"אני נדהם כיצד היה יכול לטעות טעות גסה כל כך"...

[אשר אטדגי]

"אני נדהם כיצד היה יכול לטעות טעות גסה כל כך"...

הובא בפניי עלה לרפואה לפני מספר ימים: מכתב תודה ששלח לייבוביץ לפרופ' יעקב לוינגר על קובץ מאמרים לכבודו של לייבוביץ בעריכת לוינגר ואסא כשר משנת 1978 (נמסר לי שמכתב זה פורסם במהדורה החדשה של הספר "רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ.." לפני מספר חודשים). לייבוביץ מתייחס במכתב זה - אל "הקאנטיניות" שבהגותו - ואל אלו ששגו בהבנתו אותה בהקשר ליהדות (כפי שיש כאלו בפורום זה אשר מייחסים אותה אליו).
אצטט מדבריו, לאחר החלק של התודות בתחילה: "...בדיפדוף ראשון נתקלתי רק בפרט קטן המעורר אותי לתגובה מיידית: בעמ' 55, הפיסקה האחרונה במאמרו של יוחנן סילמן. אני נדהם כיצד היה יכול לטעות טעות גסה כל כך בהבנת מה ששמע ממני על הדברים ביני ובין יצחק ברויאר. האם הוא מעלה על דעתו שאני ויצחק ברויאר הסכמנו ש"את השקפותינו על היהדות שאבנו מקאנט"?! (ההדגש במקור א.א) וכיצד אתם העורכים (אתה ואסא) לא חשתם באבסורדיות שבדבר? מעשה שהיה כך היה: בוויכוח בינינו, כשהתייחסנו לבעיה מסויימת (דומני שהייתה זו בעיית הסיבתיות והתכליתיות..) צוטטו בין השאר גם כמה פסוקים מן המקרא ומאמרי חז"ל: ואת הויכוח הזה הפסקתי בהערה ששנינו שאבנו את קטיגוריות חשיבתנו הפילוסופית לא ממקורות היהדות, אלא מקאנט. כיצד היה אפשר להכשל באי-הבנת דברים אלה ולייחס לי ולברויאר את ההבל שהושם בפי?..." (בהמשך מבקש לייבוביץ להודיע לאסא כשר וליוחנן סילמן על כך ומבקש לתקן זאת).

דבריו אלו הם בבחינת סוף פסוק כולל ומוחלט של כל האיוולת אשר עלתה ופרחה ניצה, גם בפורום זה, לייחס "קאנטיניות" להשקפותיו היהדותיות של לייבוביץ.

מועדים לשמחה

 

[יורם714]

תתאר לך שמישהו מספר לך- "למה אנחנו צריכים להתקוטט כל כך ?

הלוא שנינו שאבנו את השקפותינו על היהדות לא מן היהדות גופה אלא מהגוי
האתיאיסט והאנטישמי עמנואל קאנט !
וזה נאמר "לאחר ויכוח פומבי סוער שהיה לו עם מנהיג אגודת ישראל ד"ר יצחק ברויאר ז"ל "
ו"לו" הכוונה לישעיהו ליבוביץ זיכרונו לברכה.
מה שאני רוצה להגיד ולהראות שמכאן הרי שואבים "חכמינו" החדשים את הידע לכתוב דברים מוזרים
בויקיפדיה והמורים והמרצים החדשים והישנים גם משם (מהויקיפדיה)......
ובכן רבותי השמחים בשמחת החג המלאכה עוד רבה ואנחנו חייבים על פי קאנט לשנות את הנאמר בויקיפדיה ואת המאמר
של יוחנן סילמן "מוטיבים קאנטיאניים בהגותו של ליבוביץ" וכל המרבה הרי זה משובח.

 

[iricky]

בוקר טוב אליהו, ולשמחה מה זו עושה?

