אפשר להצטרף?
- פותח הנושא סופה עולם
- פורסם בתאריך
תודה על קבלת הפנים, והנה הסיפור שלי:
הבת שלנו ילדה אהובה ומקסימה.
אימצנו אותה בגיל קצת פחות משנה וחצי ברוסיה. יש לנו ילד מאומץ אף הוא, מבוגר ממנה.
מאז ומתמיד היינו תחת מטריית ייעוץ והדרכת הורים. בהתחלה כדי ללמוד איך לקבל הביתה ילד שגדל בבית ילדים ואיך להציגו בפני המשפחה והחברה, ואחר-כך כדי ללמוד לנהוג אל מול קשיים שנוצרו במהלך הדרך.
כשהגיעה אלינו הבת, נכנה אותה ק., היא היתה ילדה מתוקה ואינטליגנטית, והסבה לנו אושר רב.
בכיתה א החלו בעיות מג'וריות איתה. היא היתה גונבת מילדים בכיתה, למרות שהיה ברור שהסיבה אינה מחסור חומרי. התחלנו לטפל בה באמצעות פסיכולוגית לאורך זמן, וניכר שיפור.
ק. ילדה בעלת כוחות ראויים לציון. היא מוכשרת מאוד במגוון תחומים כמוסיקה, ציור וספורט. שלחנו אותה לחוגים לפי בקשתה. בכל מקום אליו הגיעה, תמיד שבתה את לב הילדים והמדריכים, אבל תמיד ביקשה לפרוש לפני תום השנה. כיבדנו את הבקשה שלה.
בסוף כיתה ו' היא התחילה לצמצם באכילת ממתקים. בהתחלה זה היה נראה לי כצעד מבורך, אבל כשזה הפך להימנעות מוחלטת התחלתי לדאוג. באותה תקופה היא החלה לעסוק בספורט באופן מקצועי, ותירצה את ההימנעות מממתקים כרצון לאכילה בריאה. כולם סביבי הרגיעו אותי, אבל אני דאגתי. כשק. התחילה לצמצם באוכל, לקחנו אותה לפסיכולוגית שלה מהילדות, והיא אובחנה כאנורקטית. למזל כולנו עלינו על זה די מהר, היא קיבלה טיפול פסיכולוגי וטיפול אצל דיאטנית ולאט לאט לאט החלה לעלות במשקל.
בשנה הראשונה בחטיבה היא היתה תלמידה מצטיינת וספורטאית מצטיינת. אנחנו היינו מאושרים, אבל הפסיכולוגית טענה שזה לא טוב. שהערך העצמי שלה בעיני עצמה כל כך נמוך, עד שהיא חייבת להיות הכי רזה והכי מצטיינת כדי להעלות אותו. המשכנו בטיפול הפסיכולוגי. בשלב מסויים היא הפסיקה לרצות ללכת לטיפול, ובהתייעצות עם הפסיכולוגית כיבדנו את בקשתה.
היא התחילה להיפגש עם חבורת נערים ונערות ממוצא רוסי, שנהגו לשתות ולגנוב מחנויות. על המנהגים שלהם שמעתי מאמא אחרת שהזהירה אותי. כשהתעמתנו עם ק. היא טענה שהיא לא שותה ולא גונבת, ורק עם אותם הנערים היא מרגישה שייכת. אנחנו רצינו למנוע ממנה להיפגש איתם, אבל הפסיכולוגית היתה נגד.
התחלנו להרגיש שכספים נעלמים מהארנקים שלנו. היא כמובן הכחישה.
השיא היה כצלצלו אליי מחנות מסויימת שאבוא לקחת אותה, כי היא נתפסה גונבת. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי.
כשבעלי ואני חזרנו יחד איתה הביתה באותו ערב, אמרנו לה שכעונש היא לא תצא מהבית במשך שבוע, אלא לבית הספר, היא אמרה שהיא תפסיק לאכול. סירבנו להיכנע למניפולציה.
שוחחנו עם הפסיכולוגית והיא יעצה לנו שני דברים: האחד לחטט לה בחדר, במחשב ובנייד, והשני לקחת אותה לייעוץ פסיכיאטרי.
כשחיטטתי לה, חשכו עיניי. מצאתי דברים שהיא גנבה והתכתבויות עם אנשים שהיא לא מכירה במציאות. כל זאת למרות שנושא הזהירות מפני זרים ברשת היה נושא מדובר מאוד אצלנו בבית.
הפסיכיאטרית שלקחנו את ק. אליה המליצה לנו על טיפול פסיכולוגי בשיטה מסויימת. לאחר חיפושים רבים מצאנו פסיכולוגית חדשה.
ק. החלה ללכת אליה. בינתיים האווירה בבית הפכה בלתי נסבלת, שהרי בנוסף על הכל ק. בגיל ההתבגרות, ומתנהגת ומתחצפת כצפוי...
ק. נמצאת בטיפול אצל הפסיכולוגית החדשה כבר כמעט שנה. היא הפסיקה להיפגש עם אותם הנערים, היא לא גונבת, אבל הדרדרה מאוד בלימודים והפסיקה לעסוק בספורט בו היתה מצטיינת. הפסיכולוגית טוענת שהכל מתקשר לעובדת היותה של ק. מאומצת.
היא גם אומרת שק. חשה את האכזבה שלנו ממנה, ושהערך העצמי שלה נמוך מאוד- לא בגללנו, אלא בגלל היותה מאומצת.
