולים ומסיביים (אני אמנם לא ענקית אבל גם לא מהבחורות הדקיקות בגובה מטר ארבעים, עם כמה שלפעמים הלוואי שהייתי).
אז מה אני רוצה מכם? אחרי שכנועים בלתי פוסקים של הבחור, החלטתי לתת לזה צ'אנס. ביני לבין עצמי חשבתי שאולי אני סתם מטומטמת שפוסלת בחורים טובים בגלל סיבות שטחיות. והוא באמת לוקח אותי לדייטים מקסימים ויכול לדבר איתי שעות (מצד שני הוא גם סרקסטי יותר מדי בשבילי. ואני בנאדם שיודע להיות סרקסטי, אבל הוא מגזים עם זה. למרות שבאמת שחוץ מהסרקזם ...והרזון.... ...והגובה... ועוד כמה דברים אז הכל דיי בסדר). כשאמרתי לו שאני לא רוצה להרוס את הידידות ושהוא מבוגר מדי (בגיל) בשביל ילדה כמוני הוא הפסיק את הפלירט. לתקופה. ואז המשיך.
ומאז יצאנו כבר כמה פעמים... אבל אני לא מתגברת על העניין הזה של חוסר משיכה. בדייט כיף לי, כשאני חוזרת הביתה אני מרגישה פשוט רע עם עצמי. גם הנשיקות שלי איתו מרגישות כמו משהו אפלטוני ואני עוצמת עיניים וקשה לי לגעת בכתפיים רזות.
ומפחיד אותי קצת לחשוב מה הלאה - אם אני אקח את זה לצעד הבא אני אשנא את עצמי. אני פשוט מרגישה ענקית לידו, כאילו אני אמא שלו, או כאילו אני הגברית מבין שנינו. בילדות היו לי הפרעות אכילה ועד עכשיו כל מה שמאיים על הביטחון העצמי שלי (בעקר בגוף שלי) פשוט עושה לי רע.
אני ממש שמחה שיש את הקבוצה הסגורה הזאת כי אני כבר לא יודעת מה לעשות... עם מי לדבר, ממי לקבל עצות. כל החברים שלי הם בעצם החברים שלו. מדובר בבנאדם שבאמת חשוב לי ושמכיר אותי טוב, הוא יודע עליי הרבה והתחיל מערכת יחסים רצינית וכנה איתי. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו - אבל בינתיים אני מרגישה כאילו אני פוגעת בי. עוד משהו שממש יושב לי על הלב זה שאני בתולה ובקצב הזה אני אהיה בתולה לנצח (חוץ מזה - אם כבר "להיפטר מזה" בגילי המופלג (23) אז לפחות עם מישהו שחושב שאני יפה ושאכפת לו מאיך שאני מרגישה. לא?) זה לא הוגן כלפיי שנינו. גם אם אין לכן מה להגיד, לפחות יכולתי לפרוק.
טוב, אני חייבת להוציא את זה. זה יחפור, אז אם אתם מתכוונים להגיב "וואו זה חופר לא קראתי" כדאי שתסגרו את זה עכשיו ותחסכו לעצמכם טרחה
סיפור קצת ארוך אבל ממש אין לי אף אחד לדבר איתו על הדברים האלו. בשנים האחרונות לא ממש הולך לי עם גברים. יש לי ידידים נורא חמודים (רובם בזוגיות/נשואים ואני לא ממש נמשכת לאלה שלא) ואחד מהם כבר שלוש שנים בערך לא הפסיק לפלרטט איתו ולא יצא עם אף בחורה אחרת בינתיים (מתוכן שנתיים שבכלל לא גרתי בישראל).
באמת בחור מתוק - חכם, אקדמאי, עובד בהייטק, מצחיק, אוהב מוזיקה, ממש לא מכוער, בערך כל מה ש"צריך". מעבר לזה הוא גם בנאדם עם לב זהב שאני מאמינה שבאמת אוהב אותי כמו שאני - מכלול של אישיות ומראה (לא מפסיק כבר שנים לחפור על זה שאני נורא יפה). אז איפה הקאץ'? אין משיכה מהצד שלי. בכלל. הוא בערך בגובה שלי (אני מטר שישים) והוא הרבה יותר רזה ממני (אני רחוקה מלהיות שמנה, מבנה ממוצע ומתאמנת קבוע בחד"כ) - אפילו כפות הידיים שלו בגודל של כפות הידיים שלי (נשמע מצחיק אבל נורא מפריע לי).
כמו שהתחלתי לחפור - בשנים האחרונות לא הולך לי עם דייטים. נתקלתי או בבחורים ממש יפים (אני מדברת אתכן על שחקני פוטבול מהקולג') ששיעממו אותי נורא בשיחות וגם לא ממש רצו שום דבר רציני (לא בהכרח אנשים רעים) *או* בבחורים שהשיחה איתם זורמת שעות על גבי שעות ויודעים להצחיק אותי (כמו זה שדיברתי עליו) אבל אני נמשכת אליהם בערך כמו שאני נמשכת לידידה הלסבית שלי (ואני לא). מעבר לזה, אני אחת שמעדיפה עודף משקל על רזון מוגזם. אני פשוט אוהבת בחורים גדולים ומסיביים (אני אמנם לא ענקית אבל גם לא מהבחורות הדקיקות בגובה מטר ארבעים, עם כמה שלפעמים הלוואי שהייתי).
אז מה אני רוצה מכם? אחרי שכנועים בלתי פוסקים של הבחור, החלטתי לתת לזה צ'אנס. ביני לבין עצמי חשבתי שאולי אני סתם מטומטמת שפוסלת בחורים טובים בגלל סיבות שטחיות. והוא באמת לוקח אותי לדייטים מקסימים ויכול לדבר איתי שעות (מצד שני הוא גם סרקסטי יותר מדי בשבילי. ואני בנאדם שיודע להיות סרקסטי, אבל הוא מגזים עם זה. למרות שבאמת שחוץ מהסרקזם ...והרזון.... ...והגובה... ועוד כמה דברים אז הכל דיי בסדר). כשאמרתי לו שאני לא רוצה להרוס את הידידות ושהוא מבוגר מדי (בגיל) בשביל ילדה כמוני הוא הפסיק את הפלירט. לתקופה. ואז המשיך.
ומאז יצאנו כבר כמה פעמים... אבל אני לא מתגברת על העניין הזה של חוסר משיכה. בדייט כיף לי, כשאני חוזרת הביתה אני מרגישה פשוט רע עם עצמי. גם הנשיקות שלי איתו מרגישות כמו משהו אפלטוני ואני עוצמת עיניים וקשה לי לגעת בכתפיים רזות.
אני ממש שמחה שיש את הקבוצה הסגורה הזאת כי אני כבר לא יודעת מה לעשות... עם מי לדבר, ממי לקבל עצות. כל החברים שלי הם בעצם החברים שלו. מדובר בבנאדם שבאמת חשוב לי ושמכיר אותי טוב, הוא יודע עליי הרבה והתחיל מערכת יחסים רצינית וכנה איתי. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו - אבל בינתיים אני מרגישה כאילו אני פוגעת בי. עוד משהו שממש יושב לי על הלב זה שאני בתולה ובקצב הזה אני אהיה בתולה לנצח (חוץ מזה - אם כבר "להיפטר מזה" בגילי המופלג (23) אז לפחות עם מישהו שחושב שאני יפה ושאכפת לו מאיך שאני מרגישה. לא?) זה לא הוגן כלפיי שנינו. גם אם אין לכן מה להגיד, לפחות יכולתי לפרוק.