אותו מכתב שאתה מדבר עליו פורסם כבר במהדורה הראשונה של "רציתי לשאול...", משנת 1999, היינו לפני כ-15 שנה. כחמש שנים לאחר מכן, בספטמבר 2004 (לפני כעשור!), התארח פרופ' אסא כשר בפורומנו, ואני ניצלתי את ההזדמנות על מנת לשאול אותו בדבר המכתב הזה. מסתבר שמה שאתה רואה בו סוף פסוק לא עשה רושם גדול על פרופ' כשר עצמו, כפי שניתן להווכח מתשובתו.
באותו "ספר ישעיהו ליבוביץ" משנת תשל"ז, שערכו אסא כשר ויעקב לוינגר, פורסם מאמר גדול של דר' נעמי כשר, ובו עמדה המחברת לפרטי פרטים על הדמיון הרב - לדעתה - שבין תפיסת המוסר של קאנט לבין תפיסת היהדות של ליבוביץ. מאמר זה הוא בעל משקל רב הרבה יותר מן ההבל ששם סילמן בפיו של ליבוביץ, והוא בעצם המוביל את הפרשנות הקנטיאנית על ליבוביץ. ברם, על מאמר זה לא ראה ליבוביץ מקום להגיב ולא התיחס אליו מעולם. הכיצד? לא יודע. בהזדמנות אחרת העיד פרופ' כשר שליבוביץ אמר על דר' נעמי כשר שהיא מבינה אותו טוב יותר מכל אדם אחר. כל הגישפט הזה נשמע לי מוזר ואני לא יודע להסביר אותו.

 

[יורם714]

כן גם בזכותך אנחנו יודעים על הבעיות האלה.

וגם בזכות ישעיהו ליבוביץ זיכרונו לברכה על הבעיה הפסיכופיזית אבל הבעיה שלי איך
לשנות את הויקיפדיה ועכשיו אני מבין את ה"חלסטרה" של עורך אינציקלופדיה שהוא רואה מה עושים לו ב"יקר".

 

[אשר אטדגי]

מודה לך מאוד על תגובתך..

הדברים לא היו ידועים לי.. ועתה אני רואה כי הם נטחנו עד דק, גם בפורום זה. תשובתו של כשר נראית בעיניי דווקא. לא ניתן להתעלם שהמבנה, ועולם המושגים של לייבוביץ' הוא קאנטיאני - אך, כמומחה לפילוסופיה של השפה, יודע גם יודע כשר, ואף כותב/רומז, כי הן עולם המושגים והן הקונסטרוקציה המבנית, אינם אלא קליפה, ואילו את התוכן עצמו - היינו "היהדות" לא יכול היה לייבוביץ לשאוב מקאנט. וכל ניסיון לשוות לו תוכן כזה, אינו אלא בדותא והמצאה שרירותית. לייבוביץ הכיר את היהדות על בוריה עוד לפני שידע מיהו קאנט, ואמונתו (איני יודע אם על מתכונתה הקוהרנטית והמוגמרת, אך בכל אופן את הבסיס המהותי שלה) התקבעה לה עוד בטרם נחשף להגותו. אחת האנקדוטות הביוגרפיות המעניינות בעניין זה - מובא בהקדמה שכתב ליבוביץ לספר שיצא גם הוא לאחרונה, קובץ שיעורים על פרקי אבות לגר"ח מוולוז'ין שנתן בביכנ"ס ישורון- בו כותב ליבוביץ כי את הספר הזה למד לעומק יחד עם אביו עוד בנערותו/ילדותו (הרבה לפני ששמע כנראה מיהו קאנט). ויש לי הרושם העז עד כדי ודאות מוחלטת, אע"ג שאין בידי סימוכין ביוגרפיים על כך, כי את הרמב"ם בוודאי הכיר לפניו.
עבורי דומה הדבר לאדם אשר יש בידו המידע הכולל, ומגיע אחר ונותן בהם סימנים. כך לייבוביץ ביהדות. הכיר אותה, שאב ממנה את אמונתו (לעיתים בקריאה סלקטיבית) והחל מהיכרותו את קאנט והגותו, החל לתת בה סימנים מושגיים. זאת אולי הסיבה שמתמיהה רבים (בהם גם אני) מדוע על היגדים פילוסופיים אתאיסטיים רבים - הוא חייב להטעים, כמעט כל אימת, את ההיגד המקביל לו (לדעתו) בחז"ל. זה סיסטמטי אצלו, ולעיתים נראה הדבר מאולץ, פורמליסטי, ולעיתים לא נכון כלל. בכל אופן, נראה הדבר כי את מה ששאב מהיהדות קודם, נתן בהם סימנים קאנטיאניים אקסטרניים לאחר מכן.

