על פי שנים עדים
ראשית, הניסוח עצמו לא אומר שזו עדות על הגר"א. כוונתי לעצם ההערה על קאנט. אולי זו הערת הכותב לפיה עד שקאנט זיקק את הפילוסופיה היא סחבה את הבישין הללו. שנית, כתבי הגר"א לא מעידים על שום היכרות עם הפילוסופיה המודרנית, ולא רק כשמדובר בקאנט אלא אף הוגים שקדמו לו. הגר"א חי בעולם סכולסטי, אם לא אריסטוטלי לגמרי. אמנם על פי עדותו של הרב משקלב הגר"א למד את הפילוסופיה "לתכליתה", אך עדות זו עצמה מעידה שיש כאן יחס לפילוסופיה כגוף-ידע ולא כדרכי חקירה ובחינה, כלומר הדברים נתפסו כפי שנתפסו בימי הביניי המוקדמים, כאילו שהדת והפילוסופיה הן שני גופי ידע שסותרים, או לא סותרים, או מקבילים וכו', כל אחד לשיטתו. זו תפיסה שגויה של הפילוסופיה [אף זו הקלסית] שרווחה בקרב הרבה תלמידי חכמים. אם הגאון הכיר את קאנט היה אמור להיות לזה רושם כלשהו בכתביו, לפחות בעקיפין אם לא בהדיא. מה גם שמבחינת התיארוך קשה לקבל את זה שהגאון שמע אי פעם על קאנט. הגר"א היה מטבעו אדם סגפן ומתבודד. הוא היה ספון בחדרו ושוקע בספריו. ספק בעיני אם הוא שמע על שפינוזה אז לא כל שכן.
לגבי הייתכנות של מסורות בעל פה, די להציג את המחלוקת בין הגר"ח מוולוז'ין לבין בעל הלשם לגבי אופן הבנתו וביאורו של הגר"א את חכמת הסוד כדי להיווכח שאין הסכמה כלל לגבי המסורות האלו. כל אחד מהגדולים הנ"ל טען בתוקף ששיטתו היא שיטת הגר"א, גם כשמדובר בשיטות סותרות לחלוטין.
אולם, בלי קשר ישיר לנושא, תורת הרב היא מהדברים היפים שקיימים. הערה קטנה שלו לפעמים הופכת דברים קלים למחזה מרהיב. איזה שכל ישר, איזו הבנה מעמיקה, היגיון צרוף ומזוקק.
