אפשר משחק געגועים קטן?

[passioneta]

אני כבר עבדתי

אז לפחות 6 פרלינים, ושיחה עם עודד על ההבדל בין הצרפתים לישראלים, או על איך הם עושים את הדגמה על הפרלינים (היום אני כבר מכינה לבד, והוא סירב לגלות כאילו זה איזה סוד גדול) או כל נושא כזה או אחר.

 

[אילן רוזינר]

אם הולכים ממש אחורה...

אז: 1. אלהמברה - אין לי מושג אם הגרסא הכשרה שלה קיימת עד היום, אבל המסעדה של תחילת שנות השמונים בטוח לא קיימת - עם הלובסטרים ועם המלצרים החנוטים במעין סמוקינגים הרצים מהצד השני של האולם להדליק לגברת סיגריה ועם חצי משכורת שעלתה הארוחה... אין לי מושג אם האוכל היה טוב (כנראה שכן, כי הייתי כבר למוד מסעדות פריסאיות אז), אבל האווירה... הפאר... אח.... 2. קרן - חוויית שלמות שלא תחזור. לא שהמסעדות פחות טובות היום, פשוט אני כבר לא אילן של 1987. 3. פיטארו - נדמה לי שזה היה המקום הראשון בתל אביב עם מבחר יפה של יינות, עם הרבה יינות שאפשר היה לשתות בכוס, עם מנות קטנות וחמודות שהלכו מצויין עם היין, עם חצר מקסימה ועם בעל בית חמוד שכל הזמן אמר "אחלה" - מלה שאז התחילה את דרכה אל הלקסיקון הישראלי. נראתה לי אז נמוכה ובזוייה, היום אצלי היא בערך המלה שנפוצה ביותר (לא מצליח להסתגל לסבבה הנמוכה והבזוייה). מותר עוד שלוש מסוגות אחרות לגמרי? פלייייייז.... 1. סטמבול באוריאל אקוסטה - אוכל תורכי אמיתי, הכנסת אורחים מדהימה של בונדי ואשתו... 2. תענוג - הפאב-מסעדה-מוסד של רוחל'ה האגדית, שנע מככר מילנו לבן יהודה לפאתי ככר מלכי ישראל ובסוף נסגר בלחץ השכנים והעירייה... 3. פינק הירושלמית - אוכל נוראי, אבל סיפורי בקבוקים מוברחים במזוודה והיסטוריה של 70 שנה בארץ המאופיינת בעיקר ע"י ההיסטוריה של העת העתיקה... עוד קורבן של אינתיפאדה... Gרר - תבורך על הרעיון!

 

[סבתא רותרות]

אלהמברה כבר היה במחוזותינו בשנות השישים...

ואין היום אף מסעדה ברמה הזו. בין הטובות אז הייתה כמובן קסבה והברווז שלה, וגונדולה ולה קורון ועוד כמה צרפתיות אמיתיות ששמן לא יגיד כלום לנוער...לחשוב שאז היו כמה צרפתיות קלאסיות וטובות לבחור מהן והיום אין ולו אחת מאז ש'שה רומי' נסגרה. הבעיה האמיתית היא שגם בפריז כבר קשה למצוא מטבח קלאסי...לא רק כאן.

 

[יויו13]

 

[netaliem]

אחחח תענוג

הזכרת לי נשכחות!!! בהחלט מסעדה שאני מתגעגעת אליה... נו טוב אתה הכרת לי אותה עוד מסעדה שאני מתגעגעת אליה היא סן-שן, סינית שהייתה בכפ"ס והיינו הולכים אליה הרבה. הנודלס הכי טוב שאכלתי (עד שהגעתי לפריז) באיזשהו שלב הטבח התאילנדי פו (כמו לבוא לפה) הכיר אותי והיינו מפטפטים קצת כשהייתי פוגשת אותו ברחוב.

 

[pix37]

