משתמטים מול סרבנים
בוגז היקר. אתה מבלבל בתגובתך בין "משתמטים" לבין "סרבנים". חלק מן המשתמטים השתמטו מסיבות מצפוניות, אך רובם עשה זאת ממניעים אגואיסטים לחלוטין - כפי שטענת. מה שמראה על חוסנה המוסרי האמיתי (שכמעט אינו קיים) של החברה הישראלית. לעומתם, ישנם הסרבנים. הסרבנים לא מסרבים גיוס או פקודה (לעלות לשטחים) משום שהם חושבים שהם מיוחדים, או שיש מספיק פראיירים שיעשו בשבילם את העבודה. דרוש אומץ בלתי-רגיל בשביל לסרב פקודה באפון פומבי, לצאת באופן בוטה מן הקונצנזוס ולאבד את כל מה שאפשר לקבל מן הצבא (מישהי למעלה דיברה על זה קצת). סירוב מצפוני הינו אמירה פוליטית-חברתית, זוהי פעולה ישירה כנגד השלטון הבלתי-צודק, אשר לעניות דעתי גם מאבד מהלגיטימיות שלו מיום ליום. מטרת הפעולה הינה להביא את החברה והממשלה למצב בו הן לא יוכלו עוד להתעלם מן הקריאה לסיום הכיבוש ויאלצו להתמודד עימה. ובל נשכח, שהמלחמה כולה מתנהלת בעטיים של כמה עשרות-אלפי אזרחים פושעי-מלחמה (לפי כל אמנה בינלאומית אין ליישב שטחים כבושים, אלא אם כן הכובש מספחם למדינתו) אשר מסרבים להתפנות. עד מתי יסכימו צעירים מתל-אביב להרוד ולההירג בעבור שלום ההתנחלויות? עד מתי יסכימו תושבי חדרה להתפוצץ בעבור אדמה שאינה שלהם? עד מתי נסכים אנו לקחת חלק בכיבוש המשחית את חבתרנו, מפורר אותה מבפנים, רומס את כבוד וחירות העם הפלסטיני ומפיל אלפי חללים מכל צד? אין לי תשובה מוחלטת לעניין עדיין, אבל חשוב לי תשבין שהוא יותר עמוק מאשר "פראיירים מול אגואיסטים", ומאשר "לעשות טובה" לאותה מדינה "שגידלה אותנו" - גידלה אותנו למה? לחיים של סבל, אי-צדק ומלחמה, ואני עוד אמור לשלם על זה?