אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? לשוב לארץ? לתקן את מה ששבור?

[מהמושב לטורונטו]

אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? לשוב לארץ? לתקן את מה ששבור?

מצורפים כאן קישורים לשני מאמרים (שניהם מצד שמאל אין איזון הפעם)
המאמר הראשון הוא של אורי אבנרי הקורא לישראלים מצד שמאל לשוב לישראל.

המאמר השני הוא תשובה של דוקטורנט ישראלי שאינו רוצה לשוב

אתם מוזמנים לקרוא ולהביע דעתכם.

 

[idohatam]

חומת תשלום.

 

[קיפי סגול]

תעתיק את כתובת הקישור

( לחצן ימני ו- copy link location) ושים בגוגל. אם כבר ניסית להכנס לקישור יכול להיות שתצטרך לנקות היסטוריה לפני.

 

[TrigATUSA]

יש דברים ששווה לשלם עליהם

לא בהכרח המאמרים האלו, אבל העיתון באופן כללי
שלא לדבר על זה שזה כמעט מעשה התנדבותי לתמוך בעיתונות הגיונית ולא מסיתה בישראל

 

[michaelbl]

תעשה לי טובה

אפשר לחשוב מה כל כך אינליגנטי בעיתון הזה יותר מYNET.
עיתונות הגיונית? למה ? כי זה עיתון עם נטיה שמאלה, אז החלטת שהוא מאוזן?
אף פעם לא ראיתי בלמהנט נטיה לכיוון כלשהו, או דעה שהייתי מסווג את העיתון בגללה לצד זה או אחר של המפה.
דהמרקר מבית הארץ הוא עיתון עם אגנדה פוליטית וכלכלית מאד ברורה והדבר האחרון שאפשר לומר עליו שהוא עיתון הגיוני ולא מסית, הוא עיתון שמאלני סוציאליסטי והוא האמא של המסית.

 

[TrigATUSA]

צריך להבחין בין הדיעה של המערכת והפובליצסטים

שהם אכן נוטים לשמאל (לפחות מבחינה מדינית) לבין הדיווח של החדשות שהוא מקיף ואינטילגנטי
&nbsp
תראה, אתה חושב שמתווה הגז זה רעיון נהדר, ככה שהעובדה שאני אגיד שYNET מתעלם בעקביות ולא מדווח על חדשות שנוגדות את האינטרסים של הטייקונים בטח לא חשובה לך, אבל לי זה כן
רוב העיתונות בישראל היא בכיס הקטן של בעלי ההון והפוליטיקאים, והבעייה העיקרית היא לא שכותבים שקרים אלא שמתעלמים ומשכיחים דברים שנוגדים את האינטרסים שלהם

 

[michaelbl]

אני חושב שלא היו צריכים להגיע למתווה הגז בכלל

כי דפקו את המשקיעים בקידוח תמר על ימין ועל שמאל, וזה התחיל עם ששינסקי, למרות הבטחות והסכמים קודמים, וזה לא קשור לטייקון זה או אחר.
דהמרקר לא רק שלא תפקד כעיתון אובייקטיבי שמדווח חדשות אלא ראה בעצמו נושא דגל במאבק עם מאמרי דעה שהוצגו כתבות ושטיפת מוח בלתי פוסקת. איך אתה יכול לסמוך על אובייקטיביות ואמינות של עיתון כזה שיש לו אגנדה סוציאליסטית ודעות מאד נחרצות בנושאים מסויימים. אישית לדעתי אין שום הבדל בין דה מרקר לישראל היום, הם פשוט נוטים קשות לקצוות שונים, אבל שניהם מאד לא אובייקטיביים ולא אמינים.
לא זכור לי שראיתי בדהמרקר מאמרי דעה או כתבות שהצדיקו את הצד המנוגד, למרות שהיו הרבה כאלה בעיתונים אחרים. מינימום של עיתונות אמינה הוא להביא את שני הצדדים ולתת לקורא האינטליגנטי לשפוט. צר לי אבל דהמרקר הוא בטאון מפלגה, פשוט בעיניך הוא בטאון של המפלגה הנכונה, ולכן אתה רואה בו משהו אמין ומאוזן. בעיני דהמרקר הוא זבלון, ועיתון האם הארץ לא טוב יותר

 

[TrigATUSA]

אתה מבלבל בין קפיטליזם ובין שלטון האוליגכים

ורוב מכותבי הדיעה בהארץ מאוד רחוקים מסוצאליזם
&nbsp
אם צד אחד משקר (נגיד ראש הממשלה) וצד אחד אומר את האמת, עיתון לא צריך לדווח באופן שווה על שני הצדדים כאילו הם שקולים
עיתון צריך לדון בנתונים באופן אובייקטיבי, ולא לייצר שיוויון מלאכותי בין שני צדדים לא שווים, כמו כלי תקשורת בארה"ב שכשמדברים על שינוי אקלים מייצרים שיוויון אבסורדי בין אלה שמדגימים אותו לבין אלה שמכחישים הוא קיים

 

[michaelbl]

איבדתי אותך לגמרי

לא הבנתי כלום מהפיסקה האחרונה. אתה בעצם אומר שאם יש צד שמשקר אז עיתון "אובייקטיבי" צריך למשוך לכיוון ההפוך כדי לאזן את הצד הראשון?
אז בעצם כל העיתונים האחרים בארץ משתפים פעולה עם השקרים כי הם מביאים את שני הצדדים, ואילו הארץ הוא העיתון ההגון היחיד כי הוא נוטה שמאלה.

 

[השומר על הגבעה]

זה מה שחשוב? מתווה הגז והעיתונות?

מי שמקבל את תמונת המצב שלו על מה שמתרחש בישראל מ-YNET, ערוץ 2 והערוץ הישראלי - יכול אולי לחשוב שהעניין הוא "איזון" בין מקורות מידע שונים.
הארץ הוא העתון היחיד בישראל שנותן תמונת מצב קרובה ככל האפשר לאובייקטיבית.

