אני רותחת!!!!

[Tovlli]

../images/Emo24.gif

כמה שאני מבינה אותך. גם האיש שלי מחובר מאוד לאמו, ובכלל להוריו, ולא יודע להגיד להם לא. זה יכול לבוא על חשבון הכל, וגם אם לא מתאים/נוח לו, הוא יעשה כל מה שאחמו מבקשת. וממש כמו שאת כתבת, גם בעלי אדם כל כך מקסים, ורק הקטע הזה מטריף אותי...! וכך כל פעם שלא בא לי לבקר את הוריו או לקפוץ לארוחת ערב (מה רע בלהישאר קצת בבית???) אני צריכה להרגיש רגשות אשמה כאילו אני עויינת או כפויית טובה או לא יודעת מה

. לדעתי התקופה של אחרי לידה היא תקופה מאוד "עדינה" בה עיקר תשומת הלב צריכה להיות עליך (ועל התינוקת כמובן). אין זה הזמן ללא נעים וכו'. לכן אני חושבת שצדקת לגמרי בהחלטתך, ובעלך יהיה חייב לקבל את זה. הכי חשוב שלא תרגישי שאת לא בסדר או משהו! את 100% בסדר, ואת צריכה לדאוג לעצמך. אם בעלך דומה לשלי, הוא בסוף יבין את זה גם (למרות שזה קשה לו בגלל הוריו...). מה יהיה הסוף עם ה-mommy's boys האלה

מקווה שיסתדר לכם מהר, ושתצליחי לנוח ולקבל את התמיכה לה את זקוקה.

ו

 

[orlyfu]

סליחה... את נשואה לבעלי?

אני מזה מבינה אותך. אין לי עצות מפני שבעלי עושה את אותו הדבר. וזה אכן מרגיז לאללה. למשל, ההורים של בעלי התעקשו לבוא אלינו הביתה ביום שחזרתי מבית יולדות. זה היה באמטלה שהם מביאים לנו אוכל, כאילו שסגרו את כל הסופרים לעד בגלל שילדתי. לעומת זאת, בסוף ההריון כשהידיים שלי היו נפוחות וכואבות ודוקרות מבצקת קשה ובקושי תפקדתי, אף אחד לא חשב שצריך לדאוג לי. ומאז ועד היום הם בעדיפות ראשונה אצלו. כשמגיע סוף שבוע הוא קודם כל בודק אם הגיזרה שלהם מכוסה ורק אח"כ עושה תוכניות שקשורות אלינו. חבל על הזמן אני יכולה לספר סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה כמה הם נדחפים לחיים שלנו מאז שיובל נולדה וכמה הוא נכנע להם ולמניפולציות שלהם. הדבר היחיד שאני יכולה להציע לך זה אמפטיה וחיבוק. ומזל טוב גדול.

 

[lihico]

I have to tell someone...

My Name is Lihi and me and my husband live in the U.S. We are expecting our first child (a daughter) in 2.5 months, and of course his parents are coming here for at least a month. )mine are not coming - long story( Anyway, I don't have a choice in the matter. We can't let them stay a month in a hotel - it will cost a fortune! So, they are going to stay with us. in a 2 bedroom (thank God for the 2 bathrooms!) apartment, from the middle of my ninth month, and after the delivery. Can I start going crazy right now??? One of the main reasons we moved here was to get away from our families...

 

[פיצפוצונית]

אוי מסכנה שכמותך! ../images/Emo12.gif

הם בעצמם צריכים להיות הוגנים ולומר שהם ישהו בבית מלון ולא אצלכם בבית! זה ממש קשה אחרי לידה ועוד 'זרים' שיהיו לך בבית ויגרמו לך רק מתח.. את לא יכולה לדבר עם בעלך שאולי ירמוז להם שזה יהיה לך נורא קשה אחרי לידה ועוד ילד ראשון ולארח אותם?

