אפשר להצטרף?

[mise]

זו לא היתה הגדרה שלי..

כשכתבתי "בכל קנה מידה" הכוונה שלי היתה להגדרה הראשונה של מגיע לנו. בקנה המידה הזה. מבחינתי אין אדם שרוף בשום קנה מידה, ויש דברים המהווים קנה מידה ולהשקפתי בכלל לא משמשים ככזה.

 

[mise]

העבדות.

זה הדמיון שיש לנשים ואנשים היום. שהם חופשיים. ההפך הוא הנכון. העבדים נמצאים עמוק בתוך מעבי הכלא, בתוך הצינוק. כוח ההפרדה בא מהאלילות היוונית. ההפרדה לאלים, הפרדת הגוף לחלקיו. נדמה לנו שהאלילות היוונית נעלמה מן העולם, אולם, היא חיה וקיימת, רק בתחפושת אחרת. ההסטוריה מוכיחה כי כל אימפריה שבנתה את עצמה על כוח וכסף – התמוטטה. הכוח הזה, של אהבת הממון, הכבוד והכוח, מסתובב בעולם ונגיש לכל מי שרק מוכן להתחבר לו. והוא כוח הרסני. "אוהב כסף לא ישבע כסף". אם תפרקו את הסיבות לכל הדבירם בעולם, כמעט תמיד תגיעו לכסף ולכבוד. למה מתנהגים עם היולדות בצורה כזאת, למה מפרידים בין אמא לעובר, למה מפרידים בין אמא לתינוק שלה, למה מפרידים בין המשפחות? כשנבודד את הגורמים, נגיע לכסף. אז איך משתחררים מזה? אורנה שפרון כתבה במאמר "יש לך זמן לעצמך?" בספר "חינוך ביתי": "מה זה זמן בשבילי? מי זאת אני? כשאני מטפלת בילדים זאת לא אני? כשאני מבלה עם בן-זוגי זאת לא אני? כשאני מבשלת, מכבסת זאת לא אני? כשאני קוראת ספר? זאת אני!!! 'אני' בעולמנו הוא כל מה שלא קשור במשפחה – מוסד משעבד מהדורות הקודמים, הוא כל מה שנחשב בעיני החברה – כסף כבוד תואר, כל מה שהתרבות מחשיבה כחושב, נעלה". (מומלץ בחום לקרוא את כל המאמר + מאמר נוסף שכתבה אורנה שנקרא "פמיניזם ותלות כלכלית" ובכלל, מומלץ לקרוא את הספר "חינוך ביתי" שהוא אסופת מאמרים מאוד מעניינים). הכניסו לנשים במשך שנים, עקב אינטרסים כלכליים, שזה בזוי, פרימיטיבי וחשוך להיות עם הילדים, להניק, ללדת טבעי. כדי שנשים יהוו כוח עבודה, כדי שהילדים העתידיים האלה יהוו כוח עבודה יעיל. זרעו פחד ומורא בקרב אנשים ונשים, בנוגע לבריאותם, ליכולת שלהם לבצע דברים בעולם ולסמוך על עצמם. והפחד הזה מוכיח את עצמו יום-יום. אנשים איבדו את הכושר הכללי שלהם, הכושר שלהם בכל המישורים והפכו להיות תלותיים. תלותיים בכסף, תלויים בכוח, תלותיים ברופא, במורה בבי"ס, במעביד שלהם, בטלויזיה, במחשב, בשכנים ובמה לא. עבדים. מתי העבד יצא לחופשי? ברגע שהוא יתחיל לבחור. ברגע שהוא יקח אחריות על חייו, ברגע שיפקח את עיניו, ברגע שיפסיק לפחד. ברגע שיתחיל לאהוב. לאהוב את עצמו ולאהוב את הסביבה שלו. לאהוב את הילדים שלו, את הכאב שלו, את הצרות שלו, את העולם ואת החיים.

 

[סטיוויה]

הזדמנות להמליץ על הספר

"ארבע ההסכמות" של דון מיגל(ועוד משהו רק שכחתי). ספר קטן וממצה על ההשתחררות מהעבדות והאשלייה אל החופש.