 

[michaelbl]

זאת הצביעות המתנשאת של השמאל

הגישה הזאת כאילו רק הארץ זה העיתון האובייקטיבי, ולמה? כי הדעות שלו ושל כותביו תואמות לשלך. אני אפוליטי, לא שמאל ולא ימין ואני יכול לומר לך שכקורא יותר אובייקטיבי ממך, למהנט הרבה יותר נייטראלי, הוא מביא דיווחים כלשונם, בעוד הארץ ודהמרקר מוטים קשות שמאלה בדיוק כמו ישראל היום שמוטה ימינה.
אז לבוא ולקרוא לארץ עיתון אובייקטיבי שמביא חדשות אמיתיות זאת בדיחה וצביעות.
זאת גם חלק מהגישה המתנשאת של השמאל שרואה בעצמו אדם חושב ואינטליגנטי בניגוד להמונים הנבערים של הימין.
וכן מתווה הגז חשוב למדינה כי זה הרבה מאד כסף שמשפיע על כלכלת המדינה, והוא עוד יותר משמעותי למי שמושקע בקידוחי הגז מכספו הפרטי, ולא רק הטייקונים.

 

[idohatam]

טמקא רחוק מלהיות ניטרלי, המול' שלו ערך מלחמת חורמה

בראש הממשלה והריץ את יאיר לפיד לכנסת. חפש כתבה אחת לא מחמיאה על יאיר לפיד או יש עתיד בטמקא, מבטיח לך שתמצא אחת פחות מאשר כמות הכתבות הלא מחמיאות שתמצא בהארץ על ממשלות (יותר נכון ממשלת) ומפלגות השמאל. טמקא הוא מהות ההון שילטון ביחד עם ישראל היום. ישראל היום לא מוטה ימינה, ישראל היום מוטה ביבי ומדווח על העניינים מנקודת מבטח שתחמיא לביבי בדיוק כפי שטמקא לא באמת מוטה ימינה אלא מדווח מנק' מבט שתתאים לאינטרסים של נוני מוזס. לכן אין לישראל היום\טמקא בעיה לגזגז בין מחמאות וביקורות על מי שלא יהיה בהתאם למצב הרוח של הראיס. לכן, גם טמקא וגם ישראל היום לא מביאים את הדיווחים כלשונם, איך הם יכולים כאשר הם מתעלמים ומעלימים כל מה שלא מתאים להם.
זה נכון שהכתבים של הארץ ברובם מחזיקים דעה שמאלנית אבל העיתון כעיתון הוא אובייקטיבי במובן שהוא לא יתעלם ממה שלא מתאים לאג'נדה שלו, בניגוד לישראל היום או טמקא. אגב, שים לב לכמות השנאה בטקסט שלך. אתה באמת חושב שתצליח לשכנע מישהו בכך שאתה אובייקטיבי?
אגב, מסכים איתך שמתווה גז חשוב ובגלל זה חשוב שלאזרחים יהיה say במשאב שווה למדינה ככ הרבה כסף. גם מתווה הגז לא בא כדי לרושש את המשקיעים או חברות הקידוח כי גם אם המתווה היה הרבה יותר נורווגי באופיו הם עדיין היו מרוויחים לא מעט ויש שיומרו המון. הוא בא כדי לדאוג שגם המדינה תראה משהו ממשאב ששיך לה ושייך לאזרחים שלה.

 

[michaelbl]

אין לי שנאה

כמו שהגדרתי את עצמי, אני אפוליטי והגישה שלי היא שכל הפוליטיקאים נבלות חולרות ושקרנים. הייתי קורא מאמרינדיעה בגלובס בנושא הגז ואלו היו דעות לכאן ולכאן, בעוד בדהמרקר אלו היו דעות רק לכאן.
אני מניח שמרבית הכותבים בפורום מחזיקים בדעות שמאליות כי המצב בארץ הוא חלק מהסיבות שהם כאן, אבל צר לי לומר לך, הארץ לא אובייקטיבי וגם לשוקן יש את האג'נדה שלו.
ולגבי הגז, אל תשכח שהמדינה חילקה זכיונות במשך שנים מתוך הנחה שאין כלום בים והסתכלו על כל המשקיעים בקידוחים כעל משוגעים, ופתאום כשנמצא הגז כולם שותפים והגז של כולם, ובואו נשנה את הכללים כי לא ייתכן שקבוצה קטנה תעשה המון כסף מזה.. איך היית מרגיש אם היית זוכה בפרס ראשון בלוטו אחרי שנים שהפסדת כסף וכשזכית פתאום משנים את הכללים.

 

[השומר על הגבעה]

מה זה אומר שאתה מגדיר עצמך א-פוליטי?

סתיו ניסה לפתוח כאן דיון בהסתמך על מאמר של אורי אבנרי שהתפרסם ב"הארץ" ועל סמך מאמר נוסף שהתפרסם שם בתגובה (אגב - עכשיו יש כבר מאמר שלישי בתגובה לתגובה).
במקום לדון עניינית בתוכן, שאינו קשור לפלטפורמה שבה התפרסם - אתה דן בפלטפורמה עצמה. מעצם מהות הדיון שפיתחת, וגם מקריאה בין השורות - נראה שחלפו שנים רבות מאז עזבת את ישראל. נראה שאתה לא באמת מבין את חומרת המצב שם ואת קצב ההידרדרות שם שרק הולך וגובר עם הזמן.
להגיד ש"ישראל היום הוא עיתון שמוטה ימינה" זה כמו לומר ש"היטלר היה מנהיג עם נטיות בעייתיות". "ישראל היום" הוא לא באמת עיתון - הוא עלון תעמולה של ביבי. חד וחלק.
אתה קורא לעצמך "קורא יותר אובייקטיבי" ממני - למה? משום שאתה, לטענתך, א-פוליטי? מה זה אומר בדיוק? שיש, מבחינה אובייקטיבית שני צדדים, ששניהם מוסריים לכיבוש הישראלי בשטחים? לכפייה דתית? לבהמיות? ללאומנות?
את השיפוט שלי לגבי מידת האובייקטיביות של העיתונים אני לא מביא מנסיון מגוחך להיות אובייקטיבי אלא מרכישת השכלה רחבה, קריאה של מספר עיתונים ומקורות תקשורתיים והשוואה ביניהם, וגם דרך קריאת ספרים. "הארץ" אובייקטיבי הרבה יותר מכל שאר הזבל התקשורתי שמתפרסם בישראל. תמונת המציאות המתקבלת אצל מרבית אזרחי ישראל, שניזונים מ"ידיעות אחרונות" וערוץ 2 (במקרה הטוב) היא מעוותת לחלוטין.
אתה כותב על ה"הגישה המתנשאת של השמאל שרואה בעצמו אדם חושב ואינטיליגנטי בניגוד להמונים הנבערים של הימין". עובדתית, בכל העולם, מרבית אנשי האקדמיה והאומנים והתקשורת הם בעלי נטייה שמאלנית והומניסטית וזה לא מקרי. מרבית הנבערים והבורים נוטים להשקפת עולם ימנית - וגם זה אינו מקרי.
בישראל, ההמון הנבער והימני הכריז מלחמה על השמאל, על האליטות, על האקדמיה ובית המשפט. בגין התחיל עם זה ב-77' וביבי הביא את זה למדרגת אומנות.
אני מוכן לחתום לך ולהתחייב בכל היקר לי שאם תעקוב אחר המצב בישראל ב-10 השנים הקרובות - "תזכה" לראות הידרדרות מהירה במצב שם בכל התחומים. בקרוב ישראל תהיה מדינה שלאנשים כמוך(אני מניח) וכמוני (אני בטוח) יהיה קשה מאוד לחיות בה.
ואתה מדבר על מתווה הגז, אובייקטיביות של עיתונים והתנשאות של השמאל? טול קורה מבין עיניך, בנאדם!

