אני לא יכולה לסבול יותר

[אלומת האור]

אני לא יכולה לסבול יותר

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מותק, אנחנו כאן איתך

יוצא לי לשמוע את השיר הזה הרבה לאחרונה ואני חושבת עליך...
"דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך."

http://www.youtube.com/watch?v=lzkJI07KGXE

 

[אלומת האור]

תודה רבה. טריגר.

אני רוצה למות. אורלי עוזבת שבוע אחרי איילה. כאילו שלא הספיק לי. נודע לי במקרה. לא יכולתי לדבר. ישבתי מול החדר של איילה וחתכתי את עצמי אחרי לא מעט חודשים שלא. אני רוצה למות. היא רצתה לאשפז אותי אבל אני לא חוזרת לגהה בשום אופן, אז הן סיממו אותי עם סרוקוול ושלחו אותי הביתה. אני מפוצצת מסרוקוול. עכשיו במיטה ומקווה שאיכשהו לא אתעורר. אני גמורה מבכי.אם מישהו מתכוון לכתוב דברים שיפוטיים וביקורתיים אנא חסכו ממני. והמדריכה החדשה המקסימה החליטה אחרי פגישה אחת אתי שהיא לא רוצה לעבוד אתי יותר כי לא משתלם לה כלכלית. רק אתי. וקבעה אתי פגישה והבריזה אפילו בלי להודיע לי. העיקר ישבה ועשתה אתי תכנית לפגישה הברכה. זונה מזדיינת. והיא באמת הייתה נחמדה, לא בציניות.
למות.

 

[ליידי באבא3]

תחזיקי מעמד

את קרבן של נסיבות שאינן בשליטתך/ בחירתך.

 

[Raindrop23]

תחזיקי מעמד יקירה

 

[עייפה רוצה לישון]

תחזיקי מעמד אוהבת אותך כל כך

מחבקת מחבקת מחבקת ולא עוזבת

את כל כך יקרה ..

מתפללת בשבילך לימים טובים יותר

 

[אלומת האור]

*קבעה אתי פגישה הבאה, לא הברכה

השלמה אוטומטית מזוינת.

ותודה לכן. התעוררתי, חבל. מה שטוב זה שאני עדיין מסוממת. יש לי כאבי תופת ברחם ובגב. יש לי הרגשה שכך או כך אני אמות בקרוב.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

אלומונת

אני יודעת שאת מרגישה ממש רע ואני לא חושבת שיש משהו שאני אוכל לומר שיגרום לך להרגיש יותר טוב, אבל אני רק רוצה שתזכרי שאנחנו כאן איתך, דואגים לך וחושבים עלייך, ואני בטוחה שגם בעוד מקומות, ברחבי תפוז ובעולם הלא-וירטואלי.
רק אל תשכחי את זה, שאת לא לבד.

 

[אלומת האור]

תודה רבה

לקחתי עכשיו מלא טיפות אופטלגין. לא יכולה לשאת את הכאבים ברחם ובגב. אני עדיין רדומה מכמות לא מבוטלת של הסרוקוול - תודה לאל שהתרופה הזאת קיימת, רק היא מרגיעה אותי. אני חושבת שאסע לאורלי מחר בבוקר, היא אמרה לי היום שהיא מזמינה אותי לבוא. לא יודעת מה הטעם, הרי בלאו הכי זה עומד להיגמר, אבל אני לא רוצה להישאר לבד ומחר יש לי יום שכולו לבד ואני כל כך פוחדת. כולם עוזבים. כולם.

 

[ליידי באבא3]

תחזיקי מעמד

לא כולם עוזבים - ותמיד אפשר להכניס לחיים אנשים חדשים. תחזיקי מעמד ותיאחזי בעבודה (הלקטורה). טפלי בעצמך ולא פחות חשוב - תני לאחרים לטפל בך גם.