אני מתנצל על התשובה שהתארכה מעבר למה שנתכוונתי בה - מכיוון שתגובתך הייתה בעיניי שלל רב. והיא מעלה בעיניי גם תהייה במישור אחר: נראה כי כל הלגיטציה בפורום זה מאז שפלשתי אליו, מזה מספר חודשים עד שנה כבר נדונה בו עוד קודם - ואם נשתמש בתמה שהעליתי לעיל - אז בבחינת: "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני".. וצ"ע אם יש בדבר תועלת..

 

[יורם714]

ראה כאן בבקשה

http://en.wikipedia.org/wiki/Conatus

 

[iricky]

גם האינטרפרטציה הזאת שלך איננה נכונה

לא הקונסטרוציה המבנית ולא עולם המושגים של ליבוביץ בהגותו בעולמה של היהדות, אינם שאובים מקאנט, אלא מעולמה של היהדות גופא, וביחוד כידוע מהרמב"ם. במספר קטן מאוד של מקרים הוא מביא מונחים קאנטיאניים המקבילים למונחים שנשתרשו ביהדות למושגים שהיו מוכרים בעולמה כבר מתקופה קדומה (נגיד - מחז"ל). כגון הלשמה ושלא לשמה הידועים שבלשונו של קאנט הם מתורגמים לצו קטיגורי וצו היפותיטי. או האבחנה בין האדם הפנומנאלי לבין האדם הנואומנאלי, המוכרת אצל חז"ל כאבחנה שבין רשעים שברשות ליבם, לבין צדיקים שליבם ברשותם. לעומת זה, חולק ליבוביץ על דעותיו של קאנט כמעט בכל דבר ועניין. בראש וראשונה בעניין המוסר, שליבוביץ רואה בו קטיגוריה ערכית בעוד שקאנט רואה בו קטיגוריה תבונית, וכן בעניין חרות האדם שם תפיסתו של ליבוביץ ממש מנוגדת לזו של קאנט (הטרונומיה לעומת אוטונומיה), בתפיסת הרצון שאצל קאנט נשלט ע"י חוקים (חוקי הטבע ו/או חוקי התבונה) ואילו אצל ליבוביץ הוא אוטונומי לחלוטין, ועוד.
הנקודה המכרעת בעניין זה, שאני חוזר ומצביע עליה מידי פעם, היא שליבוביץ לא הקדיש שום מאמר להגותו של קאנט, לעומת ספרים שלמים שהקדיש לפרקי אבות של חז"ל, לרמב"ם, לרמח"ל ועוד, ומאמרים שהוקדשו לאברהם אבינו במעמדו בעקידה, לאיוב ולקוהלת, מלבד עשרות ציטוטים ממקורות ספרותיים תורניים יהודיים.
דר' נעמי כשר טוענת במאמרה שהזכרתי וכן בספרה על אמונתו של ליבוביץ, שבלי קאנט אי אפשר להבין את ליבוביץ. זה ממש כמו ההבל ששם סילמן בפיו של ליבוביץ. אפשר אולי להשוות את מעמדו של קאנט אצל ליבוביץ (בהגותו הדתית!) למעמדה של הנצרות אצל היהדות. לנצרות יש משקל עצום בהיסטוריה של העם היהודי, אבל אין לה שום זכר בדת היהודית. הנצרות צריכה ליהדות לעצם קיומה, בעוד שמבחינת היהדות אין הנצרות אלא עוד צורה של עבודה זרה. כיוצא בו, יש לקאנט משקל רב בהיסטוריה האינטלקטואלית של האיש ליבוביץ, אבל אין לו שום מקום בעולמו של ליבוביץ היהודי.

 

[u r i el]

כבר שמעתי כמה מליצי יושר

של מורנו הרמב"ם שטענו שיותר משלקח מאריסטו, הראה שתורת משה מכילה גם את אריסטו שהרי הפוך בה והפוך בה דכולא בה. מעניין בעיני שבין אלה השוללים קאנטיאניות יהודית בליבוביץ ובין אלה המחייבים, לא קם מליץ יושר כדי להראות שמתחת לפני הדברים בקש ליבוביץ דווקא להדגים, ולו בהסח הדעת, שמסורת ישראל כבר הקדימה את קאנט באי אילו עניינים. כך למשל אפשר להבין את הערתו הידועה על "ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

 

[iricky]