בינתיים היא נעדרת משיעורים רבים בשנתה האחרונה בחטיבה, וציוניה נמוכים מאוד.
בשנה הבאה היא תעלה לתיכון. לפי הציונים שלה היא היתה צריכה ללמוד בכיתת מב"ר, אך רק בזכות פגישה שלי ושל הפסיכולוגית עם היועצת, והעובדה שזוכרים לה "חסד נעורים" ומכירים את יכולותיה, הסכימו לקבל אותה למגמה שרצתה.
אנחנו עצובים מאוד, שלא לומר מיואשים. הפסיכולוגית ביקשה להתחיל מהלך בו ניפגש ארבעתנו: הפסיכולוגית, ק. וההורים אחת לחודש בנוסף על הדרכת ההורים שאנחנו מקבלים, ואולי זה יעזור. כמובן שנשתף פעולה.
אנחנו עייפים מאוד, שלא לדבר על המשאבים הכספיים שזורמים כמים. אנחנו מרגישים שכל הזמן אנחנו מצופים להתעלות על עצמנו לטובת הילדה, ולבלוע צפרדעים לרוב, אבל נמאס לנו.
כשלפני מספר שבועות ק. נסעה לטיול כיתתי ולא היתה בבית יומיים, צחקנו שחבל שלא נסעה לשבוע. פתאום המתח נעלם מהבית.
זהו.
תודה למי שקרא עד הסוף. הייתי צריכה לפרוק את רגשותיי. אני כותבת ובוכה.
הבת שלנו ילדה אהובה ומקסימה.
אימצנו אותה בגיל קצת פחות משנה וחצי ברוסיה. יש לנו ילד מאומץ אף הוא, מבוגר ממנה.
מאז ומתמיד היינו תחת מטריית ייעוץ והדרכת הורים. בהתחלה כדי ללמוד איך לקבל הביתה ילד שגדל בבית ילדים ואיך להציגו בפני המשפחה והחברה, ואחר-כך כדי ללמוד לנהוג אל מול קשיים שנוצרו במהלך הדרך.
כשהגיעה אלינו הבת, נכנה אותה ק., היא היתה ילדה מתוקה ואינטליגנטית, והסבה לנו אושר רב.
בכיתה א החלו בעיות מג'וריות איתה. היא היתה גונבת מילדים בכיתה, למרות שהיה ברור שהסיבה אינה מחסור חומרי. התחלנו לטפל בה באמצעות פסיכולוגית לאורך זמן, וניכר שיפור.
ק. ילדה בעלת כוחות ראויים לציון. היא מוכשרת מאוד במגוון תחומים כמוסיקה, ציור וספורט. שלחנו אותה לחוגים לפי בקשתה. בכל מקום אליו הגיעה, תמיד שבתה את לב הילדים והמדריכים, אבל תמיד ביקשה לפרוש לפני תום השנה. כיבדנו את הבקשה שלה.
בסוף כיתה ו' היא התחילה לצמצם באכילת ממתקים. בהתחלה זה היה נראה לי כצעד מבורך, אבל כשזה הפך להימנעות מוחלטת התחלתי לדאוג. באותה תקופה היא החלה לעסוק בספורט באופן מקצועי, ותירצה את ההימנעות מממתקים כרצון לאכילה בריאה. כולם סביבי הרגיעו אותי, אבל אני דאגתי. כשק. התחילה לצמצם באוכל, לקחנו אותה לפסיכולוגית שלה מהילדות, והיא אובחנה כאנורקטית. למזל כולנו עלינו על זה די מהר, היא קיבלה טיפול פסיכולוגי וטיפול אצל דיאטנית ולאט לאט לאט החלה לעלות במשקל.
בשנה הראשונה בחטיבה היא היתה תלמידה מצטיינת וספורטאית מצטיינת. אנחנו היינו מאושרים, אבל הפסיכולוגית טענה שזה לא טוב. שהערך העצמי שלה בעיני עצמה כל כך נמוך, עד שהיא חייבת להיות הכי רזה והכי מצטיינת כדי להעלות אותו. המשכנו בטיפול הפסיכולוגי. בשלב מסויים היא הפסיקה לרצות ללכת לטיפול, ובהתייעצות עם הפסיכולוגית כיבדנו את בקשתה.
היא התחילה להיפגש עם חבורת נערים ונערות ממוצא רוסי, שנהגו לשתות ולגנוב מחנויות. על המנהגים שלהם שמעתי מאמא אחרת שהזהירה אותי. כשהתעמתנו עם ק. היא טענה שהיא לא שותה ולא גונבת, ורק עם אותם הנערים היא מרגישה שייכת. אנחנו רצינו למנוע ממנה להיפגש איתם, אבל הפסיכולוגית היתה נגד.
התחלנו להרגיש שכספים נעלמים מהארנקים שלנו. היא כמובן הכחישה.
השיא היה כצלצלו אליי מחנות מסויימת שאבוא לקחת אותה, כי היא נתפסה גונבת. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי.
כשבעלי ואני חזרנו יחד איתה הביתה באותו ערב, אמרנו לה שכעונש היא לא תצא מהבית במשך שבוע, אלא לבית הספר, היא אמרה שהיא תפסיק לאכול. סירבנו להיכנע למניפולציה.