כמה חיפאיות עתיקות שנעלמו

לני'ס - מסעדת סטייקים דרום אפריקאית - פעלה בשנות השמונים ברח' חורב (במקום בו פועלת היום וידה דה לוקה) היתה הראשונה שהביאה לחיפה את בשורת סטייקי הענק בחיתוך מערבי והטעם היה פשוט ומדהים. המסעדה נעלמה די מהר ולא השאירה כמעט רושם בהיסטוריה הקולינארית של העיר, וחבל. צ'יינה ריבס - מסעדה סינית אשר פעלה בתחנת המגדלור העליונה (במקום בו פועלת היום גולדן קוראל) ואשר בימי ראשון הגתה את הקונספט המהפכני במונחים חיפאיים של אכול כפי יכולתך, האוכל ככל הנראה לא היה מבריק אבל מנות הספייר ריבס (הסגולות) פשוט היו מעולות וגם כל השאר היה לא רע (למעט הקינוחים המזעזעים) המסעדה הסינית במרכז הכרמל - אין לי מושג איך קוראים לה וכמה באמת טעים היה האוכל - אבל היא היתה הראשונה בחיפה ותקופה מאוד ארוכה גם היחידה והיינו הולכים אליה רק בהזדמנויות מכובדות ולאחר שהבטחנו להתנהג יפה "כי זו לא סתם מסעדה, זו מסעדה סינית" מק דיוויד - במרכז הכרמל - ההמבורגריה הראשונה בחיפה כאשר עוד היו מגישים קטשופ ומיונז בבקבוקים לחיצים - כאשר באמת יכולת לשים כמה רוטב שאתה אוהב (וגם על הראש והבגדים של הילד שאכל לידך) ולא להלחם עם השקיות הפצפונות המוגשות כיום. באיזה שהוא שלב הם החליטו על מבצע קידום מכירות באמצעות כרטיסי גרוד (כמו חיש גד) אבל הכרטיסים חזרו על עצמם וניתן היה לזהות את הרצף על פי האות שהודפסה בתחתית הכרטיס - מה שהבטיח זכיה מובטחת בכל ארוחה (מי אמר שהאקינג התחיל עם האקרים סעודים שגונבים כרטיסי אשראי) למי שידע לזהות את הקודים. קרב האיתנים בין מלך הפלאפל לבין מלך מלכי הפלאפל - שניהם בקצה רח' אלנבי, מול השווארמה של אמיל (שאז אף אחד לא ידע כמה היא גדולה), התחרו זה בזה בעיקר במבחר הסלטים המדהים (סלט כרוב עם גזר להבדיל מסלט גזר עם כרוב), והעיר התפצלה כמובן לשני מחנות פנאטיים שהיו עסוקים בהשוואת מספר הסלטים שיש ובמידת הציונות של הבעלים / המגישים. הפלאפל עצמו היה לא רע - אבל העיקר היה מבחר הסלטים הענק, שהוצגו חשופים בדוכן, התבשלו בשמש במשך שעות, ומידי פעם אפילו ננגעו בידים חשופות על ידי לקוחות שלא הפנימו את השימוש במלקחיים פיצה בקפה פאר - במרכז הכרמל ליד קולנוע אורלי - אם האיש שבמשך שנים לא עשה שום דבר פרט לחיתוך מגשי פיצה לריבועים, כך שבמשך השנים הוא החל מטלטל את הראש בקצב החיתוך מה שהיה מבטיח גם פיצה וגם מופע באותו מחיר. חשוב לציין כי באותם הימים היה מקובל לשים זית אחד בלבד על כל חתיכת פיצה ולכן אם במקרה אחת לכמה שנים יצאה לך חתיכה עם שני זיתים זה היה שקול כמו לזכות בלוטו. גלידה אמריקאית מול קולנוע ארמון - גלידה שגרתית לחלוטין אבל למוכר היו שורות מחץ שהוא היה מלמל בכל פעם שהזמנת - "סירופ תות לבריאות VERY GOOG" או "סירופ שוקולד - כמה נחמד לאדון המכובד". בייגלה רומני חם אצל הרשקו - שד' המגינים - פתוח כל הלילה וכל הזמן מוציא בייגלה חמים מהתנור - המקום עוד קיים אבל הבייגלה כבר מזמן לא משהו.

 

[יויו13]

איזה אורח במשמרת לילה.

 

[גסטרו]

וייט הול בשנות ה 80 היה להם סטייק סינטה

נהדר ועוגת גבינה עם בסיס אגוזים מופלאה וכל זה בסניף ברעננה!!!! צ'ימיצ'אנגה- היחידה שהפכה חזה עוף (במרינדת טקילה) למעדן נפלא ותפוח זהב- בהחלט-עיסקיות יום ששי נהדרות וגם שם סינטה ברוטב יין אדום- מעולה!

 

[prizman]

הסינית במרכז הכרמל,

אני חושב שאתה מדבר על המייפלאואר. הייתה די קרובה לאיזו תחנת דלק. בהחלט סינית מוצלחת. הייתי בה ב 82 בערך. מתגעגע לאיזו מסעדה בי-ם, אולי המסעדה הראשונה שאכלתי בה. היא הייתה ברח' יפו קרוב לפינת הרב קוק, לא זוכר איך קראו לה אם בכלל היה לה שם. מנות הדגל היו מרק גרונות הודו ואורז עם שועית אדומה. זה מה שאכלו בשנות ה 70 בי-ם וזה היה טעים. גם לקרן ופנגיאה אני מתגעגע. בשתיהן היו נגיעות מיוחדות. הייתי מתגעגע גם לטאקאמרו בהרצליה אם אונאמי לא הייתה תחליף הולם.