 

[הגרי3]

לא מתאים בכלל! אני הייתי עומדת על

כך שיגיעו רק אחרי הלידה ורק בתקופה שנוחה לך. אין סיכוי שבחודש תשיעי עם כל המתח שלפני הלידה ובימים הראשונים שלאחר הלידה , הייתי מסכימה שמשהוא יסתובב לי בין הרגליים. ממש לא לעניין.

 

[lihico]

I know...

But "don't you understand?" "They are coming to HELP you!" "My mom will clean and cook, so you could rest!" Now what can you say to that? That I HATE other people touching my underwear and messing with my kitchen? Yeah, right. Can I be any more of a bitch than saying that?

 

[פשושולה]

אז תהיי ביץ'. זכותך. את בהריון, פעם

ראשונה, ואת רוצה דברים כמו שאת רוצה אותם, ולא בשום דרך אחרת. את לא יכולה להתמודד עם משהו אחר. לא רוצה עזרה כזו שרק מעמיסה עליך, ואפילו אם זו העמסה ריגשית בלבד (כי יש גם הורים שבאים ומצפים שיארחו אותם...) זו העמסה אדירה. אני מתנצלת מראש אם זה נשמע מתנשא - אבל זו ממש לא כוונתי - את עוד לא מבינה מה הולך לעבור עליך, פיסית ורגשית. את עוד לא יודעת כמהקשה זה יהיה, ואיך היחסים שלך עם הבעל ישתנו ויעברו פאזה, וכמה מתח יכנס בשבועות הראשונים לקשר שלכם. את ממש לא צריכה את ההורים שלו שישבו לך על הוריד. תאמיני לי - זה יגמר בפיצוץ בכל מיקרה, אם את מרגישה ככה כבר עכשיו... לחברה טובה שלי היה סיפור מאד דומה - אח שלה גר בארה"ב ונולד לו ילד. ההורים שלו הגיעו לשהות איתם כשבוע לפני הלידה שהייתה מתוכננת, וברחו משם אחרי שהכלה פשוט לא תיקשרה איתם. אני לא מכירה אותה בכלל, ואין לי ממש קשר גם לאח של חברה שלי, אבל את אמא שלה אני מכירה טוב ויודעת שהיא קרציה לא קטנה. אני ממש מרחמת על הכלה האוממלה שילדה כשחמותה זו בסביבה... אבל בהתנהגות פסיב אגרסיב, הם עפו משם אחרי שבועיים, כי פשוט הגיע לפיצוץ, דווקא עם הבן שלהם...(ההורים של חברה שלי עם הבן שלהם כלומר). שיהיה בהצלחה.

 

[new mermaid]

תשמעי, אמצע הלילה ובמקום לישון

אני חייבת לאמר לך תברחי מהבית!

באמת נשמע שאין לך ברירה,

? אולי רק להכריח את בעלך לקרוא סיפורי אחרי לידה על הקשיים הנורמלים שכל זוג מתמודד איתו אחרי לידה (נדמה לי שיש בפורום הריון ולידה-110) ולקוות שיבין שממש (אבל *ממש*!) לא כדאי להעמיס יותר מהרגיל. שימי

המשפט הבא נאמר באמפטיה ולא בהתנשאות: לו הייתי במצבך הייתי יורדת מהפסים או מתגרשת... עוד

, שיהיה.

 

[ליילה]