הערה יפה

אבל אכן אין מקום למליץ יושר כזה. לא דין הרמב"ם-אריסטו כדין ליבוביץ-קאנט. הרמב"ם ביקש לכתוב כתב הגנה על היהדות כנגד אריסטו והפילוסופיה היוונית, והוא עשה זאת אכן ע"י בליעתו של אריסטו והטמעתו בתוך התנ"ך וספרות חז"ל (בניגוד לדרכו של ריה"ל שביקש לקעקע את הפילוסופיה של אריסטו ולהציגה ככלי ריק).
ליבוביץ, לעומת זאת, לא ראה שום צורך להגן על היהדות מפני תורות זרות ולא ביקש למצוא בקאנט תנא דמסייע. המדרש שלו על "ולא תתורו" שהצבעת עליו לא בא לומר שרוח הקודש כבר צפתה מראש את קאנט, אלא בא לשלול את קאנט שלילה מוחלטת על מנת להוציא מליבו של מישהו שהיהדות של ליבוביץ יונקת מתורתו של קאנט. אבל אפילו זה לא עזר, כידוע.

 

[אשר אטדגי]

בתחילה, לא ירדתי לסוף דעתך, ולבסוף, חולק עליך

כל המקטע הראשון לא ירדתי לסוף דעתך בו, שכן הוא "ברוח הדברים" אשר אותם כתבתי, המסוגננים בצורה שונה (בתכלית) אך עדיין צד שווה בהם - והוא עיקר. וייתכן וסגנונך טוב יותר, וייתכן וסגנוני.

לבסוף - טענת - ואפשר לומר קבעת! כי דבריה של כשר כי "מבלי קאנט אי אפשר להבין את ליבוביץ" הם הבל. אם כן, אומר אני לך את שאמרו גדולים ממני בחוכמה ובמניין - כי מבלי קאנט לא ניתן להבין את כל הנושא העצום של "תורת ההכרה" (Erkenntnistheorie) כפי שאנו מכירים אותה ב-200-250 השנים האחרונות (להבדיל מתורת ההכרה הקלאסית). לא ניתן. לא רק ליבוביץ. אלא כל הפילוסופים הגדולים ואנשי הרוח שקמו מאז, אשר זרתם עבה ממותניו של ליבוביץ, שחלקם חלקו מרה על קאנט לא היו מבינים את הדבר הזה (ואין צורך לומר אלו שקדמו לו - וזה כולל מי שמוחזק, גם בעיניי, כגדול הפילוסופים עד קאנט - שפינוזה, אשר לא הבין זאת) - ואם אתה אומר שכן: או שאינך מבין מהי תורת ההכרה לאשורה ולעומקה כפי שאנו מבינים אותה ב-200-250 שנים האחרונות, או שהינך אחד מגדולי ההוגים שקמו באנושות אשר באופן עצמאי פיצח את מהות היחס בין המציאות (Wirklichkeit) לידיעה (Nachrichten) המשתולל במוחו של בן האנוש, או, וזו האפשרות הנראית בעיניי, שאתה מכיר אותה היטב, משום שלמדת אותה מאחרים שהסתמכו על הגותו של קאנט, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. לא לחינם העיד תלמידו של הגר"א הרב משקלוב (מנדל, לא ישראל) כי הגר"א אמר כי כל הפילוסופיה כולה אינה ולא כלום (הוא כלל בזה גם את אריסטו) עד קאנט (מובא באחד ממכתביו שחשף פרופ' ליבס במחקרו על משקלוב והשבתאות).

נכון, ביהדות גם מזוקקת איננו זקוקים לקאנט כלל ועיקר. חז"ל, ר' חסדאי קרשקש ואין ספק הרמב"ם - יכולים להספיק די והותר - וכמו שכתבתי סביר מאוד להניח שליבוביץ ינק זאת משם עוד לפני שהכיר את קאנט בכלל. אבל אין קאנט אינדיפרנטי להגותו של ליבוביץ כלל ועיקר. וכשם שללולא אריסטו - ספק אם היו באים לעולם ארבעת הפרקים הראשונים בשמונה פרקים לרמב"ם! כך ללא קאנט (וברנאר, שהחזיק החרה אחריו) - ספק אם חצי מספריו של ליבוביץ היו נכתבים - וגם אלו שהיו נכתבים היו בעלי עלים בודדים. ונזכיר את הידוע - לייבוביץ היה גם מדען, ועיקר התמחותו המקצועית והפילוסופית הייתה ב"פילוסופיה של המדעים" - העובדה שהוא כתב ספרים על היהדות, והתעמק בהם - נעוצה לדעתי בשל העובדה האלמנטרית - שבכל התחומים (למעט היהדות) לא היה לו מה להוסיף משום שהוא הסכים עם הקאנטיאניים לדורותיהם - ואילו ביהדות הוא ניסה לעשות סינתזה מסויימת, להראות מה מחבר בין ההגות האקסטרנית ליהדות ובעיקר מה המפריד!