 

[michaelbl]

כי לא טרחתי לקרוא

כי אני בן אדם רדוד )קורא וויאנט טיפוסי( שלא מעניין אותו מה קורה בספרות העליונוצ או מה אדם זה או רחא חושב. המעבר לקנדה היה הפתרון שלי לחלק מהבעיות של מדינת ישראל. זה מעייף, מתיש וחסר טעם לקרוא דעות של אנשים כי בסופו של דבר אלו דעות של אנשים ודעתו של אורי אבנרי לא טובה יותר מדעתו של הצל.
תתפלא, אבל בזמנו כשעוד טרחתי להצביע, הצבעתי עבור מרץ, אבל המציאות העגומה העירה אותי וראיתי שהם חבורה של אנשים מנותקים מהמציאות הקיומית. האם אני חושב שצריך את השטחים? ממש לא, בתור אחד שעשה שם מילואים זה מיותר לגמרי, חבורות של הזויים יהודים שמפוזרים בישבים קטנים ומסכנים את עצמם והחיילים למען אידאולוגיה מפגרת. אני אישית הייתי נותן את השטחים לפלסטינים ובונה גדר גבוה כדי שלא יהיה מצב שבמקרה מישהו עובר את הגבול מצד אחד לשני ושיחנקו עם עצמם במלחמות הפנימיות בין המיליציות שלהם כמו שהם אוהבים, אבל באמת שלא אכפת לי, היה רע, קמתי ועזבתי כי לי איכפת מהמשפחה שלי ובגלל שהמצב ביישראל לעולם לא ייפתר, ולא בגלל ישראל אלא בגלל המנטליות הערבית שרואים אותה בכל המזרח התיכון ובגלל הרבה בעיות אחרות מבפנים, הלכנו, כי ישראל הולכת ונהיית דומה למדינות סביבה, ובזה אתה צודק, שונאים כל מה שמייצג עליתות מכל סוג, כולל כלכליות שזה דווקא דהמרקר מוביל. לא מעניין אותי היום ימין, שמאל, מעניין לשרוד במציאות היום יומית ברמה האישית וזהו, כאילו שבאמת משנה לבן אדם הפרטי איזו מפלגה שולטת, וכאילו שמישהו יודע איזה צד צודק בטווח הארוך.
טראמפ למשל אדיוט ונאד נפוח ופונה לרגשות הנמוכים של ההמונים, אבל מצד שני טראמפ גם צודק. אולי זה מזעזע ולא פוליטיקלי קורקט אז כל הנפשות העדינות מזועזעות, אבל עוד מימי האדם הקדמון, הרגע שנשקפת סכנה קיומית האדם מתכנס עם אלו שדומים לו ומהכפר שלו וכל מי שזר מוגדר אוייב. לא יודע אם שמת לב, אבל לשמאל אין ממש פתרון להתפשטות של דאעש בעולם, חוץ כמובן מלצבוע את תמונת הפרופיל בפייסבוק בצבעים של דגל צרפת, שזה באמת זעזע את דאעש. השמאל בארץ ובעולם לא הפנים שיש אנשים שהם לא תרבותיים, ולא קוראים מאמרי דיעה בהארץ, אלא שהם בהמות ואין להם בעיה להרוג ולענות ולהתעלל, ובאלה נלחמים רק ביותר כח, ולא בהידברות או בהסברה, זה כמו לשבת ולשכנע נחש צפע לא להכיש. השמאל זה יפה למאמרים, לדיונים תרבותיים על כוס קפה ומאפה בסינמטק, אבל זה לא טוב כשיש מחבל מתאבד, ואירופה מתחילה ללמוד את זה הדרך הקשה, ולמרבה הצער, היבשת היפה הזאת אבודה כי היא התמלאה במוסלמים וומשיכה להתמלא וחוץ מפתרון בסגנון השואה, שכמובן הוא לא אנושי ולא ישים, אין להם דרך חזרה, ועוד יהיה שם מגהפיגוע בסיגנון התאומים, זה רק עניין של זמן.