שוחחנו עם הפסיכולוגית והיא יעצה לנו שני דברים: האחד לחטט לה בחדר, במחשב ובנייד, והשני לקחת אותה לייעוץ פסיכיאטרי.
כשחיטטתי לה, חשכו עיניי. מצאתי דברים שהיא גנבה והתכתבויות עם אנשים שהיא לא מכירה במציאות. כל זאת למרות שנושא הזהירות מפני זרים ברשת היה נושא מדובר מאוד אצלנו בבית.
הפסיכיאטרית שלקחנו את ק. אליה המליצה לנו על טיפול פסיכולוגי בשיטה מסויימת. לאחר חיפושים רבים מצאנו פסיכולוגית חדשה.
ק. החלה ללכת אליה. בינתיים האווירה בבית הפכה בלתי נסבלת, שהרי בנוסף על הכל ק. בגיל ההתבגרות, ומתנהגת ומתחצפת כצפוי...
ק. נמצאת בטיפול אצל הפסיכולוגית החדשה כבר כמעט שנה. היא הפסיקה להיפגש עם אותם הנערים, היא לא גונבת, אבל הדרדרה מאוד בלימודים והפסיקה לעסוק בספורט בו היתה מצטיינת. הפסיכולוגית טוענת שהכל מתקשר לעובדת היותה של ק. מאומצת.
היא גם אומרת שק. חשה את האכזבה שלנו ממנה, ושהערך העצמי שלה נמוך מאוד- לא בגללנו, אלא בגלל היותה מאומצת.
בינתיים היא נעדרת משיעורים רבים בשנתה האחרונה בחטיבה, וציוניה נמוכים מאוד.
בשנה הבאה היא תעלה לתיכון. לפי הציונים שלה היא היתה צריכה ללמוד בכיתת מב"ר, אך רק בזכות פגישה שלי ושל הפסיכולוגית עם היועצת, והעובדה שזוכרים לה "חסד נעורים" ומכירים את יכולותיה, הסכימו לקבל אותה למגמה שרצתה.
אנחנו עצובים מאוד, שלא לומר מיואשים. הפסיכולוגית ביקשה להתחיל מהלך בו ניפגש ארבעתנו: הפסיכולוגית, ק. וההורים אחת לחודש בנוסף על הדרכת ההורים שאנחנו מקבלים, ואולי זה יעזור. כמובן שנשתף פעולה.
אנחנו עייפים מאוד, שלא לדבר על המשאבים הכספיים שזורמים כמים. אנחנו מרגישים שכל הזמן אנחנו מצופים להתעלות על עצמנו לטובת הילדה, ולבלוע צפרדעים לרוב, אבל נמאס לנו.
כשלפני מספר שבועות ק. נסעה לטיול כיתתי ולא היתה בבית יומיים, צחקנו שחבל שלא נסעה לשבוע. פתאום המתח נעלם מהבית.
זהו.
תודה למי שקרא עד הסוף. הייתי צריכה לפרוק את רגשותיי. אני כותבת ובוכה.
וואו נשמע קשה
נראה כי אכן יש בפניכם אתגר הורי מתמשך. אין לי תובנות כי לא הייתי במצב דומה למה שאת מתארת.
יחד עם זה, נראה לי שעליכם לסכם על סדרי עדיפויות ולהתמקד רק בדברים שממש חשובים לכם ולהוריד לחץ מכם ומק. מכל השאר.
עוד אפשרות שאולי תישמע קשה אך בעיני כדאי לבדוק (אפילו רק כדי לשלול) - מעבר לפנימיה וביה"ס המותאם לה ולכישוריה, ובכך לצמצם את המתח בקשר איתכם. מניחה שזה יכול לאפשר לקשרים בינכם להיות רגועים יותר. כמובן, חשוב מאד שמעבר כזה, אם יתרחש, יהיה מתוך רצון מלא שלה ולא מתוך ויתור שלכם עליה.
ועוד דבר, פחות מעניין בעיני מה הסיבה לקשיים (אימוץ) ויותר חשוב האם ידיעת הסי גורמת לטיפול מותאם יותר. הרי גם לילדים שגדלים עם הוריהם הביולוגים יש קשיים. לחלקם גם קשיים גדולים כפי שאת מתארת ויותר מכך.
מחזיקה לכם אצבעות! אספו בלבכם את הרגעים הטובים והמאושרים והאחזו בהם! בעבודה משותפת מאומצת ונכונה - הם יחזרו למשפחתכם ויהיו רבים!
נראה כי אכן יש בפניכם אתגר הורי מתמשך. אין לי תובנות כי לא הייתי במצב דומה למה שאת מתארת.
יחד עם זה, נראה לי שעליכם לסכם על סדרי עדיפויות ולהתמקד רק בדברים שממש חשובים לכם ולהוריד לחץ מכם ומק. מכל השאר.
עוד אפשרות שאולי תישמע קשה אך בעיני כדאי לבדוק (אפילו רק כדי לשלול) - מעבר לפנימיה וביה"ס המותאם לה ולכישוריה, ובכך לצמצם את המתח בקשר איתכם. מניחה שזה יכול לאפשר לקשרים בינכם להיות רגועים יותר. כמובן, חשוב מאד שמעבר כזה, אם יתרחש, יהיה מתוך רצון מלא שלה ולא מתוך ויתור שלכם עליה.