 

[מיתר44]

פלאפל אצל אברם מלך הפלאפל

היה הלייט נייט דינר שלנו, חבורת מסיבות סלוניות ( כך נקראו ההתכנסויות של שישי בערב עם אלביס, פול אנקה, הלן שפירו ואחרים). לחלקנו כבר היה רשיון ורכב של ההורים, וכך היינו יורדים מהכרמל, בו רחוב מוריה היה חף לחלוטין מכל מסעדה. או בר. עד לחנות צמוד ולעמוד בתור בדוכן שמול סקנדר ולהביא לנערות שגדשו את האוטו מנות פלאפל. כמובן שנשמעה אזהרה הטובה גם כיום: לא ללכלך את הריפוד. בדיעבד, איני בטוח שהכדורים היו טעימים כל כך. אבל החוויה קומפלט: יאאמי. היה גם, דווקא במרכז הכרמל, וייסמן אחד שמכר פלאפל טעים. אותי זה הצחיק אז: פלאפל וייסמן מק דיויד פתח סניף במרכז זיו. ליד או במקום הקולנוע.

 

[ronenfox]

וייסמן היה בהדר בפינת הנביאים והרצל

כך נדמה לי...יש לי זכרונות ילדות משם, לפחות כך היה בשנות השבעים המוקדמות

 

[ronenfox]

וקפה פאר במרכז הכרמל

היה המקום היחידי שאפשר היה בערב שישי לקנות וודקה זולה ולשתות אותה על המדרגות של בית רוטשילד... אף אחד לא בדק אז תעודות זהות.

 

[מיתר44]

נכון. גם. רשת יעאני

 

[סבתא רותרות]

שכחת את קליף ריצ'ארד

וגם סקנדר הייתה שם דבר.

 

[זוהרה האחרת]

ופלאפל מצרי MASRI שהיה עשוי מפול

ולא מחומוס. יאמי אחרי סרט בארמון אפשר היה לאכול פלאפל, ולחצות שוב את הכביש ולאכול גלידה אמריקאית מהמכונה. אני עוד ראיתי סרט בארמון כילדה שפתחו את הגג בקיץ... אחח, מסגיר את הגיל

 

[salo22]

נכון היה פלאפל מצרי מעולה !

באיזור החלוץ.. אבל כל הדר פחות יותר איזור החלוץ ..

 

[ronenfox]

זוכר פלאפל מצרי בדיוק מול ארמון

מתחת הבניין שפעל בו הסניף החיפאי של קמרה אובסקורה בגלגול הראשון שלו... רחוב הנביאים והיה ברחוב החלוץ בין הפלאפלים דוכן של זוג ניצולי שואה מבוגרים שעשו סנדויץ' טוניסאי מדהים (הם אמרו שלמדו את זה במעברה כשבאו לארץ)

 

[salo22]

קשה לי קצת למקם

אבל הזיכרון הוא לא רחוק משם, אני חושב שזה היה בקצה החלוץ לכיוון הנביאים, לווא דווקא בדיוק מול ארמון, אולי אחרי המקום שמכר ספרי לימוד משומשים רק קצת אחרי מהצד השני. אבל אולי היו כמה.. סנדוויץ טוניסאי פיספסתי לצערי, הדר של פעם מול הדר של היום, ממש אין מה להשוות..

 

[מיתר44]

באזור הזה, ברחוב החלוץ

היה קיוסק שמכר מיצים בכוס. שיא התענוג היה מיץ אדום עם דובדבן שלם, או מיץ אננס עם פיסות אננס שיהיה ברור למרימי גבה שמדובר היה בתרכיזים עם מים וקרח לקירור. כשאני חושב עכשיו על שיטת שטיפת הכוסות אני נחרד. אבל הנה אני כאן וזה סימן שהיינו מחוסנים עקב הברירה הטבעית היה גם אחד, חיים, שמכר קרטיבים בקיץ וחליצה בחורף בפרוטות בפתח בית הספר, וממש ליד הריאלי הייתה מאפית לחמים ששיגעה אותנו בניחוחות הלחם הנאפה. לא פעם עשינו מעשים שהיום בגינם אתה מועלה לועדת משמעת.

 

[pix37]

הצלחת לבלבל אותי לגמרי - אחוזה בשנות השמונים

בפוסטים קודמים כתבת שלמדת בזכרון יוסף (ברח' סיני) - לפחות כאשר אני למדתי שם לא היה אף אחד שמכר שום דבר ליד השער. רק בחטיבה או בתיכון כבר אפשר היה לקנות מגזלנים את ארוחת העשר או מהשרת מלוואח (כאשר אף אחד עדיין לא ידע מה זה). לגבי המאפייה ליד הריאלי - אם אתה מדבר על ריאלי אחוזה - למיטב יזכרוני המאפייה היתה בצמוד לחניון האוטובוסים היכן שהיום מרכז חורב ולא ממש ליד בית הספר. ליד בית הספר היה קיוסק שלא ממש הותיר את רישומו. במרכז אחוזה עצמו נפתח בסוף שנות השבעים מקום שכולם הכירו ונקרא "צמד חמד" שכל ילדי בתי הספר היו עוצרים בו בדרך אל ומ- בית הספר, וממול היה את הטוק טוקי (שקיים עד היום) שהיה מכין סנדביצים נהדרים.