אפשר להצטרף?

[הילהל]

מאוד הוגן

לקח לי כמה שבועות אחרי הלידה, להבין למה החוויה היתה דומה. בצער רב אני נאלצת לומר, שהדבר הכי קרוב ללידה שחוויתי מבחינה רגשית, הוא אונס שעברתי בגיל 17. היום שהגעתי להבנה הזו היה יום עם המון בכי וקושי. לא רק לי, גם לבעל שהרגיש שבעצם הוא עמד שם מן הצד ולא יכול היה להושיע. זה דבר נורא עבורי לומר ולהרגיש, אבל זה מה שאני באמת מרגישה. אז לי "מותר" להגיד כזה דבר אני מניחה, אפילו בלי להתנצל.

 

[mise]

מותר לך להגיד כל מה שאת מרגישה.

זה עצוב וזה אכזרי. אין מילים אחרות שיכולות לתאר את ההתנהגות הזו כלפי היולדת, העובר ובעלה. א כ ז ר י ו ת שמובילה ל ה ת ע ל ל ו ת, היות שהרגשות מלווים את האמא יום-יום.

 

[סטיוויה]

אותי מה שמטריד בכל הנושא הזה זו

ההסכמה הכמעט גורפת של מרבית הנשים להתנהלות הזו. נשים חושבות שפמיניזם משמעותו לצאת לעבודה,להחזיק בחשבון בנק עצמאי,להשתחרר מהילידם כמה שיותר מהר,ללמוד... כל זה טוב ויפה אבל עבורי כל זמן שנשים מנותקות כל כך מהרחם שלהן ומהלידה שלהן-אנחנו עדיין עבדים.

 

[מבשלת בבטן]

מסכימה מאוד

גם אותי מטרידה מאוד ההסכמה הגורפת הזו. לדעתי, זה נובע מהפחדה ותחושה של אין ברירה אחרת אלא ללדת בבי"ח. לכן חשוב מאוד להעלות כמה שיותר את המודעות לכך שיש אופציות אחרות והן בטוחות מאוד וסביר להניח שיגרמו ללידה יותר מוצלחת ואם ותינוק יותר בריאים. אנשים פשוט לא מודעים לזה מספיק וזו הבעיה. גם אם שמעו על לידות בית, הם לא ממש קראו על זה חומר ואז ישר פונים לפחד של "אבל מה אם..." וטוענים שזה חוסר אחריות. כצעד אישי שלי בהרחבת המודעות לנושא, ביקשתי לפתוח את הפורום הזה, סמוך לפורום "הריון ולידה- תמיכה" (110), שהוא מ-א-ו-ד פעיל ודרך הפורום ההוא, אני מנסה "למשוך" נשים לכאן, כדי שקצת ירחיבו את הידע. בתחושה שלי עכשיו, זה מתחיל לעשות משהו... אני מקווה שנראה יותר ויותר הודעות כמו ההודעה הראשית הזו- של נשים שמבינות שבעצם יש אופציה אחרת ומוכנות לשקול אותה ברצינות (אפילו אם לא יחליטו בסוף על לידת בית), כל אחת כזו יכולה להעביר את האופציה הזו לעוד יולדת עתידית ובכך נשיג את הרחבת המודעות ואולי לשינוי המיוחל.

 

[סטיוויה]

את יודעת מה...

העניין של לידת בית הוא בעצם מעין "תחנה סופית" בתהליך הזה של השתחררות מהמערכת המשעבדת. בלידת בית אנחנו לוקחים את מאת האחוזים על כל התהליך. אבל צריך להתחיל בצעדים קטנים. צריך להתחיל משינוי בכל הנושא של כניסה להריון,מעקב ההריון עצמו(הריצה העיוורת הזו אחרי בדיקות ועוד בדיקות ועוד קצת גם)וכמובן-הלידה.זה שאישה תוכל להגיע לבי'ח עם מקסימום הידע והמידע ולא תגיע למצב הזה של אונס. הכל נמצא בשורש העניין של חינוך. החינוך מעוות. החינוך מלמד אותנו להפריד ולא להיות שלמים עם עצמינו ובתוכינו. ואני פסימית כי מדובר בשינוי שימשך דורות על גבי דורות.

