התלבטתי אם להעתיק לפה משהו מפייסבוק
יצא לי אתמול, ללא שום קשר לדיון שלנו, להיקלע לקריאה של מספר פוסטי פייסבוק (ציבוריים לגמרי, אגב. אני לא חבר של אף אחד מהמעורבים) של מלחמת גוג ומגוג שהיתה בחודשים האחרונים בין שני הארגונים שמעורבים במאבק האקטיבי.
כתבתי ״מספר פוסטים״ כי אפילו לי, עם הנטיה שלי לקרוא דברים כאלו עד הסוף היה יותר מדי בשלב מסוים. כמובן שרוב הסחי דן באנשים שונים ששונאים אחד את השני. ההוא בוגד, ההיא אכולת אגו, היא רק שנה טבעונית והוא בכלל מחפש מושתל ובוגד. אין סוף לטלנובלה, כולל ריסוסי ״בוגד״ על הדלת, החרמות ברמה של כיתה ג׳ ומה לא. אני לא צריך להרחיב. אני בטוח שאת מכירה את הנפשות הפועלות הרבה יותר טוב ממני. דווקא לא הגועל נופש הזה הוא העניין.
מה שיותר זעזע אותי היו האמוציות הקרביות שבאות מצד חלק מהאנשים ביחס לפעילות. נכון שלחלקם ניתנת זכות ההגנה שהם פשוט חברה מאד מאד צעירים ולהוטים, אבל זה לא מה שנכון לכולם. אני לא מדבר אפילו על האיחולים למוותלבעלי קצביות למיניהם, נעזוב אפילו את האיחולים למה שיקרה לבנות שלהם. מספיק לקרוא את הציטוטים בדבר ההנחייות ל״מדוע צריך פעולה כזו או אחרת״, ההתלהבות מהעובדה שבפעולה במשחטת כבר חב״ד יהיו בטוח מכות וגם דם. זה אפילו יכול להיגמר ברצח (ציטוט מנאום מתלהב של אחד היזמים), הויכוחים מי לקח למי את העגל ואת הדם. מדובר פה בפטיש פורנוגרפי שבא במקור מחיפוש אחר צדק ואיבד לגמרי את הכוון שלו.
התלבטתי, ובסוף החלטתי לא להעתיק את הציטוטים המלאים רק כדי לא ליצור מראית עין שכל הפעילים באים מהנקודה הזו. יש הרבה מאד שמאמינים שפעולה כזו או אחרת תקדם את זכויות בעלי החיים, ואם אני מסכים או לא איתם, אין לי ספק שזה מה שעומד בראש מעייניהם. זה לא סותר את העובדה שחלק מהאנשים, כולל את חלק (לא כל) אלו שיוזמים, מונעים מייצרים שבינם לבין קידום זכויות כאלו או אחרות המרחק רב מאד.
וכן, אני יודע שזה נכון לא רק לתנועות הספציפיות הללו. זה נכון בהרבה מקרים שאלימות מעורבת.