הכל קשור לאימוץ. האמנם...?
אני קוראת את דבריך וכולי נמלאת הערכה אליכם כהורים שעושים את כל מה שאתם מעלים על דעתכם שיכול לעזור לק. ולכם.
אני בטוחה שהמצב קשה מנשוא ומאחלת לכם המון סבלנות, אורח רוח, תמיכה זה בזו ואמונה שדברים יסתדרו בסופו של דבר.
עם זאת, אני חייבת לציין שזו בדיוק אחת הסיבות למה אני אישית כבר פחות ופחות מאמינה בפסיכולוגים (ויסלחו לי כל החברות לפורום העוסקות בתחום).
איך אפשר לקבוע באופן כל כך נחרץ שהכל קשור לאימוץ של ק.???
הרי לעולם לא נוכל לפרוט את אופיים המורכב של ילדינו למטבעות מספיק קטנים כדי להצליח לבודד כל מטבע ולהבין אם הוא קשור לעצם היותם מאומצים או לאופי איתו נולדו או לגנטיקה שירשו מהביולוגים שלהם או לכל דבר אחר.
על כל מקרה מורכב של ילד מאומץ יש הרי עוד 10 מקרים דומים או זהים של ילדים שנולדו למשפחותיהם ואז מה ההסברים שניתן לספק להתנהגויות שלהם?
הרי שכל מקרה לגופו.
וזה בדיוק העניין. אי אפשר בשום אופן לדעת מה ממרכיבי האישיות של ק. הוא תוצאה ישירה של עצם היותה מאומצת, מה היא רכשה מהסביבה, עם איזה מטען גנטי נולדה ומה קשור לחוויות שחוותה טרם אימוצה.
אני יודעת ומודעת לכל המחקרים והסטטיסטיקות הלא מחמיאות בנוגע לבעיות התנהגות של ילדים מאומצים ועדין, תמיד צריך להסתכל בראייה מעמיקה ונקודתית על כל מקרה ולנסות לפתור אותו בעזרת הכוונה נכונה של ההורים, ליווי מקצועי לילד/ה ואף טיפול תרופתי במידת הצורך וכד'.
הרי גם אם יבוא הפרופסור הכי מלומד ויחתום לכם על מסמך שמוכיח חד משמעית שההתנהגות של ק. נובעת מעצם היותה מאומצת, האם זה יעזור לכם? יקל עליכם? ישנה את תמונת המציאות בה אתם חיים? היא הרי אכן מאומצת וזו אכן תמונת המציאות שלה ושלכם אבל היא כרגע נערה מתבגרת שזקוקה להרבה עזרה ותמיכה (ונשמע שהיא מקבלת אותה). זה מה שחשוב.
אני חושבת שהדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות על מנת לעזור לעצמכם ולה הוא קודם כל לתמוך האחד בשנייה. להיות שניכם מעורבים במידה שווה בכל מה שקורה איתה, לוודא שאתם מקבלים הדרכת הורים מאיש מקצוע שמתמחה בבעיות התנהגות של מתבגרים (לא בהכרח מאומצים), להשתדל לבלות יחד רק שניכם אפילו כשאין לכם כוח, אפילו באופן מלאכותי בהתחלה, צאו עם חברים שלכם מדי פעם, תנסו עד כמה שניתן במסגרת סיר הלחץ בו אתם נמצאים כרגע למצוא את הרגעים השקטים להיות ולהכיל אפילו ששניכם סובלים מאותו הקושי כרגע.
אם הזוגיות שלכם תישאר איתנה ויציבה, זה יתן לכם הכי הרבה כוח לעבור את המשבר הזה בו אתם נמצאים.
שתרגישו שאתם מתמודדים ביחד, ולא כל אחד בנפרד.
בנוגע לטיפול המתאים לק. - קטונתי מלייעץ בנושא. אני מאמינה שאתם בידיים טובות. רק שוב, הייתי מרימה גבה ולא מתביישת לשאול את איש המקצוע הבא שיגיד לכם שהכל קשור לאימוץ - לשאול למה ועל סמך מה ולא להסתפק בתשובה של "סטטיסטיקות ומחקרים מראים ש..." כיוון שיש בתשובות האלה ניחוח של הסרת אחריות ושל חוסר הבנה מעמיקה למצבה של ק. שכן אם הכל קשור לאימוץ, זה מייתר חשיבה כוללנית יותר ומספק תשובה פיקטיבית וחסרת כל משמעות בנוגע לאיך אפשר לעזור לה.
זה כמו שמישהו לבקן יגיע לבדיקת ראייה ויגידו לו שהוא לא רואה טוב כי הוא לבקן ורוב הלבקנים נוטים לסבול מבעיות ראייה. יופי.
שולחת לכם המון המון כוחות וירטואלים.
אציין כאנקדוטה בלבד שאני עצמי הייתי מתבגרת בלתי נסבלת בעליל, פרעתי חוק, עשיתי דברים גרועים יותר ממה שאת מתארת על הבת שלך, כמעט העיפו אותי מהתיכון, ההורים שלי פקדו דרך קבע את משרד המנהלת...
זה עבר לי. נרגעתי. התבגרתי.
מאמינה שגם ק. שלכם תעבור את התקופה הנוראית הזו (גם עבורה, היא בטח סובלת כמוכם אם לא יותר) ולאחריה תפליא בכישרונותיה הרבים ותעשה אתכם ואת עצמה מאד גאים.