 

[TrigATUSA]

בעיתוי מושלם ניתוח כלכלי מרתק על ישראל

ומאוד מאוד לא סוציאליסטי באופיו
מסוג הניתוחים המרתקים שאפשר לקרוא רק בעיתון הישראלי הזה
&nbsp
http://www.themarker.com/news/1.3029696
&nbsp
הקשר בין החופשה בחו"ל שכמעט פיספסתם - לאנשים שיקבלו 50 אלף שקל בחודש כל החיים
שביתה לא תהיה - אבל את הטור הבא של גיא רולניק אתם חייבים לקרוא
&nbsp
אם אתם אמורים לטוס מחר לחו״ל בוודאי כססתם ציפורניים ועקבתם בדריכות אחרי המשא ומתן בין האוצר לבין ועד עובדי רשות שדות התעופה. בדקות שיש לכם בין האריזה של המזוודות לבין התעדכנות בחדשות (השביתה בוטלה בינתיים) - אולי תקראו או תשתפו את הכתבה הזאת. היא לא עוסקת בטיסה שלכם מחר מנתב״ג אלא בשיטה הכלכלית הישראלית.
&nbsp
לפני שנתיים היתה לשחר תורג'מן, מנכ"ל אתר האינטרנט לחבילות תיירות הדקה ה-90 גחמה רגעית. כמו מאות אלפי ישראלים שעוברים כל שנה בנמל התעופה בן גוריון הוא התרתח על מחירי המזון והמשקאות בנמל; זו יכולה להיות שווארמה בפיתה במחיר סמלי של 35 שקל או קפה דלוח ב-18 שקל.
&nbsp
אוהבים לקרוא את גיא רולניק? לחצו על "התראות במייל", כאן למעלה בשורת השיתוף - דלג
אוהבים לקרוא את גיא רולניק? רוצים לקבל למייל כל טור שלו, מיד עם פרסומו? לחצו על "התראות במייל", כאן למעלה בשורת השיתוף
תורג'מן החליט לפעול בדרך לא מקובלת; הוא פתח דף פייסבוק עם הכותרת "מנחיתים את מחיר הקפה בנתב"ג" והפנה אליו גולשים מאתר האינטרנט של הדקה ה-90. כ-5,000 איש הצטרפו בתוך יומיים למחאה הקטנה של תורג׳מן.
&nbsp
רשתות המזון הפועלות בשדה פנו לרשות שדות התעופה (רש"ת) וביקשו ממנה למנוע את האפשרות שתפרוץ שריפת פייסבוק - ולדרוש מתורג'מן לעצור את המחאה. תורג'מן סירב, ובינתיים סער שפע, מנכ"ל רשת בתי הקפה ארומה שיש לה סניף בשדה, התרתח גם הוא ובראיון לשרון גל מרדיו תל אביב גילגל את הכדור אל רש"ת: "השכירויות (שגובה הרשות ממפעילי רשתות המזון והמשקאות) מטורפות. אתה בוחר לעשות על זה כתבה, כי כתבה על רש"ת זה קשה לך ומסובך לך. אתה מחפש כותרת על חשבון השוכרים שם. יש לכם שמץ של מושג איזו שכירות אנחנו משלמים שם? יש לכם שמץ של מושג?"
&nbsp
>> רשות שדות התעופה: קלדנית שמשתכרת 23 אלף שקל ופקח טיסה שמרוויח 69 אלף שקל
&nbsp
&nbsp
רשות שדות התעופה, זאת שמאיימת להשבית לכם מחר את הנסיעה לחו״ל הסבירה בתגובה: "רש"ת פועלת מאז ומעולם לרמת שירות גבוהה והגברת התחרות בין נותני השירות בנתב"ג. ההשוואה בין שדות התעופה, להם הוצאות תפעול, ביטחון, תשתיות, אבטחה וכו', הוצאות שאינן קיימות בשטחי מסחר אחרים בארץ, בטעות יסודה, שכן ההוצאות בשדות התעופה גבוהות מההוצאות בכל קניון. כך בעולם וכך בישראל. כמו כן, שעות ההפעלה הנדרשות 24 שעות ביממה, בהן מחויב נתב"ג לתת שירות לכלל הנוסעים בכל ימות השבוע - מייקרות את עלויות התפעול".
&nbsp
נתב"ג עולי רגל נוצריים
תומר אפלבאום
אז מי צדק כאן? מדוע יש תמיד שביתות בנתב״ג ואיומי שביתות בחלקים גדולים מהמגר הציבורי? מדוע נגזר עלינו לשלם מחירים גבוהים בנתב"ג? האם אלה רשתות המזון שמנצלות את הלקוח השבוי? רשות שדות התעופה שגובה שכר דירה מנופח? או הצרכן הישראלי שלא יודע למחות, להחרים ולהעניש את מי שדופק אותו?
&nbsp
קחו שבע דקות מזמנכם בהן אני אנסה לשכנע אתכם שזאת השיטה הכלכלית והפוליטית הישראלית שנותנת כוח עצום לקבוצות אינטרסים מיוחדות, הופכת את חברי הכנסת והרגולטורים לבובות שעוסקות בתפל ובשולי - ומייצרות קאסטות של "מחוברים" שמגלגלות את השחיתות וחוסר היעילות על הציבור הרחב והמפוזר.
&nbsp
את הקורס המהיר ביוקר המחיה הישראלי נתחיל עם הקטע בתגובה של רש"ת, שבו היא קובעת כי "ההוצאות בשדות התעופה גבוהות מההוצאות בכל קניון". זה ההסבר שנותנת הרשות לכך שהיא גובה מרשתות המזון שכר דירה גבוה במאות אחוזים משכר הדירה בקניונים - ומכאן הדרך למחירים מופקעים.
&nbsp
מה שרש"ת לא מסבירה הוא מדוע ההוצאות שלה כה גבוהות. אם תלכו לאתר האינטרנט שלה ותנסו להבין מדוע ההוצאות כה גבוהות, תתקשו לעשות זאת, משום שהיא כלל אינה מפרסמת דו"חות כספיים מלאים, מבוקרים, אף שהיא גוף ציבורי, ממשלתי, שכל הכנסותיו נובעות ממסים, אגרות, תמלוגים והיטלים.