 

[סטיוויה]

טוב נכנסתי לשוונג עכשיו

אנחנו,אילו שבחרו בדרך החופש-נתונים לכזו ביקרות מכל עבר וללא הפסקה, כמעט.אני נתפסת בעיני החברה כ"פריקית" מוזרה,משוגעת,פנאטית. אני שבחרתי לא לספר על ההריון לכל אחד,לא לדווח לכל אחד מה גיל ההריון ומתי צפויה הלידה,שלא הלכתי לטיפת חלב וכן הלאה.... אני המוזרה כי אנשים לא מסוגלים לעכל ולהכיל את החופש הזה. אנשים מעדיפים להוקיע אותו ולהקיא אותו מתוכם. כי הם יודעים שאם יסתכלו לאמת בעיניים הם יצטרכו להרוס את כל מה שהם מכירים ולהתחיל לבנות את עצמם שוב מאפס.וזה מפחיד. הרבה יותר מפחיד לחיות את האמת שלך. הרבה יותר פשוט לחיות את האשלייה. אני מקווה שאוכל להנחיל לבת שלי את הכוח והאומץ להיות מי שהיא ואולי גם לתלמידות שלי ליוגה(ולו רק אחת זה יהיה מספיק). אם אצליח בכך-דייני.

 

[mise]

../images/Emo45.gif כל מילה זהב!

 

[S e x y N i n e]

אכן ../images/Emo45.gif

 

[מבשלת בבטן]

נכון

תמיד קל ללכת אחרי הזרם ולא לחשוב שאולי יש דרך אחרת שיכולה להיות יותר טובה. אני גם נתקלת בזה שאני נחשבת כלוקחת סיכון מיותר ולמה בעצם ללדת בבית...(לא אפרט כרגע את כל התשובות שאני עונה על טיעונים כאלו). מאוד מפחיד אנשים כשאומרים להם שמה שברור מאליו בשבילם הוא מוטעה, לא רק מוטעה אלא יכול לעשות להן נזק. לעיתים, זה קשה מאוד וצריך הרבה אומץ בשביל להחליט שאת הולכת בדרך אחרת ולא בדרך שמובילה את כולם. אני לא אומרת שכולן צריכות ללדת בבית, אבל לדעתי, כולן צריכות לבוא עם הידע המוקדם ללידה ולדעת לדרוש מה שמגיע להן (או יותר נכון לא מגיע להן)ולא להיות קורבן (כפי שתיארו כמה הודעות קודם) להתנהלות המערכת רק כי הן לא באו עם ידע מספיק. בתחום הזה אני דווקא רואה מגמת שיפור, אבל אולי אני לא נמצאת בטווח רחב של אוכלוסיה בכדי לבדוק את זה.

 

[mise]

אני לא יודעת אם זו תחנה סופית.

נתקלתי ביולדות הרצותו ללדת בבית מסיבות רחוקות מאשר לקיחת אחריות. ברצונן הן מטילות את אחריות הלידה על המיילדת ומסירות אותה מעצמן. אני לא יודעת אם המשפט "מתוך שלא לשמה, בא לשמה" מתאים כאן, אבל אפשר להתנחם בו

 

[mise]

בכל אופן,

חשוב שתמיד נשים לב איפה אנחנו ממלאים את החלל הקשה שלנו בתירוצים ולא לוקחים אחריות, כי כולנו חוטאים בזה ומאוד קל 'ליפול' לזה.

 

[מגיע לנו]

