כי זה לא בחינם, זה על חשבון מישהו אחר. תיאורטית,
בעולם מושלם, המסים של החזקים יעזרו לסבסד עלויות עבור החלשים בחברה, אבל עובד רק אם רוב האוכלוסיה עובדת ומשלמת מסים ואז התמיכה במי שאינו מסוגל היא יחסית טיפה בים. בערך כמו עם יעילות החיסונים. כל עוד מתנגדי החיסונים היו אחוז קטן מאד מהאוכלוסיה, הם היו מוגנים בפני המחלה, למרות שלא חוסנו, כי האוכלוסיה שהתחתנה הגנה עליהם. ברגע שעברת סף מסוים, המחלה מתפרצת.
על הנייר זה מאד יפה לתת הכל בחינם, בלי טיפת ציניות. הבעיה היא שזה מייצר פרזיטיות, כי זה טבע האדם, ואז השכבה שממנת את החינם הולכת וקטנה, מעלים שוב מסים, נוצר ניכור, עוד אנשים מחליטים שלמה להם להתאמץ בעצם אם אפשר לחיות לא רע על חשבון המדינה, וחוזר חלילה. אני חיה בקנדה וחייתי גם בארה״ב, אין ספק שהשקט הנפשי בידיעה שאם אהיה חולה (כנראה) שלא אמצא את עצמי ברחוב, אבל יש פה אביוז לא נורמלי של שירותים שאמורים להינתן חינם למי שזקוק להם, אבל מנוצלים על ידי פרזיטים שיכולים וצריכים לשלם עבורם, ואני רואה את זה יום יום במרפאות השונות שאני עובדת בהן.
תגיד, בצדק, שהשלטונות צריכים להקפיד יותר על חלוקת המשאבים, אבל לשלטונות אין סיבה לעשות את זה כי זה ירגיז את הבוחרים והם מעוניינים להבחר שוב (ומניסיון שלי ושל קולגות, כשניסינו לדווח על אנשים שמרמים כדי לקבל הטבות חינמיות שלא מגיעות להם, לא קרה כלום).
השלטון גם לא יעביר כסף מצבא ומלחמה או ממנגנונים שמזינים שלטון וביורוקרטיה לטובת חינוך ובריאות, כי זה כורת את הענף שעליו הוא יושב, בעיקר במדינה שמעוניינת להיות מובילה גלובלית.