&nbsp
הרשות מפרסמת רק תמצית של נתונים לפי בחירתה: כמה שורות בודדות של הכנסות והוצאות והרבה נתונים על מספרי טיסות, יעדים וכדומה. הכנסותיה של רשות שדות התעופה מבוססות על אגרות: מנוסעים (אנחנו), מהמסחר (הזכיינים) ומחברות התעופה הפועלות בנתב"ג. מדובר בשורה ארוכה מאוד של אגרות הזויות, החל מתשלום על חשמל המסופק בשרוולים שמתחברים למטוסים בטרמינל, דרך אגרות חנייה ודלק, ועד למס על כל נוסע.
&nbsp
לאן הולכים בדיוק 2.8 מיליארד שקל שהרשות גובה מהציבור ומהחנויות בנתב"ג - את זה לא תמצאו בדו"חות. כאשר ביקשתי לפני שנתיים את הדו"חות המלאים מדוברת הרשות, נעניתי בשלילה. בחודש שעבר הודיע האוצר שהוא מתכוון לקחת מרשות שדות התעופה את עודפי המזומנים האדירים האלה - וזו בדיוק עילת התביעה. עובדי רשות שדות התעופה ומנהליה סבורים שמדובר בקניינם הפרטי.
&nbsp
הפגנה בתל אביב, יולי 2011
הפגנה בתל אביב, יולי 2011טל כהן
לפני שנתיים הלכתי למקום אחר, והוצאתי נתונים שלא תוכלו למצוא באתר של רש"ת. קובץ האקסל של עלויות השכר של 100 עובדי רש"ת עם עלות השכר הגבוהה ביותר.
&nbsp
מדעני הטילים של רשות שדות התעופה
&nbsp
לפני שנבין את הנתונים האלה נתחיל בכמה נתונים בסיסיים: הכנסות רש"ת מסתכמות בכ-2.8 מיליארד שקל בשנה, וההוצאות שלה מסתכמות בכ-2.4 מיליארד שקל. 1.1 מיליארד שקל מההוצאות מקוטלגים בפרסומי הרשות כ"הוצאות שכר" - אף שכנראה גם שאר סעיפי ההוצאות כמו "הוצאות תפעול" כוללים רכיבי שכר.
&nbsp
נחזור לעובדים: ברש"ת יש כנראה מקבץ נדיר וחסר תקדים של מדענים, מהנדסים, יזמים ומנהלים ששוק העבודה רודף אחריהם כל הזמן. התחרות עם נאס"א, גוגל, פייסבוק ושדות התעופה בסינגפור ובטוקיו על הטאלנטים והכוכבים של הרשות מאלצת אותה לשלם למאות עובדים משכורות שמעמידות את אנשיה בעשירונים ובמאיונים העליונים במשק. משכורות של 20 עד 50 אלף שקל בחודש לאנשים שבשוק הפרטי היו מקבלים חצי או שליש.
&nbsp
כה טובים, ייחודיים ומבוקשים הם עובדי רש"ת - החל במזכירות, עבור במנהלי אגף לוגיסטיקה וניקיון וכלה בשלמים ומנהלי חשבונות, שכמעט כולם מקבלים הבטחת תעסוקה לכל החיים, מה שקרוי בעברית "קביעות".
&nbsp
מה שאי אפשר לראות בטבלה הוא שהגאוניות והכישרון הייחודי של מהנדסי הטילים ברש"ת אינם מקריים אלא במקרים רבים גנטיים: כרבע לפחות מעובדי הרשות הם קרובי משפחה, ובולטים הם קרובי משפחה של חברי ועד העובדים ובראשם מלך הג׳ונגל, הצ׳יף הגדול, מהנדס הטילים, התעופה והחלל הראשי - פנחס עידן, יו"ר הוועד מאז 1986 (עם הפסקה קצרה באמצע כשכיהן כראש העיר לוד).
&nbsp
מתחם הדיוטי פרי בנתב"ג
דיוטי פרידודו בכר
ועכשיו קצת ברצינות: רש"ת היא מיליציית מיסוי עצמאית ישראלית אופיינית הפועלת בשיטה שפיתחו יחדיו ההסתדרות ומשרד האוצר: היא יושבת בצומת מרכזי במגזר הציבורי, קובעת לעצמה את המס שהיא גובה מהציבור ומחלקת את רובו לחבורה של מקורבים לוועד - להלן עובדי דור א׳.
&nbsp
בדומה להתפלגות השכר בבנק דיסקונט, אותה חשפתי ב-TheMarker לפני שנתיים, השיטה ברש"ת דומה: חבורה של כמה מאות עובדים מקבלת שכר בעלות של 50-100 אלף שקל בחודש עם קביעות ברזל לכל החיים, מתחתיה עוד כ-1,000 איש עם קביעות ומשכורות כפולות, משולשות ומרובעות לעומת השכר של עובדים מקבילים במשק, ומתחתיהם יש את העבדים - 1,500 עובדי קבלן שרובם מפוטרים אחרי שלוש שנים, כדי לוודא שלא יקבלו קביעות, שכר ראוי ותנאים סוציאליים נורמליים.
&nbsp
העיתונות, מסיבותיה שלה, אוהבת להציג את אנשי האוצר ואגף התקציבים כפקידים חזקים הקובעים את כל מה שקורה במדינה. אין שטות גדולה מזו. מדובר בחבורה משעשעת שיש לה אפס שליטה על הנעשה ברוב מיליציות המיסוי במשק. לא רק שהיא לא קובעת מה שקורה בארגונים האלה, אלא שבמקרים רבים אין לה בכלל מושג מה קורה בהם.
&nbsp
פנחס עידן, יו״ר הוועד של רשות שדות התעופה לא רואה ממטר את משרד האוצר, הוא קובע הכל. לפני שלוש שנים התנגד נציג משרד האוצר, איש אגף התקציבים שיושב בדירקטוריון רש"ת, להחלטת ה