כן, ידידי ריקי, בלי קאנט לא ניתן להבין את ליבוביץ בהגותו הכללית, וביהדות, לא צריך את ליבוביץ. אם כן מאי אהניה ליה? פשוט מאוד: לראות למה היהדות שונה ונפרדת, במה היא דומה והיכן זהה. ואיני מקנא במי שבא להתפלמס עם ליבוביץ ואין תלמודו בידו (היינו קאנט).

 

[יורם714]

אני רוצה להבין מה אתה אומר אבל לא מצליח אולי כי אתה בונה

תיאוריה לא מוכרת תעזור בבקשה ותסביר לי בבקשה אם אני חייב עכשיו לקרוא קאנט בשביל להבין את ליבוביץ
ואני חושב בינתיים כי פרנסואה ז'קוב יותר מתאים להבנת ליבוביץ
ואני לא בטוח שקאנט ידע את זה .......
"הגיוון מצוי בעצם שורשיה של הביולוגיה. הגנים,המהווים את מורשת המין,מתחברים ונפרדים במהלך הדורות,ויוצרים
צירופים שהם תמיד שונים,תמיד בני חלוף,צירופים שהם הפרטים עצמם. יכולת הצירוף האינסופית הזו של הגנים היא ההופכת כל אחד מאיתנו למיוחד.
היא המעניקה למין את עושרו ואת גיוונו". (ז'קוב)

 

[אשר אטדגי]

לשאלתך: כן, בנו"ן רבתי!

ליתר הדברים שכתבת, לא הבנתי את תמהילם. עזוב את ז'קוב בצד (בלי קשר שהוא שעתוק פילוסופי-מדעי של קלוד ברנאר) קאנט לא ידע הרבה דברים, בטח לא העלה בדעתו שקיים גנום אנושי בעל מולקלות DNA, וגם אלו שידע (שעל בסיסם אבחן את ארבע האנטינומיות שלו) שגה באבחנתם כפי שאנחנו יודעים במאה השנים האחרונות. אנחנו לא מדברים על המידע והידע הנצבר המתחדש בכל שעה - אלא על בעיות בחשיבה האנושית והגדרתם שלא השתנו מיום היות האדם חושב. הגדרת הבעיות הללו - ללא קשר לידע המדעי הנצבר ושיצטבר - ובעיקר הבנתם, היא הבסיס הפילוסופי אשר אנו מיוסדים על אדניו - וקאנט ערך מהפכה קופרניקאית בנושא זה - שאגב, לא מן הנמנע כי מהפכה זו הביאה להתקדמות בידע ובמדע, ואני כולל בזה את הקאנטיאני המובהק - נילס בוהר (קוואנטים). ודווקא זו דוגמה טובה כי עבודתו של בוהר (ובייחוד שרדינגר) על ההקשר הפונקצינלי בין חלקיקים ולאו דווקא הסיבתי - היא הפרכת אחת האנטינומיות של קאנט, ובכל זאת קאנט הוא תשתיתה (שאין הטבע אלא מה שאנו חושבים שהוא ולא מה שהוא באמת).

 

[יורם714]

בבקשה תחשוב שאין השפעה בין סובייקט לסובייקט

ראה גם את בקשתי את רצוני לראות בקונאטוס בעייה בפני עצמה
ושמירת רשות היחיד לעצמי בלבד שלא לדבר על מה אני יודע
בהקשר של רשות היחיד שלי .....
אני לא רוצה לעזוב את ז'קוב בצד והוא לא תווית של אף אחד כולל הרצון
לראות בקאנט בעל ההשפעה הגדולה (נשמע בולשיט למהדרין)
השיחה כאן נראת לי כמשחק בלי השפעות זרות ומיותרות.
אם קאנט עושה רושם חזק עליך אני מכבד את רצונך
אבל לנסות ל"הדביק" מישהו אחר בדבר הזה נשמע לי מוזר מאד.