ליהי, אני חייבת להגיב לעניין הזה

את עושה טעות קשה אם את מסכימה שהם יהיו אצלכם בבית. אנחנו עכשיו כבר בארץ, אבל אני ילדתי לפני חצי שנה בחו"ל, ואלינו באו ללידה גם ההורים שלי וגם ההורים שלו. לנו הייתה דירה חדר שינה אחד, כך שברור היה שלא כולם יכולים להיות אצלנו. ההורים שלי הודיעו חד משמעית שהם ישנים במוטלים, והמוטלים הם לא כאלו יקרים. הם עשו את החשבון שלהם והגיעו לשלושה שבועות. נכון, זו הוצאה רצינית, אבל יש מוטלים גם ב 50 דולר ללילה וזה לא כל כך נורא (אם תגידי לי איפה את גרה אני אוכל לעזור לך למצוא כאלו). אמא שלי הודיעה לי חד משמעית שאף אחד לא גר אצלי בבית, לא בסוף ההריון ובטח שלא אחרי הלידה, בשום פנים ואופן. ההורים שלו, כששמעו שזה המצב (וזה כמובן בא ממנו, והוא היה מאוד חד משמעי, ולא השאיר מקום לספק) החליטו להגיע לשבוע וחצי, וגרו במלון יחסית זול. אז הבחירה היא שלהם - רוצים להיות שם, קחו בחשבון מלון, לא מתאים לכם, אל תבואו. אני מודה לאלוהים על כך שעמדתי על זה. אני רק חושבת על המצב הזה שאני עם גודש, בקושי יושבת מהתפרים, וצריכה כל שעתיים להכנס לחדר כדי להניק כי אבא שלו נמצא בסלון, או לחילופין, לא יכולה להסתובב בלי חזיה, או בתחתונים בבית שלי, שלא לדבר על לקום לפיפי בלילה.... בקיצור, הצעה ידידותית שלי - שלא תעזי להתפשר על זה. השבועות אחרי הלידה הם קשים גם ככה, והדבר שהכי צריך זה את הפרטיות והחופשיות. אל תוותרי עליהם

 

[ליילה]

ודרך אגב, לנקות ולבשל היא יכולה

גם אם היא לא גרה אצלך בבית. אמא שלי בשלה וניקתה שעתיים וחזרה למלון שלה (אמא שלו כמובן לא עשתה כלום, אבל זה כבר עניין אחר)

 

[odeia]

תגידו לו בדיוק את זה

שברגע שהגוף יחלים את תהיי הראשונה להגיד נסע.

 

[היידי אור]

את צודקת!

אני ממש נכנסתי לתסכול מהמצב שלכם. מרגיז!!!!

 

[sharonmx]

תרביצי חופשי... ../images/Emo61.gif

ואי, כמה מעצבן... ממש מזל שהם גרים רחוק... אל תדאגי- את לא במקום שני, את פשוט לא מפעילה את כח הסחיטה שהם מפעילים- וזה קשה- מנסיוני.

שיעבור בקלות!

 

[nubi]

אני כבר כמה ימים

חושבת על ההודעה שלך. ת'אמת? ממש חוסר טקט מצידם. מה בעלך לא רואה את הדימום? הוא לא מבין מה זה לידה? הוא לא חושב שאחרי דבר כזה את צריכה מנוחה? אני חושבת שזו אטימות לשמה: גם מצידו וגם מצד אמא שלו. אני הייתי פונה אליה ישירות ושואלת אותה אם היא לא זוכרת איך זה להיות אחרי לידה. תשאלי אותה אם זה נראה לה הגיוני שאת צריכה להתרוצץ עם הדימום, עם ההרגשה המגעילה. פשוט אטימות.

 

[ו שתי]

נובי, אני יכולה לענות לך מנסיוני

שכששואלים אישה כזו אם היא לא זוכרת וגו', מקבלים מקלחת קרה שמתחילה בכמה לה קשה עכשיו, ונגמרת בכמה היא היתה גיבורה גדולה אחרי הלידות שלה וחזרה לעבוד 4 שעות אחרי הלידה.... אין שום אמפטיה. מנסיון. הייתי שם. אטימות? ועוד איך. שיא האטימות. מצד שניהם (בעלה והחמות.)