 

[TrigATUSA]

חלק 2

&nbsp
עובדי רש"ת
כיצד מממנת רש"ת את משכורות העתק של מאות המקורבים של עידן וחבורתו? כמובן, אגרות והיטלים הנגבים מכל מי שעובר בנתב"ג. והדובדבן שעל הקצפת - מכרזים שהיא מוציאה להפעלה של חנויות ורשתות מזון מהיר בנתב"ג.
&nbsp
איך נראים המכרזים שרש"ת מפרסמת, באישור האוצר? המנצח הוא מי שמציע את השירות הטוב ביותר במחיר הנמוך ביותר, או בדיוק להיפך: מי שמוכן לשלם את שכר הדירה הגבוה ביותר, כי הוא מניח שיוכל לגלגל את העלות המטורפת של שכר הדירה על הנוסעים שעוברים בנמל. שווארמה ב–35 שקל וקפה ב–18 שקל. כמובן שחלק מהשוכרים בנתב"ג מוסיפים עוד שמן למדורה וגם קורעים על הדרך את הלקוח השבוי עם מחירים גבוהים במיוחד. את זה הם עושים כי הציבור הישראלי כבר מורגל לבלוע בכל מקום אחר מחירים מנופחים.
&nbsp
לפני שנמשיך, אני רוצה להתעכב שתי דקות על עניין הקביעות. אל תקלו ראש בעניין, קביעות יש כנראה רק לכרבע מהעובדים במשק. שאר העובדים יודעים שעם התקרב גיל 40 או 50, שעון החול מתחיל לאזול; לא עמדת בזמנים, לא השכלת להתנהל בפוליטיקה הארגונית, החברה בקיצוצים, הטכנולוגיה השתנתה או סתם לא באת לבוס טוב בעין - אתה עף כמו טיל ללשכת העבודה ומתחיל בחלק מהמקרים לקרוס לתחתית העשירונים במשק ולאסוף משם את שברי החיים שלך.
&nbsp
הקביעות ששווה מיליונים
&nbsp
לקומבינציה של קביעות מברזל (ברוב המקרים אי אפשר לפטר אותך לעולם, גם אם אתה העובד הגרוע ביותר בחצי הכדור המזרחי) עם שכר ותנאים של 80-50 אלף שקל אין אח ורע בעולמם של ה"בלתי מחוברים", והיא שווה מיליוני שקלים.
&nbsp
ואכן, כאשר משרד האוצר מנהל מו"מ עם רש"ת על צמצום כוח העבודה, הפיצויים הנדרשים כדי להיפרד מעובדים קבועים נאמדים במיליוני שקלים לעובד - מספרים ש–95% מהעובדים הבלתי מחוברים לא יכולים אפילו לחלום עליהם. היחידים שמתחרים בעובדי מיליציות כמו רש"ת הם כמובן הפנסיונרים־מיליונרים של מערכת הביטחון, שם 60% מהפורשים מקבלים פנסיה בשווי של 4 עד 10 מיליון שקל - פי חמישה מהפנסיה של הקורא הממוצע של הטור הזה (אם יש לכם פנסיה של 10 מיליון שקל, אני מניח שאין לכם שום עניין לקרוא את הטקסטים האלה).
&nbsp
הרמת כוסית רשות שד"ת, ישראל כץ
ישראל כץ בהרמת כוסית ברש"ת לפסחאייל טואג
מה עושה הקביעות ליעילות, לתרבות הארגונית וליכולת של הנהלת רש"ת לנהל את הארגון? אני לא רוצה לחוות דעה בעניין הטעון הזה, אני משאיר את זה לכל קורא להחליט. אני מניח שחלק מהקוראים ישיבו שקביעות זה דבר מצוין, כי זה נותן "ביטחון תעסוקתי" ושקט נפשי לעובדים. אני אתכם חבר׳ה. אבל יש לי שאלה קטנה: האם בבית או בעסק הפרטי שלכם, כשהמימון מגיע מכיסכם, גם אתם מעניקים תעסוקה או בלעדיות לכל החיים לעובדים או לספקים שלכם ללא קשר לטיב עבודתם? במלים אחרות, הקסם האדיר שיש לרעיון הקביעות טמון בעיקר בקיומם של אנשים לא ידועים, ללא פנים, ללא ייצוג, ללא שם, שמממנים אותה: מיליוני משלמי מסים וצרכנים. בעיקר עניים, חולים וקשישים - אלה שזקוקים לרשתות הגנה ממשלתיות.
&nbsp
עכשיו הגיע הרגע שהליצנים "החברתיים" מתחילים לצעוק שזו שיטה מצוינת - מיליציות המיסוי העצמאיות האלה שפזורות בכל המשק - החל ברש"ת, דרך קק"ל, מערכת הביטחון ועד הבנקים. וזאת למה? כי עדיף שזה יילך ל"עובדים" ולא ל"טייקונים".
&nbsp
מצחיק כמה שהטיעון הזה השתרש בציבור. המיליארדים שפנחס עידן, ריקי בכר או בוגי יעלון מסדרים לחבר׳ה שלהם לא באים על חשבון הטייקונים, אלא תמיד אך ורק על חשבון משלמי מסים וצרכנים חלשים.
&nbsp
ראשית, מכיוון שמרבית המיליציות נמצאות בבעלות מלאה של הציבור, ושנית משום שהטייקונים אינם פראיירים, הם ממעטים להשקיע בעסקים מסוג זה, וכאשר הם כבר קונים אותם — הם דורשים ומקבלים מחיר נמוך מספיק שהופך את העסקה לכדאית גם כאשר ריקי, פנחס והחבר׳ה הטובים לוקחים ביס אדיר מהחגיגה.
&nbsp
אבל זה הרבה יותר גרוע: הטייקונים לא רק שאינם אדישים לשיטת עידן ובכר - הם חיים איתה בסימביוזה; נוחי דנקנר ועופר עיני, כאשר שלטו במשק עד לפני כמה שנים, היו הסחבקים הכי טובים בעיר, אחד שמר על הגב של השני. ולמה להם לריב? עיני מגלגל את השחיתויות וחוסר היעילות של החבר׳ה שלו מדור א׳ על משלמי המסים, ונוחי גילגל את משכורות העתק של מנהליו ועסקות בעלי העניין ההזויות שלו על הצרכנים במונופולים שלו והמשקיעים באג"ח שלו.