ועוד דבר, פחות מעניין בעיני מה הסיבה לקשיים (אימוץ) ויותר חשוב האם ידיעת הסי גורמת לטיפול מותאם יותר. הרי גם לילדים שגדלים עם הוריהם הביולוגים יש קשיים. לחלקם גם קשיים גדולים כפי שאת מתארת ויותר מכך.
מחזיקה לכם אצבעות! אספו בלבכם את הרגעים הטובים והמאושרים והאחזו בהם! בעבודה משותפת מאומצת ונכונה - הם יחזרו למשפחתכם ויהיו רבים!
דניאלהI11111
New member
הצעה לעבור לפנימייה עלולה להחוות כעוד נטישה
ונשמע לי שהילדה הזו אסור שתחווה עוד נטישה. היא זקוקה להמון הבנה, הכלה, אהבה ותחושה שלא מוותרים עליה מה שלא יהיה. שאוהבים אותה כמו שהיא בזכות מה שהיא ומי שהיא, בלי קשר להשגיה.
ונשמע לי שהילדה הזו אסור שתחווה עוד נטישה. היא זקוקה להמון הבנה, הכלה, אהבה ותחושה שלא מוותרים עליה מה שלא יהיה. שאוהבים אותה כמו שהיא בזכות מה שהיא ומי שהיא, בלי קשר להשגיה.
אין לי עצות חכמות, יכולה רק לתמוך. אני אמא למתבגרת מאומצת בת 13 ולה 3 אחם ביולוגיים, אחד גדול וכבר לא גר איתנו והשניים האחרים בגיל ההתבגרות גם כן. גם הילדה שלי מצטיינת בתחומים שציינת, אבל התיאבון שלה בינתיים ממש בריא והיא לרוב התמידה לאורך זמן בדברים שעשתה. היא עסקה שנים רבות בבלט ובעיקר בהתעמלות אמנותית (וגם אחותה), אבל אני דאגתי להציב גבול מאוד ברור שזה יישאר ברמה החובבנית כי לדעתי ספורט מקצועי ואינטנסיבי מדי הוא עניין בעייתי מאוד, בעיקר מבחינה בריאותית, אך גם כי רציתי שיהיו לה חיים מאוזנים ומספיק זמן ללימודים ובילוי עם חברים. אז נכון, היא התאמנה רק פעמיים בשבוע ולא 4 או 5 כמו בנות רבות אחרות, וזה בא לידי ביטוי בתחרויות, שבהן לא הגיעה למקומות הראשונים למרות הפוטנציאל שלה, אבל הסברתי לה שזה בכלל לא מה שחשוב ושמבחינתי- אילו אפשר היה להמשיך בחוג ללא תחרויות בכלל היה עדיף, כי שוב - רציתי שהיא תעשה את זה בשביל ההנאה והבריאות ולא שתקדיש לזה את חייה, תיכנס מזה ללחץ וכד'. היא הייתה גם בנבחרת אתלטיקה בבית הספר, אך זה היה יותר שפוי כי נעשה במסגרת הלימודים. לאחרונה עברנו לארה"ב, והיא בינתיים עזבה את ההתעמלות ועוד לא החליטה מה היא עושה הלאה. הציעו לה כבר בבית ספר משהו שיכול להתאים לה לשנה הבאה, אבל נחיה ונראה.
בקשר למה שאמרו לך, הרי ברור שזו בשום פנים ואופן לא אשמתך. בקשר לאימוץ - אני מניחה שאם מדובר באיש מקצוע טוב, או כמה אנשי מקצוע, שאמרו לך את אותם הדברים, כנראה שיש בהם משהו. אני מאוד נזהרת בדרך כלל מלייחס כל בעיה אוטומטית לאימוץ, אבל ברור שאם העניין נבדק ונשללו סיבות פוטנציאליות אחרות, זה בהחלט הסבר סביר. יחד עם זאת, אני מכירה מקרוב ילדה פופולארית, מוצלחת ומוכשרת בטירוף שלמדה איתי בכיתה, ילדה ביולוגית מבית טוב ונורמטיבי, שסבלה מאנורקסיה קשה ביותר ומבעיות נוספות. כיום היא אגב מרצה אהובה מאוד באוניברסיטה, אבל ברור שדוגמה אחת לא מוכיחה שום דבר לשום כיוון.
אני בהחלט מבינה את תחושת הייאוש שלך, את הרצון להתרחק ולנוח מהמתח התמידי הזה, ואני גם מבינה שזה לא מוריד במאום מכך שאת אוהבת אותה מאוד ומשקיעה בה את נשמתך. זה באמת מצב קשה ביותר ושוחק מכל בחינה. אני יכולה רק לאחל לך שככל שהיא תתבגר היא תשאיר מאחור את תקופת ההתבגרות הבעייתית הזאת ושכולכם תמצאו את הדרך אל השפיות ביחד. ובינתיים את מוזמנת להמשיך לכתוב ולפרוק פה או בפרטי בתקווה שזה יקל עלייך ולו במעט.