ושוב זה המקום להודות לך

על שהפנית אותי מפורום הריון ולידה לפורום הזה! מי יודע אם אי פעם הייתי נתקלת באפשרות כזאת, וגם אם כן, אם הייתי ממש מוכנה לקבל אותה. הדבר היחיד הכי קרוב ללידת בית שרציתי לחפש ולהלחם עליו זה הביות המלא. בכל אופן, בהקשר לנושא, יוצא לי לדבר עם הרבה נשים על האופציה של לידת בית והתגובות הן שונות. הרבה אני נתקלת בתגובה שאומרת - "כן, באמת זה רעיון יפה, אבל אני לא יכולה כי: - יש לי תמיד עוברים עם ראש גדול ואני חייבת קיסרי, - עברתי פעמיים קיסרי ואני לא יכולה, - בלידה הקודמת היה לי סיבוך רציני ואני עכשיו בהריון עם סיכון - אני בשמירת לידה משבוע 12 ולכן לא יכולה... ועוד ועוד ועוד.. ואני שואלת את עצמי, אם כל הסיבות האלה, שיכולות להיות סיבות אמיתיות ונכונות, לא נגרמו כתוצאה מהתערבות יתר של הרופאים בהריונות קודמים או אפילו מתוך איזה לחץ חברתי או נפשי שנגרם להריונית מכל מיני סיבות (לא מצליחה כרגע לחשוב איזה, אני פשוט חושבת בקול רם-בכתב). וזה בעצם הכי מצער אותי. הרבה יותר מאשה שפוחדת כי היא חושבת שזה מסוכן, אותה עוד אפשר לשכנע, להראות לה מאמרים, סטטיסטיקות וכו', אבל מי שכבר "שרופה" מהבחינה הזאת כתוצאה מהריונות קודמים... לה כבר אי אפשר לעזור וחבל, כי מאוד ייתכן שכל זה היה נמנע אם היתה מראש מודעת לכך שאפשר ללדת אחרת.

 

[mise]

תסתכלי על עינבלית.

היא היתה "שרופה" בכל קנה מידה, לא? והיא ילדה לנל"ק. 99% שאין שרופה. הכל שאלה של אינפורמציה ורצון. הרצון מעל הכל.

 

[כרמית מ.]

מוחה על ההגדרה

מי שעברה קיסרי, כמו ענבלית וכמוני, וכמו רבות (מדי) נוספות, אינה "שרופה" ובד"כ אין שום סיבה שלא תוכל ללדת נרתיקית - ואפילו בבית.

 

[מגיע לנו]

פעם אחת אולי לא

אבל מה לגבי פעמיים?? (וזו הדוגמא שנתתי בעצם...), לא שהתכוונתי לפגוע במישהי, חלילה.... אבל באמת, מי שעברה פעמיים קיסרי, יכולה עדיין ללדת רגיל? כי אם כן, אשמח לשמוע, זה כבר נותן סיבה אחת פחות ל-למה לא ללדת בבית.

 

[כרמית מ.]

תלוי את מי את שואלת

קודם כל - מחיתי על ההגדרה של מייס, ולא על ההגדרה שלך - בהחלט יש נשים שההיסטוריה המיילדותית שלהן גורמת לכך שהבטיחות עבורן בלידת בית נתונה בספק גדול. לגבי לידה טבעית לאחר שני קיסריים - רוב הרופאים לא יסכימו לכך, ואני לא בטוחה שניתן יהיה למצוא מיילדת שכן תסכים. הסיכון אכן עולה ככל שמספר הקיסריים עולה. יחד עם זאת, יודעת (מקריאה וירטואלית) על נשים שכן ילדו טבעי לאחר 2 קיסריים ויותר, גם בבית. הבחירה, בסופו של דבר, היא של היולדת, ויש כאלו שמוכנות לקחת יותר סיכונים מאחרות - מתוך אמונות שונות (לא פעם דתיות, בסיפורים שקראתי, או דומות למה שהציגה MISE לפני כמה ימים). חשוב מאד גם למה היה הקיסרי, והאם זו סיבה שהסיכוי לחזרתה נמוך, או שהיא ניתנת למניעה בתכנון נכון. ברשת ישנם הרבה מאד סיפורי VBA2C - לידה נרתיקית לאחר 2 קיסריים (ויותר).

 

[פלגיה]

יש לי חברה (מארה"ב) שילדה

לידה נרתיקית לאחר שני ניתוחים קיסריים. אולי העובדה שזה בארה"ב זאת הסיבה. לא יודעת. היא גם ילדה 6 ילדים למרות מחלת הזאבת (לופוס) שלה.

 

[כרמית מ.]

מכירה גם בארץ מישהי שניסתה

ולא כל כך מזמן... לא הלך, כי כנראה שאצלה זה משהו מאד בסיסי (לפחות אחד מנסיונות הלידה הקודמים היה בבית), אבל לא נגרם נזק.

 

[mise]

לא הבנתי על איזו הגדרה את מוחה.

 

[כרמית מ.]

זאת

"תסתכלי על ענבלית היא היתה "שרופה" בכל קנה מידה..."