טריגר
אני רוצה למות. רוצה לסיים את הסאגה הזאת. לא רוצה יותר, מה יעשו לי? לא רוצה. הכאב בלתי נסבל, הפיזי והנפשי גם יחד. עם הזעם שיש לי עכשיו יכולתי לייצר טורבינה של חשמל לכל המדינה או לפחות לגוש דן. אני לא יכולה להכיל אותו. אני לא יכולה לתקשר עכשיו עם אף אחד. דברים נופלים לי ואני לועגת לעצמי, לא יכולה לעצור את זה. יצאתי מהמקלחת וחם לי מרוב עצבים ופתחתי מאוורר. לא יכולה יותר להיות לבד. לא יכולה. השח"עים הזמינו אותי למחר לארוחת ערב. אני מתנחמת במחשבה על האוכל של הדרוזי שאטביע בו יגוני מחר, ולעזאזל עם הכול. ממילא הכול עומד להיגמר ואין לי כבר כוח, אז לפחות ליהנות קצת קודם. למי יש כוח לוועדה המחורבנת של יום ראשון. אני צריכה לשחק אותה חביבה לבריות כשבעצם בא לי לכתוש את העולם מרוב זעם ובכי. אולי אני אקח כדור לפני. כל כך כואב לי. כל כך. עוד מעט אין יותר איילה. ואין יותר אורלי. ואין לי כבר מילים לצרוח, אז יש חפצים חדים שידברו את הכאב שלי במקומי, אני לא יכולה לצרוח יותר החוצה, אז אני צורחת פנימה. אני לא בן אדם שצועק. תמיד אומרים שאני ממלמלת, אז הנה. השריטות שלי מדברות בשבילי. הן מכוערות ופתטיות וכואבות לי עכשיו. אתמול לא הרגשתי דבר חוץ מפורקן של הכעס ושל התדהמה. אני רוצה למות. רוצה להיכנס למיטה ולהחליק לעולם שכולו טוב בלי לדעת אפילו. אני צריכה שישמרו עליי, אבל אין, גהה לא אופציה מבחינתי בכלל, ואי אפשר לאשפז אותי בכפייה כי אני לא פסיכוטית, אז מה שנשאר זה לסמם את עצמי עם התרופות של איילה (אני לא לוקחת אפילו שליש ממה שהיא אמרה לי) ולקוות לטוב. הבעיה היא שהטירוף מופיע כשלא מצפים לו, זה שבריר שנייה של החלטה לבצע וזהו, הופ, זה קורה. אחר כך אני לא מסוגלת להבין איך יכולתי, אבל אולי יגיע הרגע שבו לא יהיה יותר "אחר כך" בשביל להבין, אם מישהו מבין מה אני מנסה להגיד. השח"ע ביקש ממני לא לעשות כלום כי זה פוגע בו ובאשתו באופן אישי, אבל זה לא נשלט. גם אני לא רוצה לעשות את זה. זה לא שאני רוצה ועושה דווקא למישהו. זה פשוט בלתי נסבל, הכאב הזה, הכעס הזה, אז זה מה שיוצא ממני. אתמול לא היו לי מילים. היו לי המון, אבל לא יכולתי להוציא כלום. כלום. ממש כלום. ישבתי ובזבזתי לאיילה את הזמן. רציתי ללכת משם, להיעלם, אבל נתתי לה את הכבוד ונשארתי. אני לא יכולה כבר. אני לא יכולה לשאת את זה. לא יכולה. זה לא פייר. זה לא הוגן. זה לא צודק. למה שתיהן בהפרש של שבוע ובכלל. ומי יהיה לי. מי. אני נחנקת. אני נחנקת. שמישהו יציל אותי- - -
[אני לא מתכוונת לעשות שום דבר אובדני עכשיו, אז לא צריך לשלוח לכאן כלום].