&nbsp
הברית בין הטייקונים להסתדרות היא הדרך הטובה ביותר לשמר את השיטה; כל אחד נותן לגיטימציה לשני. אני לא אדבר על המונופולים שלך ואתה לא תדבר על המונופולים שלי.
&nbsp
הברית הזאת התחילה להיסדק קצת בחמש השנים האחרונות בגלל המחאה החברתית. ראינו את זה בעבר כאשר ראשי חברות המזון יצאו במתקפה נגד "הממשלה" שהיא־היא האחראית ליוקר המחיה.
&nbsp
אבל שימו לב לטקטיקה ולשפה. הם מטילים את האשמה על "ממשלה", שזו יישות אמורפית לחלוטין וממילא איש לא נפגע ממתקפה כזאת ולאיש בעצם לא אכפת ממנה. הם לעולם לא יצביעו על האנשים בראש מיליציות המיסוי העצמאיות, אלה שמחלקים את עשרות המיליארדים למקורביהם. והם יודעים למה: כי ראשי מיליציות המיסוי לא פראיירים, הם ימהרו להצביע בחזרה על הביזה במונופולים הפרטיים: החל במונופול הגדול מכולם, הגז הטבעי של יצחק תשובה, עבור במזון, ברכב ובתקשורת (שם רוב הבעיה טופלה ברפורמת הסלולר) וכלה בחומרי הבנייה - ביזה שזורמת לכיסים של המנהלים ובעלי השליטה בהם.
&nbsp
הפוליטקאים בכיס של קבוצות האינטרסים
&nbsp
ועכשיו הרגע לשאול היכן הפוליטיקאים? התשובה פשוטה: הם בכיס של קבוצות האינטרסים המיוחדות. ואני אדגים.
&nbsp
בכנסת יש עכשיו שורה של ח"כים צעירים ולוחמנים שהגיעו מהמחאה החברתית כמו סתיו שפיר, מירב מיכאלי ואיציק שמולי. הם זריזים, יעילים ופעילים, הם בפייסבוק ובטוויטר והם מדברים את "השפה" של המחאה. אבל 99% מהמלל הזה חסרים כל משמעות. משום שהכסף לא נמצא ב"הסכמים קואליציוניים" וב"העברות כספים סודיות", אלא בבסיס התקציב, בעשרות מיליציות מיסוי עצמאיות ענקיות שמנהלות את עצמן.
&nbsp
כשם שעד המחאה החברתית הח"כים לא דיברו על הריכוזיות, על הטייקונים, על דואופול של פועלומי ועל הביזה במונופולים - כך כיום הם נזהרים מלגעת במיליציות המיסוי העצמאיות משלוש סיבות:
&nbsp
הסיבה הראשונה: זה קשה, ארוך ומסובך, וברוב המקרים לא מביא מיד מחיאות כפיים וזימונים לאולפני הטלוויזיה. מה הסיכוי של איציק שמולי או סתיו שפיר מול עידן או בכר באולפן? קלוש.
&nbsp
הסיבה השנייה היא שהפנחס עידנים יודעים להתפקד למפלגות ולהביא קולות בפריימריז. לפני כשנתיים שאל כתב TheMarker את מי שהיה בעבר שר התחבורה, מאיר שטרית, מה דעתו על עידן, שהפך את רש"ת ללטיפונדיה פרטית שלו עם משכורות עתק. הנה דעתו הנחרצת של שטרית על עידן: "הוא עמד בכל סיכום שעשיתי אתו. מלה שלו זו מלה. הוא בעל הבית מבחינת העובדים. מבחינתי, לא היו אתו שום בעיות”. ברור, מדוע שיהיו בעיות: משלמים תוספות שכר, מקדמים לקביעות את מי שפנחס אמר - וגובים מהציבור 18 שקל לקפה ו–35 שקל לשווארמה.
&nbsp
זה כמובן הרגע להזכיר את מלך הפריימריז במפלגה "החברתית ביותר", הלא היא מפלגת העבודה. המלך הוא כמובן פואד, שר הביטחון והתשתיות והתקשורת לשעבר שנכנס ויוצא בשלוש השנים האחרונות האחרונים מחדרי החקירות של המשטרה, שם הוא מתקשה להסביר את המיליונים שצמחו לו ולילדיו בעשור האחרון.
&nbsp
אין קבלן, איש עסקים או ספק גדול של הממשלה שהוכה בתדהמה כאשר הבוס של הפריימריז בעבודה נלקח לחקירה במשטרה. השחיתות החוקית שלו היתה ידועה ותועדה בדו"ח מבקר המדינה. רק כאשר הוא התמודד על הנשיאות נפתחה חקירה כדי לבדוק אם יש גם שחיתות פלילית מתחת לחוקית.
&nbsp
חברי הכנסת ה"חברתיים" של העבודה שתקו כולם על שיטות פואד לפני החקירות ואחרי החקירות, כי בלי פואד שידע במשך עשרות שנים להביא את הקולות לפריימריז, בין אם זה מחברת החשמל או מחמולות בצפון, רובם היו נשארים במאהל ברוטשילד וזוכים לראות את בניין הכנסת רק בטלוויזיה. ושלא תתבלבלו: בליכוד השיטה דומה, אצל שר הביטחון אביגדור ליברמן זה לפי אקראיות ואינטרסים של הבוס הגדול שאיש לא יודע לעקוב אחריהם, וביש עתיד ההבטחה הגדולה לומד עכשיו את השיטה.
&nbsp
תנו לי עוד 5 דקות
&nbsp
אני יודע שזה אמור להיות קצר. אבל הקיצור הזה, חוסר הרצון של הציבור ללמוד את הנושאים הוא מה שמדרדר אותנו. לא הפוליטיקאים. אנחנו באדישות שלנו. אז תנו לי עוד 5 דקות.
&nbsp
אחרי ה-2,0