 

[אשר אטדגי]

באמת ובתמים ובבוקר מצויין זה

אינני מבין מה הגבת, וכיצד תגובתך (שלא הבנתיה כאמור) קשורה לדבריי. אם גם אתה לא הבנת את מה שאני כותב, כפי שרמזת בתגובתך הקודמת, זה בסדר, השתווינו. ולדעתי, לא צריך להנציח שיוויון זה בתגובות נוספות.

 

[יורם714]

"יודע גם יודע"..................בלי סימן שאלה ?!

 

[iricky]

מי בכלל דיבר על תורת ההכרה

אנו עוסקים בתורתה של הדת היהודית, כפי של' תופש אותה, ובזה עוסק גם מאמרה של כשר. כשר טוענת באותו מאמר שמבלעדי קאנט לא ניתן להבין את אותה תפישה של ליבוביץ, היינו את תפישת היהדות שלו - ולא את תפישת תורת ההכרה שלו, ועל זה אמרתי מה שאמרתי.
אתה מתפלמס איתי ומכביר מילים על דבר שבכלל לא הועמד לדיון, אבל אני מוכן לדון גם בזה. לא אתה ולא אני ולא כל איש אחר יכול לומר כמה מספריו של ליבוביץ היו נכתבים - או לא - מבלעדי קאנט. אלו סתם מילים פורחות באויר. אבל שווה לעשות בדיקה איזה מקום תופס קאנט למשל בספר המדעי/פילוסופי העיקרי של ליבוביץ - "בין מדע לפילוסופיה". ובכן - קטן מאוד מאוד. הוא מזכיר אותו פה ושם וזה הכל. אין שום מאמר המוקדש לקאנט. אפילו בחלקו האחרון של הספר, המוקדש לאישים במדעי הטבע, אין שום מילה על קאנט. מופיע שם דמוקריטוס היווני, למרק, קלוד ברנאר, גיתה ואחרים, אך לא קאנט. גם ברשימת האישים שהשפיעו על ליבוביץ, כפי עדותו של ליבוביץ עצמו, קאנט אינו מופיע. אתה בודה דברים מליבך.

 

[חיים פרידמן1]

אתה לשיטתך של' האמין באל אונטולוגי

כפי של' התנסח בשיחתו עם שגיא הרי שהתיאולוגיה שלו מבוססת על האידיאליזם האפיסטמולוגי שזו פרשנותו לקאנט. וזה אכן תרגום כי עדיין מדובר על אותו אל יהודי מסורתי.

 

[אשר אטדגי]

אם לא כיוונת בדבריך להגותו הכללית של ליבוביץ

אלא לתפיסת יהדותו, אם כן תגובתי זו מתייתרת מאליה (עם סימן שאלה אחד, שתכף אגע בו בתמציתיות רבה).

לגבי הערכתך והערכתי בדבר כמה לייבוביץ היה כותב אלמלא וכו' - ודאי שאין לי ודאות, אף לא מקצתה, ובכל זאת אינני יכול להתעלם מן הסבירות הגבוהה שכך היה הדבר.

על עניין "בין מדע לפילוסופיה" - אני הקטן (באמת ולא במליצה) אומר לך שהספר הזה הוא קאנטיאני מובהק! לא ניאו קאנטיאני, לא סמי קאנטיני - אלא קאנטיאני מובהק!

ולגבי "אישים במדעי הטבע" - קאנט, אע"פ שעסק במדעי הטבע (פיזיקה וכימיה, יותר נכון קינטיקה) לא הותיר את חותמו בדיסצפלינה זו, אף לא ברמז. ולמעשה, הוא כליבוביץ, לא יוגדרו אף לא במקצת כ"אישים במדעי הטבע" אע"פ שייתכן וזה היה מטה לחמם.

(גתה החריג בין אלו מכיוון שעיקר עיסוקו היה לכאורה בספרות ושירה, היה זה שהבין לעומקו מהי התפתחות אורגנית הקרויה בפינו "חיים", ששום דבר בטבע אינו מגדיר אותה. ולמעשה הוא היוצר והבורא של מושג המורפולוגיה הביולוגית, שנלמד היום בפקולוטות השונות למדעי הביולוגיה).