 

[אלומת האור]

איזה אחרים? ט'

כל מי שחשוב לי עוזב. או מת. אני לא רוצה שהן ילכו. אני לא יודעת מי יביאו לי במקום, אבל אני לא רוצה להישאר כדי לגלות. אני פשוט רוצה להימחק ולא להיות עוד. להפסיק להתקיים. איילה צלצלה היום לשח"ע ולרונית וביקשה שישמרו עליי. הכאבים הורגים אותי, מתפללת שהאופטלגין ישפיע כבר. אין לי כוח ללקטורה וללימודים ולכלום, בעצם. צוללת לתוך ריק אינסופי שרק כאב בו, אפילו לא מילים. אשכרה לא יכולתי להוציא מילה מהפה אצל איילה וגם לא אצל אורלי אחר כך, אז חתכתי ובכיתי. אני רוצה לישון.

 

[תאום2]

 

[אפרסק בקופסא]

 

[אלומת האור]

קשה לי לנשום ט'

אני נכנסת למיטה עם הסיפאפ החדש שלי (לניסיון, מחברה אחרת).
אני קורסת.
אני לבד.
אני לא יכולה יותר.
לא יכולה.
אני אחוזת אימה.
מתנודדת.
רופסת.
רופפת.
אבודה.
פצועה.
הלוואי שהייתי חיה ולא בן אדם.
אני רוצה למות
אבל פוחדת
כל כך פוחדת
מה יותר מפחיד, למות או להישאר בחיים
להישאר בחיים בלי אף אחד
בלי החיבוק שלה
בלי הנדיבות והאהבה שלה ושל אורלי
בלי
ובלי
ובלי
ולא מתחשק לי לכתוב על ה'עם'. לא מתחשק לי.
כרגע אני מבקשת את נפשי למות.
להפסיק.
לחדול.
זה יותר מדיי. יותר מדיי, והלוואי שאלוהים ייתן לי אומץ להסתלק מכאן בשלווה.
אולי אימא שלי תעזור לי. רק היא יכולה לעזור לי. אני צריכה להיפגש איתה. הלוואי שאלוהים ייתן לי אומץ לסיים את הסאגה הפתטית הזאת.
זה יחסוך הרבה להרבה.
כי מה הטעם. באמת, בשביל מה. בשביל אוכל ועוד אוכל ופירורי אהבה שאני מלקטת ונשרפת.
ומילים שבריריות שנעלמות.
אני שואלת אתכם, בשביל מה.
אני לא שואלת אתכם.
אני לא שואלת.
אני לא
אני
אנ
א
.

 

[ליידי באבא3]

לא יודעת מה להגיד לך ...

חוץ מלשלוח לך עוד

ולהגיד לך שוב תחזיקי מעמד.

 

[אלומת האור]

תודה מותק

 

[המנותק1]

הלוואי שתמצאי את הכוחות

תהיי חזקה

 

[אלומת האור]

המון תודה לך ולכולם

 

[אפרסק בקופסא]

אלומה

מה שלומך הבוקר?

 

[אלומת האור]

נופלת

שוקעת
דימומים שאסור שיהיו לי כי יש לי מחלה ברחם ולא היו לי כבר בערך חצי שנה
כואב כואב כואב
כואב נורא גם הגב
הנפש מעורערת מעוצמת הכאב
לא נסעתי לאורלי למרות שהזמינה אותי, מסטולית מעייפות
רונית כהרגלה טרקה לי את הטלפון וכמובן לא תגיע אליי לעזור לי כי יש לה דברים דחופים יותר, העיקר שכשיש לה מטופלים אחרים עם מקרים דחופים אין לה שום בעיה לבטל או לדחות אותי... זה כן בסדר...
איך אעמוד בוועדת סל שיקום ביום ראשון??? ואי אפשר לדחות כי כבר דחו לי כמה פעמים כשהייתי חולה, והם עלולים לקחת ממני הכול אם שוב לא אגיע.
ואורלי לא עונה בחדר
ואין עם מי לדבר
כולי עיסה בלולה של כאב ודמעות
אין שום עור שחוצץ בין הנפש לבין העולם שמחוץ לגוף שלי
והכול כואב
והסיוטים
ושוב העפתי את הסיפאפ כי לא יכולתי לסבול אותו על הפרצוף שלי
והכול כואב
והכיור מסריח מכלים
ואין לי כוח להכין כלום
למה אני לא אמיצה מספיק, למה- - - -