 

[פשושולה]

שוב ושוב אני מגלה כמה נשים קשות

דווקא לנשים אחרות. אכן גם חמותי מנסה להגיד לי כמה היא הייתה מסכנה והיה לה קשה עם שני ילדים בהפרש של פחות משנה וחצי, אבל נגד הלו:ז שלי באמת אין לה מה להגיד... אני גם חושבת שהדרך הישירה היא הדרך הכי טובה, ומשאירה פחות מקום לטעויות, בלבול, חוסר הבנות וחציית גבולות מעצבנת. אני חושבת שאת צריכה להודיע לבעלך, שאת לא נוסעת, ומנות בפניו את כל הסיבות הלגיטימיות והרלוונטיות. אם לא יסכים לוותר על הנסיעה, תאחלי לו נסיעה טובה ושיסע לבד. נראה לי שבשלב הזה הוא יישבר... ואם לא, אז שייסע. עדיף להיות בבית עם שני קטנטנים מאשר לנסוע 3 שעות לכל כיוון ולסבול כל סוף השבוע את הנוכחות המעיקה של משפחתו.

 

[היידי אור]

וואלה

גם חמותי מטפטפת לי איך היא הסתדרה עם הילדים בקומה רביעית בלי מעלית ועוד הבית היה מבריק והיא סחבה לבד את הקניות כי בעלה לא עזר כלל. יופי. היא סופר-וומן ואני לא....

 

[ו שתי]

אני חייבת לציין

שם חמותה של אמא שלי עשתה את אותו הדבר... ולמזלי, הסבתא השניה שלי פרטה את זה לפרוטות, וגילינו ש: 1. היתה עוזרת בית כל יום (!) 2. היא לא עבדה מחוץ לבית 3. אבא שלי תיאר כל השנים אוירה של החזנחה רגשית, שהיום היתה מביאה את דר' קדמן לבית, וישא"ק. באותו ענין, באחד הימים פרטתי מול נ' את ענין אמא שלו, שעבדה במשרה מלאה (של מורה, 4 שעות ביום, וכמובן לא כולל חופשות בה"ס), החזיקה בית מבריק (עוזרת), גידלה 3 ילדים (מטפלות) ואבא שבקושי בבית (אבל חזר ב-4 אחה"צ מאז שנ' זוכר...). לעולם אני לא אבין את יצר התחרות שלהן שמופנה לעבר "מי מסכנה יותר". כל פעם שהיא מתחילה אני נכנסת לאמביציה ומוכיחה לה שאני בכלל לא בקטגורית הסובלות- להפך, קל לי... שתאכל את הלב. אוי, אני רעה

 

[batik]

אני יגיד לך משהו טיפה בבוטות.

את תעשי מה שבא לך כרגע, ותאמרי לבעלך היקר, שאת שמחה שהחיים שלו חזרו לשיגרה, אבל שלך עדין רחוקים מזה. את נשארת בבית עם הכאבים, העיפות , החום וגם התיסכול. וחבל שהוא לא מסוגל להיות לידך בתקופה קשה שלך ולחשוב על אמו ועל נסיעה לשם ללא התחשבות בך. ובקשר לחמתך, חבל על האנרגיות.. היא פשוט מקרה אבוד. את תדאגי לעצמך, את שומעת? כל השאר כרגע ממש לא מעניינים, אל תשקיעי בהם אנרגיות. פשוט קחי לך את חייך כפי שאת רוצה, ואם בעלך ירצה לעזור לך תשמחי, אם לא.. והוא ימשיך לנהוג לטובת אמא שלו, רצוי מאוד לקחת אותו לשיחת הבהרה. כזאת אחת שלא תותיר לו ברירה אלא להבין שהפעם גם בעיני הקורא הוא עבר את הגבול.

 

[isidora]

ואני אוסיף בקטנה...

אני מודה שאין לי בעיות עם החמות אבל אני באמת תומכת בגישה הישירה תסבירי שאת לא בנויה לזה כרגע ואם היא תעלב - זבש"ה! לגבי האיש - לחזור על התפילה הבאה 3 פעמים ביום: אלוהים, תן לי הרבה אהבה כדי לסלוח לו

והרבה סבלנות למצבי הרוח שלו

מפני שאם אבקש כח....

אני פשוט אהרוג אותו!