תראי, אילו הייתי מרגישה שלהתמקצע דווקא בספורט
ודווקא בענף המסוים הזה זה ייעודה בחיים ובלי זה היא לא תגשים את עצמה, כמובן שהייתי מסתכלת על הדברים אחרת ומתחשבת בזה (לא מאושרת מזה, אך מכירה בכך שזה מה שהיא צריכה). אך במקרה של בתי, גם לה עצמה יש אינטרסים מגוונים בחיים וחיי חברה שלא פחות חשובים מאשר פעילות ספורטיבית כזו או אחרת, שלא לדבר על עיסוקים רבים אחרים. לכן, במקרה שלה, אני חושבת שזה בסך הכל שחרר אותה, הידיעה שזה בסדר גם מצידנו ושאנחנו אפילו מעודדים אותה לחלק את מרצה בין דברים שונים ולא להשקיע את כולו דווקא בהתעמלות. נכון, כשיש תחרות והילדה מרגישה שהיא פחות מוכנה ממישהי שהקדישה פי 2 זמן לאמונים זה יוצר איזשהו תסכול רגעי ומקומי, אך עם הזמן היא התרגלה לזה והודתה בעצמה שלא הייתה רוצה לוותר על א', ב' או ג' רק כדי שיהיה לה סיכוי גדול יותר לנצח בתחרויות. אני אישית באמת מאמינה שספורט מקצועי מתאים ליחידי סגולה שזה הייעוד שלהם בחיים ושאחרת ירגישו שלא מימשו את עצמם, ובכל מצב אחר עדיף להימנע מעיסוק מוגזם בספורט (מדגישה: כן חשוב לדעתי שילדים יעסקו בספורט, כל אחד בהתאם ליכולתו וכישוריו, כי עיסוק מתון בספורט זה דבר בריא לגוף ולנפש, אך כל דבר טוב במידה). לאור הכרותי עם בתי, היה ברור לי שזה לא המצב אצלה.
ודווקא בענף המסוים הזה זה ייעודה בחיים ובלי זה היא לא תגשים את עצמה, כמובן שהייתי מסתכלת על הדברים אחרת ומתחשבת בזה (לא מאושרת מזה, אך מכירה בכך שזה מה שהיא צריכה). אך במקרה של בתי, גם לה עצמה יש אינטרסים מגוונים בחיים וחיי חברה שלא פחות חשובים מאשר פעילות ספורטיבית כזו או אחרת, שלא לדבר על עיסוקים רבים אחרים. לכן, במקרה שלה, אני חושבת שזה בסך הכל שחרר אותה, הידיעה שזה בסדר גם מצידנו ושאנחנו אפילו מעודדים אותה לחלק את מרצה בין דברים שונים ולא להשקיע את כולו דווקא בהתעמלות. נכון, כשיש תחרות והילדה מרגישה שהיא פחות מוכנה ממישהי שהקדישה פי 2 זמן לאמונים זה יוצר איזשהו תסכול רגעי ומקומי, אך עם הזמן היא התרגלה לזה והודתה בעצמה שלא הייתה רוצה לוותר על א', ב' או ג' רק כדי שיהיה לה סיכוי גדול יותר לנצח בתחרויות. אני אישית באמת מאמינה שספורט מקצועי מתאים ליחידי סגולה שזה הייעוד שלהם בחיים ושאחרת ירגישו שלא מימשו את עצמם, ובכל מצב אחר עדיף להימנע מעיסוק מוגזם בספורט (מדגישה: כן חשוב לדעתי שילדים יעסקו בספורט, כל אחד בהתאם ליכולתו וכישוריו, כי עיסוק מתון בספורט זה דבר בריא לגוף ולנפש, אך כל דבר טוב במידה). לאור הכרותי עם בתי, היה ברור לי שזה לא המצב אצלה.
RonspotNL14
New member
שימו לב שזה הכל סביבכם
הכל סביב האגו והרצונות שלכם ואתם הם אלה המפריעים לילדים שלכם להתפתח בדרך שלהם הבת שלך יכלה להגיע לרמה גבוהה במשהו שהיה חשוב לה אבל בגלל האגו שלך והדיעות שלך והרצונות שלך את לא מאפשרת לילדה להתפתח לכיוון מקצועי או לכיוון המתאים לה לי נראה שגם את וגם פותחת השרשור לא אוהבות להיות אמהות מחפשות בכל דרך לחבל בהתפתחות הילדות ואחר כך להתלונן על זה שהן מתנהגות בצורה מסויימת הן שתיהן מנסות להעביר לכן מסר ואתן לא יודעות לקרוא אותו " תנו לנו לחיות לפי איך שנראה לנו לפעמים תנו לנו לעשות טעויות להתבגר להיות ילדים לפעמים לעשות שטויות ולהתפתח בדרך המתאימה לנו " אפילו אני לא מתפלא שהרעיון על פנימייה עלה בשרשור ורק אגיד את הדבר הבא: בשביל מה אימצתם ילדים אם כל מה שאתם רוצים זה להפטר מהם?
הכל סביב האגו והרצונות שלכם ואתם הם אלה המפריעים לילדים שלכם להתפתח בדרך שלהם הבת שלך יכלה להגיע לרמה גבוהה במשהו שהיה חשוב לה אבל בגלל האגו שלך והדיעות שלך והרצונות שלך את לא מאפשרת לילדה להתפתח לכיוון מקצועי או לכיוון המתאים לה לי נראה שגם את וגם פותחת השרשור לא אוהבות להיות אמהות מחפשות בכל דרך לחבל בהתפתחות הילדות ואחר כך להתלונן על זה שהן מתנהגות בצורה מסויימת הן שתיהן מנסות להעביר לכן מסר ואתן לא יודעות לקרוא אותו " תנו לנו לחיות לפי איך שנראה לנו לפעמים תנו לנו לעשות טעויות להתבגר להיות ילדים לפעמים לעשות שטויות ולהתפתח בדרך המתאימה לנו " אפילו אני לא מתפלא שהרעיון על פנימייה עלה בשרשור ורק אגיד את הדבר הבא: בשביל מה אימצתם ילדים אם כל מה שאתם רוצים זה להפטר מהם?