 

[S e x y N i n e]

אז כמו שהתחלתי לכתוב לכן קודם

לפני מספר חודשים פתחתי חנות. זה היה צעד שחלמתי עליו מהרגע שהשתחררתי מהצבא. רציתי להיות עצמאית ולא שכירה, לשלוט בשעות העבודה שלי ולעשות הכל בעצמי. גם את הטעויות. אחרי ההריון הקודם הבנתי שמה שאני רוצה לעשות זה בגדי הריון טרנדים, כי ראיתי כמה שזה חסר. לקח לי ארבע שנים של עבודות (שמהצד נראו עבודות ממש טובות לאחרים שלא הבינו למה אני כל כך לא מרוצה) עד שיום אחד התמוטטתי באמצע יום עבודה. הזמינו לי מונית שלקחה אותי הביתה והייתי מרותקת למיטה. בבדיקות דם שעשו לי לא מצאו כלום. הרופאה ה"קשובה" החליטה שזה פסיכולוגי ושאני סובלת מחרדה. כעבור שבועיים שבהן לא יכולתי להתקלח אפילו לבד חברה שלי אמרה לי לבקש מהרופאה בדיקת דם ל- CMV. נמצא נגיף פעיל בגוף, אך זה לקח עוד שבועיים נוספים עד שהגיעו התוצאות. ובינתיים, אני שוכבת במשך חודש במיטה, לא יודעת מה קרה לי, פחד מפני אותה "חרדה" מתחיל לחלחל ואני מקשיבה לרופאה ששתלה את הפחד הזה במקום לעצמי. מסתבר שחמישה אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת שחולה ב- CMV מקבלת את זה כל כך קשה. לאט לאט התחזקתי (בעזרת מדקר סיני נפלא שהודיע לי חגיגית שזו לא חרדה וחיזק אותי נפשית ופיזית) והתחלתי לייצר בכמויות קטנות בגדי הריון מהבית. כעבור מספר שבועות הנגיף עבר וכעבור עוד מספר חודשים נכנסתי בעצמי להריון. בשבוע שלפני פתיחת החנות- גיליתי שאני בהריון. נולדתי מחדש.

 

[הילהל]

היום זה יום הזדהות שלי איתך?

חליתי ב CNV 3 שבועות אחרי הלידה (תוצאה של מנות הדם הכ"כ מיותרות שדחפו לי בניסיון לכסות את הפשלות שעשו איתי). גם עלי עברו שבועיים של חרדה ובהלה, של הזיות חום, של אי ידיעה מה לעזאזל קורה לי! כשסופסוף אושפזתי ואובחנתי אמרו לי להקפיא את הלימודים כי יקח לי חודשים לצאת מזה. למזלי היה לי מטפל אלטרנטיבי (שעה לי שאצו כל ההריון) שרקח לי מיני מרקחות ונתן לי מיני כדורים, כך שההתאוששות היתה מפליאה לעומת הציפיות. אני היום בשלב ה"עבודה טובה שבא לי למות ממנה". מקווה שגם אזדהה עם העצמאות כמוך יום אחד.

 

[הילהל]

יש גם עניין של מחסור בידע

לפני הלידה הראשונה שלי לא הכרתי את עולם האינטרנט. הייתי עסוקה בלנסות להבין בכלל את כל נושא ההריון והלידה - וכל המידע שלי הגיע מאחיות ורופאים, ומקורס הכנה ממוסד למדי. למעשה, התחלתי את שיטוטי ברשת ובפורומים 7 חודשים אחרי הלידה, בניסיון למצוא דרך אחרת לעבור את זה - כי הבנתי שאם לא אמצא דרך פשוט לא אלד שוב! עולם הידע הזה על לידות בית, על הנקה ממושכת, על לינה משפחתית הוא עולם שעודד ואושש אותי. לצערי, הגעתי אליו מעט באיחור.

 

[mise]

אבל הוא לא נמצא רק ברשת.

אני בהריון הראשון הייתי מחוברת לרשת, אבל בכלל לא נגעתי בנושא לידות בית/הנקה וכו'. הייתי עסוקה בדברים אחרים. רק אחרי שהילדה נולדה 'נכנסתי' לזה וירטואלית. ובכ"ז, היה ברור לי שאני יולדת בבית, עוד הרבה לפני שנישאתי אני מכירה אנשים, חלקם כבר לא צעירים, שמעולם לא היו מחוברים לרשת, ובכ"ז, ילדו בבית והניקו וכו'. הם יודעים על לידות, הנקה וכל מה שביניהם הרבה יותר טוב מכולנו, המחוברים לרשת

אני מתיד מתפלאה מרמת הידע המופלאה והרחבה שלהם. פורומים ורשת הם עוד מדיה שדרכה אפשר להגיע לדברים. היום נדמה שזו המדיה היחידה, אבל לא! איך המורה שלי אומר: "מי שמחפש את האמת - ימצא אותה" ובפראפראזה: מי שרוצה ללדת טבעי, ימצא את הדרך.

 

[מגיע לנו]

../images/Emo6.gif ../images/Emo45.gif