עתה לסימן השאלה אשר העליתי. אני רוצה שאתה ריקי תנסה להסביר לי בהגותו של ליבוביץ (מבלי לדעת קאנט - תנסה להתעלם ממנו לחלוטין) מה כוונתו של ליבוביץ שחזר עליה רבות בדברו על התורה שהיא טקסט שלא נועד לספק לי אינפורמציה (היינו קוגניטיביות - ידיעה) אלא לחייב אותי (היינו הכרתית) מבלי קשר למה שאני יודע או לא יודע. איך ניתן להבין את דבריו אלו של ליבוביץ מבלי להבין את קאנט?

 

[iricky]

ואני שואל איך בכלל קשור קאנט לעניין?

ל' אינו אומר שהתורה איננה טקסט שנועד לספק לנו אינפורמציה, משום של' אינו יודע מהו יעודה של התורה, אלא הוא אומר שהתורה איננה מספקת לנו שום אינפורמציה. זהו משפט פשוט ביותר שאינני מבין מה יכול להיות בו בלתי מובן, והוא קובע עובדה שכל אחד יכול להווכח בה אפילו מבלי להתעמק בתורה. זה פשוט שהפסוק בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אינו מוסר שום אינפורמציה.

 

[אשר אטדגי]

עמך הסליחה על השתהותי במתן התגובה

ראיתיה קודם החג, ולא הספקתי לענות עליה מחמת תלאות מרורים ומופלטות.

ראשית, דקת היטב בדבריך (ומורה הדבר על הבנה לעילא) כי מדבריו של לייבוביץ אלו ניתן לדלות את עניין 'הלשמה' וכו' כפי שהורונו קמאים, והוא הדבר אשר דיברנו קודם, שהגותו היהדותית של לייבוביץ אינה זקוקה יניקה מקאנט ומשכמותו והיא מצויה בדברי רבותינו.

יחד עם זאת, אני מוכרח לציין כי בדברים אלו של לייבוביץ, ובכלל, יש הרבה מעבר לכך, והם קשורים קשר ישיר לאידאליזם הטרנסצנדנטלי הקאנטיאני. כשלייבוביץ אומר כי התורה אינה מספקת לי אינפורמציה, הוא אינו מתכוון רק למה שאדם צריך להתכוון כשהוא עובד את ה', אלא שישנה דיכוטמיה מלאה בין מה שאני יודע (מדע) לבין מה שאני מכיר (חובה). עד קאנט - הידיעה מוכרח הייתה שתהיה מיושבת עם הכרתי מבחינה לוגית, ולמעשה, כדי להנצל מבוקה ומבולקה, נחשבה "ההכרה" אצל חלק מההוגים (שפינוזה) לסוג של 'מוניזם' פסיכי ופיזי, או דואליסטי אוטונומי (דקארט). רוצה לומר: מוכרח היה שתהיה התאמה או תיאום לוגי בין ordo et connexio iderorum לבין ordo et connexio rerum כניסוחו של שפינוזה, או שיד אלוהים הייתה בדבר. מקאנט ואילך אנו מבינים (ובהחלט ניתן לומר שהבנה זו כמעט כפויה עלינו) שלא רק שאין צורך שתהיה ביניהם התאמה, אלא קיימת דיכוטומיה מובהקת ביניהם. יש מה שאני יודע, ויש מה שאני מכיר. היודע כפוי עליי באיזשהו אופן, ההכרה לאו דווקא. על כן, לייבוביץ יכול בהחלט לומר משפט כזה שמשמעותו כי המדע הוא אינדיפרנטי לתורה, ושהתורה עצמה אינה מספקת לי אינפורמציה המחייבת אותי, אלא הוראות אשר, או שאני מכיר בתקפותם עליי כחובה או שלא. ואין בדברי התורה דבר הנועד לידיעתי אלא רק, ואך ורק, להכרת חובותיי.

(אני מוכרח לסייג קמעא את דבריי: אני יודע שהיו כאלו שניסו לשייך גם לרמב"ם תובנה הכרתית מסוג זה. הרמן כהן אשר כבר הפך את הרמב"ם ליליד פרוסיה והוסיף לו עמנואל בשמו האמצעי, קנטיין אותו עד בוש. אני כופר בזה. ולעניינו, וזה מה שחשוב, לייבוביץ עצמו כפר בזה).

תרב'ח ותס'עד איש יקר.