 

[TrigATUSA]

חלק 3

&nbsp
ל-1,500 עובדי רש"ת יש יכולת גבוהה מאוד של התארגנות מכיוון שיש להם אינטרס אחד ברור וממוקד ולכל חבר בקבוצה יש רווח אישי עצום מההתארגנות. משכורת של 50 אלף שקל בחודש עם קביעות לכל החיים זה דבר שקל להתארגן סביבו וכדאי להילחם עליו. לעומת זאת, ל-3 מיליון נוסעים, שהם ציבור רחב ומפוזר, אין שום יכולת להתארגן; כאשר מחלקים את העלות העודפת של עובדי רש"ת על פני מיליוני אנשים, היא מגיעה לעשרות עד מאות שקלים. רק כאשר סוכמים את כל מיליציות המיסוי מגיעים לעשרות אלפי שקלים המרכיבים יחדיו את יוקר המחיה הישראלי.
&nbsp
רוב הפוליטיקאים לא מומחים במודלים מתמטיים, בתורת המשחקים או בכלכלה פוליטית, אבל הם מבינים טוב ממני ומכם איך מגיעים לכנסת או לממשלה ואיך נשארים בה; עם מי מותר להתעסק ועם מי אסור להתעסק.
&nbsp
אבל זה עוד יותר מסובך: בחלק מענפי המשק הפתרון להורדת יוקר המחיה, התייעלות וייצור ערך למשלמי המסים והצרכנים הוא פתיחה לתחרות מקומית או תחרות מחו"ל באמצעות יבוא. זה המקרה של הסלולר או שוק המזון. הקושי האדיר הוא להתמודד עם הכוח הפוליטי והכלכלי של קבוצות האינטרסים.
&nbsp
ויש עוד מקרים גרועים יותר: כאשר מדובר במונופולים טבעיים כמו הצבא, משרדי ממשלה או עיריות. כאן תחרות או יבוא לא אפשריים. כאן המשימה היא הרקוליאנית ותתאפשר רק באמצעות מהפכה כוללת בשוק העבודה - מעבר מהגנה על מקומות עבודה להגנה על עובדים.
&nbsp
אז איפה הפתרון?
&nbsp
זהו הרגע לכאורה לסכם ולהגיד שאנחנו צריכים פוליטיקאים מסוג חדש שיובילו רפורמות כלכליות אמיצות שמטפלות במיליציות המיסוי וקבוצות האינטרסים בסקטור העסקי, הפרטי ובשוק ההון. אבל זו הכרזה נחמדה שאין מאחוריה שום דבר. פוליטיקאים תמיד יעשו הגדרתית את מה שיביא אותם לכנסת ולשלטון ומה שישמור אותם בשלטון.
&nbsp
לכן הפתרון מצוי אצל הבוחרים, וספציפית בקרב תנועות חברתיות ויזמים חברתיים שיידעו לייצר מערכות ערכים, תפישות ואמונות, שיביאו להיווצרות פוליטיקאים מסוג חדש, כאלה שמאמינים, רוצים וכדאי להם להתמודד עם הפילים הענקיים שבחדר - המבנה של ענפי המשק הישראלי.
&nbsp
למחאה החברתית הישגים אדירים, משום שהיא כן הצליחה להשפיע על סדר היום ועל התפישות של רגולטורים, פוליטיקאים וחברי כנסת; רעיונות שנכתב עליהם כאן שוב ושוב בעשור האחרון ולעתים נראו לנו ולקוראינו כתיאורטיים או כמשחק אינטלקטואלי חדרו בשלוש השנים האחרונות לחלקים גדולים מהחברה הישראלית. חלק מהרגולטורים ומחברי הכנסת הוותיקים והחדשים הצליחו בשנתיים האחרונות לטפל גם בנושאים רציניים שעד היום לא טופלו - תודות לכישרונם ולמהפכת התודעה.
&nbsp
עכשיו השאלה היא כמה אנשים שרדו את הטור הארוך הזה, כמה השתכנעו שכך באמת בנוי המשק הישראלי, כמה אנשים לא עסוקים בהישרדות יומיומית ויכולים לעסוק באופן אקטיבי בנושאים האלה וכמה פעמים אני עוד אכתוב את הטור הזה בוורסיות שונות, עם דוגמאות שונות - פעם על מכון התקנים, פעם על עובדי הרשות לסחר הוגן, פעם על אי.די.בי, פעם על נוחי דנקנר, פעם על נוני מוזס, פעם על אליעזר פישמן, פעם על בנק הפועלים, פעם על קק״ל, פעם על בנק דיסקונט, פעם על צה"ל, על הגז הטבעי, הפטור ממס לנדל"ן, ביטוחי המנהלים, קוקה קולה או על כלי התקשורת של הטייקונים.
&nbsp
אתה חופר אחי, אתה חופר. לאף אחד אין כוח לחפירות האלה וכבר כתבת את זה אלף פעמיים קודם.
&nbsp
נכון, אני חופר - אבל האם יש שיטה אחרת?

 

[michaelbl]

ארוך מדי לקורא וואיינט טיפוסי כמוני

אבל אני אשאל אותך שאלה אחד פשוטה, מה ההבדל בין זה לעובדי המדינה בקנדה?
בדיוק אותו דבר, משכורות מופרזות ותנאים מפליגים שהושגו על ידי ועד חזק שמחזיק את המדינה והתושבים בביצים כדי לסחוט עוד ועוד. הרי כולם מתמוגגים מכמה טוב אפשר להרוויח בקנדה יחסית לישראל, אבל אם שמת לב, לרוב מדובר על אנשים במשרות ממשלתיות בהן המדינה משלמת את המשכורת. במגזר הפרטי הפער הרבה יותר קטן, כי זאת בדיוק אחת נבעיות בקנדה, מגזר ציבורי שמהווה אבן ריחיים על המגזר הפרטי ותקציבי המדינה. אונטאריו למשל בחוב ענק שהולך ותופח ועדיין משלמת משכורות גבוהות ותנאים מפנקים ועדיחן כל הזמן שומעים על שביתות.
זה בדיוק הבכיינות והאג'נדה של דהמרקר עם האכלו לי שתו לי. בכל מקום לעובדי מדינה לא אכפת כי יש תחושה שתקציב המדינה הוא מעין בור בלי תחתית שאפשר להוציא ממנו עוד ועוד ובניגוד לעסק פרטי העסק אף פעם לא יקרוס. שמעת אי פעם על קיצוצי שכר במגזר הציבורי? לכל היותר מעכבים להם העלאות שכר.
אין שום הבדל בין רש לגופים אחרים או למדינות אחרות, זאת המחלה של הועדים ועובדי המדיננ ורולניק רק מחפש על מה לעשות כתבה כאילו שמדובר בחשיפה דרמטית.

 

[TrigATUSA]

כשתקרא נדבר

מאוד קל להחזיק דיעות כשחושבים שלא צריך לדעת כלום כדי לבסס אותן