RonspotNL14
New member
לי זה נראה ככה מהדברים שלך
אני ואני אני ואני " לי נראה שדרך מקצועית היא לא הדרך אז לא איפשרתי לה " במקום לתת לה לבדוק את זה בעצמה ולראות אם זה מתאים לה או לא אמרת לא ונתת לה להתרגל למחשבה שאולי אין לה סיכוי להתפתח לכיוון מקצועי למה? ככה כי ככה אמא שלה רוצה ואחר כך את ופותחת השרשור מתפלאות למה הבנות פועלות בצורה הזו אני בהחלט מבין את הבנות האלה
אני ואני אני ואני " לי נראה שדרך מקצועית היא לא הדרך אז לא איפשרתי לה " במקום לתת לה לבדוק את זה בעצמה ולראות אם זה מתאים לה או לא אמרת לא ונתת לה להתרגל למחשבה שאולי אין לה סיכוי להתפתח לכיוון מקצועי למה? ככה כי ככה אמא שלה רוצה ואחר כך את ופותחת השרשור מתפלאות למה הבנות פועלות בצורה הזו אני בהחלט מבין את הבנות האלה
אתה מכיר את הבת שלי?
אתה יודע מה היא אמת רוצה? אילו עוד כישורים יש לה שלה עצמה חשוב לממש? אתה יודע לכמה עוד חוגים היא רצתה ללכת במקביל? כמה פעמים שאלה אם במקום ללכת לחוג היא יכולה להיפגש עם חברה או ללכת לחוג אחר? כמה פעמים התלוננה שכואב לה כל הגוף בגלל התרגילים? אתה יודע מאיזה פגיעות נוראיות ובעיות גופניות סובלים ספורטאים מקצועיים? כאמור, אילו הייתה לי סיבה טובה לחשוב שחלומה בחיים היא להפוך את זה למקצוע ושהיא מעדיפה את זה על פני כל דבר אחר, הייתי הולכת עם זה על אף הנזק הפוטנציאלי שזה עלול לגרום ועל אף העובדה שזה במידה רבה הורג את הילדות. אבל כתבתי במפורש, שלאור ההכרות עם הבת היה לי ברור שזה לא המקרה. ואילו אתה לא מכיר אותה בכלל ולכן קצת צניעות לא הייתה מזיקה לך. במקום לקבוע עובדות היית יכול לשאול בצורה תרבותית על סמך מה החלטתי שהיא לא תעסוק בזה בצורה מקצועית והייתי מסבירה. לא נכנסתי לזה בפירוט כי זה לא נושא השרשור, ובכלל לא הבת שלי היא במרכז השרשור הזה. ואגב, אני לא התלוננתי על שום התנהגות בעייתית של הבת שלי וגם פותחת השרשור כתבהשבתה היא זאת שהפסיקהאת הפעילות ביוזמתה ולא שהכריחו אותה להפסיק, אז דבריך פשוט מופרכים לגמרי.
ועוד דבר - גם אם לדעתך מישהו כאן טועה בגישה לו, אז זה מוצדק להגיד שהוא רוצה להיפטר מהילדים שלו רק על סמך הודעה בפורום בלי להכיר כלל את הנפשות הפועלות? איזו מין צורת הייחסות זאת? זה כל כך הזוי ומגוחך שאישית אני בכלל לא מסוגלת להתייחס להודעה מהסוג הזה ברצינות. ואגב, לא שאני חושבת שמי שדיבר על פנימייה רוצה להיפטר מהילדים שלו, אך אני אפילו לא הזכרתי את המילה פנימייה באף אחת מההודעות שלי, אז בשביל מה לעשות מישמש מהכל ולייחס לי דברים שבכלל לא חשבתי ולא כתבתי? זו ממש בריונות ברשת שכל מטרתה היא פרובוקציה, ושממני לא תזכה ליחס רציני. רק בגלל שההודעה השנייה שלך הייתה קצת פחות תוקפנית ופרובוקטיבית החלטתי בכל זאת לנסות לכתוב ולהסביר. מקווה שלא עשיתי טעות.
אתה יודע מה היא אמת רוצה? אילו עוד כישורים יש לה שלה עצמה חשוב לממש? אתה יודע לכמה עוד חוגים היא רצתה ללכת במקביל? כמה פעמים שאלה אם במקום ללכת לחוג היא יכולה להיפגש עם חברה או ללכת לחוג אחר? כמה פעמים התלוננה שכואב לה כל הגוף בגלל התרגילים? אתה יודע מאיזה פגיעות נוראיות ובעיות גופניות סובלים ספורטאים מקצועיים? כאמור, אילו הייתה לי סיבה טובה לחשוב שחלומה בחיים היא להפוך את זה למקצוע ושהיא מעדיפה את זה על פני כל דבר אחר, הייתי הולכת עם זה על אף הנזק הפוטנציאלי שזה עלול לגרום ועל אף העובדה שזה במידה רבה הורג את הילדות. אבל כתבתי במפורש, שלאור ההכרות עם הבת היה לי ברור שזה לא המקרה. ואילו אתה לא מכיר אותה בכלל ולכן קצת צניעות לא הייתה מזיקה לך. במקום לקבוע עובדות היית יכול לשאול בצורה תרבותית על סמך מה החלטתי שהיא לא תעסוק בזה בצורה מקצועית והייתי מסבירה. לא נכנסתי לזה בפירוט כי זה לא נושא השרשור, ובכלל לא הבת שלי היא במרכז השרשור הזה. ואגב, אני לא התלוננתי על שום התנהגות בעייתית של הבת שלי וגם פותחת השרשור כתבהשבתה היא זאת שהפסיקהאת הפעילות ביוזמתה ולא שהכריחו אותה להפסיק, אז דבריך פשוט מופרכים לגמרי.
