לירן
קראתי את כל השרשור, זה היה מעניין. אתה תמיד תוכל לבחור לעזוב את הבית ולגור לבד, אם תרצה בכך. אני לא חושבת שזו הדרך היחידה לפעול כרגע. כשאנחנו נמצאים עם משהו הרבה זמן (בן זוג, אמא, בן משפחה) קורות כל מיני תופעות מעניינות, שבד"כ לא עולות עם רוב האנשים שאנו מכירים. יש בזה המון מידע עבורנו, כי כל המטען של "מה יחשבו עליי" קיים בצורה קטנה לפעמים, ואז אנחנו מתגלים בצורה לא הכי פוטונגנית... אנחנו צועקים, מעליבים, נגעלים, מבקרים, שופטים. אנחנו מפסיקים להיות האישיות הנחמדה, המנומסת, המאופקת, ההיא שמקבלת את האחר בהבנה ובנימוס, ההיא שמוכנה לומר "אני אחשוב על מה שאמרת", "אולי טעיתי" מעניין אה? הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי עם אנשים קרובים (משפחה בני זוג וכו) במצבים שאני פועלת ממקום אוטמטי. ואני מזהה את זה , וממש בא לי להיות ההיא , המבינה, ולומר "אני אחשוב על מה שאמרת" , או "בו נדבר על זה בנחת" או "אני מבינה אותך" להיות אמפטית, רגישה, גם באמצע וויכוח סוער על משהו. ברוב הפעמים אני רק שומעת את הכל הז, ומתעלמת ממנו, לפעמים אני נותנת לו להשפיע עליי. קיבלת פה בשרשור המון עצות טובות באהבה אלה