ועוד דבר - גם אם לדעתך מישהו כאן טועה בגישה לו, אז זה מוצדק להגיד שהוא רוצה להיפטר מהילדים שלו רק על סמך הודעה בפורום בלי להכיר כלל את הנפשות הפועלות? איזו מין צורת הייחסות זאת? זה כל כך הזוי ומגוחך שאישית אני בכלל לא מסוגלת להתייחס להודעה מהסוג הזה ברצינות. ואגב, לא שאני חושבת שמי שדיבר על פנימייה רוצה להיפטר מהילדים שלו, אך אני אפילו לא הזכרתי את המילה פנימייה באף אחת מההודעות שלי, אז בשביל מה לעשות מישמש מהכל ולייחס לי דברים שבכלל לא חשבתי ולא כתבתי? זו ממש בריונות ברשת שכל מטרתה היא פרובוקציה, ושממני לא תזכה ליחס רציני. רק בגלל שההודעה השנייה שלך הייתה קצת פחות תוקפנית ופרובוקטיבית החלטתי בכל זאת לנסות לכתוב ולהסביר. מקווה שלא עשיתי טעות.
RonspotNL14
New member
איפה ראית תוקפנות ופרובוקטיביות?
1)מה לעשות לא כל אחד הוא קאלה והדיעות שלי שונות כי הן תמיד קשורות לניסיון שלי וגם כילד מאומץ בוגר..... אז אני בהחלט מבין אחרים כמוני אני לא צריך להכיר אותה בשביל להבין היכן היא נמצאת
2)ממה שאני קורא היא לא במקום קל.... ובואי נגיד שהיא רצתה ללכת לכמה חוגים במקביל מה הבעיה עם זה? הרבה ילדים היום מתפתחים עם הרבה חוגים ופעילויות ומה לעשות כספורטאי חלק מהעניין הוא כאב גוף ואולי פגיעות אז שתתלונן אבל אם זה מ ה שהיא רוצה מי את שתגידי לה לא ?
3)אז מה אם היא שאלה אם היא יכולה להפגש עם חברה או ללכת לחוג אחר? תני לה אויר מדובר בילדה בסך הכל ואת ממשיכה עם עוד טעות יסודית " אילו הייתה לי סיבה טובה לחשוב שחלומה בחיים היא להפוך את זה למקצוע ושהיא מעדיפה את זה על פני כל דבר אחר, הייתי הולכת עם זה על אף הנזק הפוטנציאלי שזה עלול לגרום ועל אף העובדה שזה במידה רבה הורג את הילדות."
גברת קאלה הנכבדה סליחה מראש ,אבל זו הבת שלך שצריכה לרצות בזה לא את! זו הבת שלך שצריכה ללכת על זה אם זה רצונה לא את! אם זה הורג את הילדות או לא זה לא משנה כרגע מה שמשנה זה הההתפתחות של הילדה שלך והרצון שלה לא שלך בטח שהיא הפסיקה מיוזמתה הרי את אמרת בעצמך שהבהרת לה שאת לא מוכנה שזה יתפתח לכיוון מקצועי אז מה הטעם להמשיך בחוג?ובטח שאתן מתלוננות ואתן אפילו לא שמות לב לזה ושוב אני לא צריך להכיר את הנפשות הפועלות בשביל להעביר ביקורת את לא הזכרת פנימייה אבל המילה הוזכרה בשרשור (ושימי לב שלא דיברתי אלייך בנושא הזה כלל וכלל )
1)מה לעשות לא כל אחד הוא קאלה והדיעות שלי שונות כי הן תמיד קשורות לניסיון שלי וגם כילד מאומץ בוגר..... אז אני בהחלט מבין אחרים כמוני אני לא צריך להכיר אותה בשביל להבין היכן היא נמצאת
2)ממה שאני קורא היא לא במקום קל.... ובואי נגיד שהיא רצתה ללכת לכמה חוגים במקביל מה הבעיה עם זה? הרבה ילדים היום מתפתחים עם הרבה חוגים ופעילויות ומה לעשות כספורטאי חלק מהעניין הוא כאב גוף ואולי פגיעות אז שתתלונן אבל אם זה מ ה שהיא רוצה מי את שתגידי לה לא ?
3)אז מה אם היא שאלה אם היא יכולה להפגש עם חברה או ללכת לחוג אחר? תני לה אויר מדובר בילדה בסך הכל ואת ממשיכה עם עוד טעות יסודית " אילו הייתה לי סיבה טובה לחשוב שחלומה בחיים היא להפוך את זה למקצוע ושהיא מעדיפה את זה על פני כל דבר אחר, הייתי הולכת עם זה על אף הנזק הפוטנציאלי שזה עלול לגרום ועל אף העובדה שזה במידה רבה הורג את הילדות."
אין טעם.
אתה מסיק מסקנות על סמך "עובדות" שהן פרי מוחך הקודח.
לא אמרתי לה לא, אמרתי לא למאמנת שלה. היא עצמה הייתה בסדר גמור עם פעמיים בשבוע. בהתחלה התלהבה אבל אחר כך ירד ל מזה והיא בעצמה לא רצתה יותר. אמנם לא רצתה להפסיק לגמרי אך גם הרבה פעמים העדיפה לעשות דברים אחרים, ומי אמר שלא נתתי לה לעשות דברים אחרים? חוץ ממך, אף אחד. יש עוד דברים רבים שאני יכולה לכתוב, אך לא אטרח כי חבל על הזמן.
ועל מי בדיוק התלוננתי? תראה לי ולו תלונה אחת על "התנהגות בעייתית" של הבת שלי בשרשור הזה. הבת שלי בסדר גמור, היא מתנהגת בהתאם לגיל שלה, ולא יותר בעייתית מכל ילד ממוצע. אתה, לעומת זאת, מתנהג כמו תינוק. תהיה בריא.
אתה מסיק מסקנות על סמך "עובדות" שהן פרי מוחך הקודח.
לא אמרתי לה לא, אמרתי לא למאמנת שלה. היא עצמה הייתה בסדר גמור עם פעמיים בשבוע. בהתחלה התלהבה אבל אחר כך ירד ל מזה והיא בעצמה לא רצתה יותר. אמנם לא רצתה להפסיק לגמרי אך גם הרבה פעמים העדיפה לעשות דברים אחרים, ומי אמר שלא נתתי לה לעשות דברים אחרים? חוץ ממך, אף אחד. יש עוד דברים רבים שאני יכולה לכתוב, אך לא אטרח כי חבל על הזמן.
ועל מי בדיוק התלוננתי? תראה לי ולו תלונה אחת על "התנהגות בעייתית" של הבת שלי בשרשור הזה. הבת שלי בסדר גמור, היא מתנהגת בהתאם לגיל שלה, ולא יותר בעייתית מכל ילד ממוצע. אתה, לעומת זאת, מתנהג כמו תינוק. תהיה בריא.
RonspotNL14
New member
להגיד לא למאמנת שלה זה בדיוק אותו הדבר
כמו להגיד לא לבת שלך בטח שהמוטיביציה יורדת כשלא מאפשרים לך להתפתח ... אם את לא מאפשרת ליותר זה עוצר אותה אז זה ברור מאליו שחיפשה לעשות דברים אחרים אגב את זו שאמרת שהבת שלך מתנהגת כמו הבת של פותחת השרשור לא אני ולא אני לא מתנהג כמו תינוק תודה רבה את הגיל הזה עברתי לפני כמעט 40 שנה אבל אני בהחלט מבין את הבנות ואיפה הבנות נמצאות נפשית רק בריאות
כמו להגיד לא לבת שלך בטח שהמוטיביציה יורדת כשלא מאפשרים לך להתפתח ... אם את לא מאפשרת ליותר זה עוצר אותה אז זה ברור מאליו שחיפשה לעשות דברים אחרים אגב את זו שאמרת שהבת שלך מתנהגת כמו הבת של פותחת השרשור לא אני ולא אני לא מתנהג כמו תינוק תודה רבה את הגיל הזה עברתי לפני כמעט 40 שנה אבל אני בהחלט מבין את הבנות ואיפה הבנות נמצאות נפשית רק בריאות
אם עברת את הגיל לפני 40 שנה, נהג בהתאם.
ודבר ראשון תלמד לקרוא. כתבתי שהבת שלי *מוכשרת באותם תחומים*. לא כתבתי ולו מילה אחת על כך שיש לה בעיות דומות או בעיות רציניות כלשהן. וגם - אדם בן 40 אמור כבר לדעת להפריד בין עצמו לבין אנשים אחרים ולדעת שכל אדם הוא שונה ולא בהכרח דומה לו ורוצה את אותם הדברים, ושאתה לא יכול להסיק מסקנות נחרצות על מה רוצים וצריכים אנשים אחרים מבלי בכלל להכיר אותם. מעבר לזה, כל מה שכתבת לא שווה תגובה כי לא באמת מעניין אותך מה הבת שלי רצתה (לא, היא לא רצתה את מה שאתה טוען שהיא רצתה), מעניין אותך לנגח אותי.
ודבר ראשון תלמד לקרוא. כתבתי שהבת שלי *מוכשרת באותם תחומים*. לא כתבתי ולו מילה אחת על כך שיש לה בעיות דומות או בעיות רציניות כלשהן. וגם - אדם בן 40 אמור כבר לדעת להפריד בין עצמו לבין אנשים אחרים ולדעת שכל אדם הוא שונה ולא בהכרח דומה לו ורוצה את אותם הדברים, ושאתה לא יכול להסיק מסקנות נחרצות על מה רוצים וצריכים אנשים אחרים מבלי בכלל להכיר אותם. מעבר לזה, כל מה שכתבת לא שווה תגובה כי לא באמת מעניין אותך מה הבת שלי רצתה (לא, היא לא רצתה את מה שאתה טוען שהיא רצתה), מעניין אותך לנגח אותי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.