``ארוכה ביותר הדרך לשכוח``

[דובדבנית 21]

``ארוכה ביותר הדרך לשכוח``

בעוד כשבוע, אני משתחררת מצהל. החל מהיום אני בחפשש. חזרתי הביתה אחרי שהמפקד שלי סירב להיפרד.. ישבתי בבית וחשבתי, הפעם הבאה שאני אהיה בבסיס.. זה כשאשתחרר, רק מהמחשבה כולי מתמלאת בדמעות... הפעם אחרי זה תהיה בשביל השתייה שלי. שאליה יגיעו אלו כל אלו ששירתו איתי בהתחלה.. שהייתי צעירה.. ששם אני בטוחה שאני יוסיף עוד כמה טיפות לכינרת. אני בטוחה שעם כמה אני אשאר בקשר.. אבל עדיין קשה לעזוב. אני ממש מרגישה את הלב שלי בוכה :`(

 

[Dark Muse]

בואי רוצה להתחלף?

עם כולם אפשר לשמור על קשר, אבל להשתחרר מהצבא, כאילו פאק זה אחד הרגעים היותר מאושרים שצריכים להיות לבן אדם!

 

[Piren]

אתה יודע...

לא כולם סובלים בצבא, ואפילו אוהבים את השירות. אז לא לכולם, זה אמור להיות הרגע הכי מאושר.

 

[eithancambridge]

../images/Emo45.gif

 

[דובדבנית 21]

ללא נושא

אני אהבתי את הצבא.. את המסגרת.. את היחידה עצמה. היו רגעים לא הכי נחמדים.. אבל רוב השירות עשיתי רק דברים שאהבתי.

 

[Cobe Anan]

אבל זה עדיין לקבל חזקה על החיים שלך

הכי כיפי שהצבא יכול להיות- הוא לעולם לא ייתן לך ללכת עד הסוף ולהיות מי שאת באמת. בתור אזרחית, את אולי תתאמצי יותר- אין ארוחות חינם, אין החלפת בלאי- הכל עולה כסף, אבל עכשיו את באמת יכולה לעשות מה שבא לך. סתם, כי אין אף אחד שיגיד לך אחרת.

 

[דובדבנית 21]

ללא נושא

 

[נועם m]

אתה עושה עכשיו מה שבא לך?

אם כן, אני לא בטוחה שיש כל כך הרבה אנשים ששותפים להרגשתך. העובדה שהצבא כבר לא כובל אותך, עוד לא אומרת שאין דברים אחרים שכובלים...

 

[מיטללל]

בלי קשר להודעה הראשונה

בתקווה שאני לא אבאס את הדובדבנית21 . אני לא כ"כ מסכימה איתך, בקביעה האבסלוטית שלך: מה זה צבא?". יש בצבא שירות חובה ושירות קבע. רובנו עשינו שירות חובה. לחלקנו היה יותר מוצלח, לחלקנו היה מזעזע לאללה. ומן הסתם, כמו בכל דבר, הניסיון האישי שלנו משליך על דעתנו. ולחלק מהחיילים, כ"כ כיף, מעניין ומספק בצבא, שהם מחליטים לצאת לקצונה ואף לשקול קריירה צבאית ארוכת שנים. לא כהתפשרות, כהחלטה. לא רעה אגב. מדובר באחלה משכורת חודשית, הצבא משתתף בהוצאות מציקות (כמו שכ"ד, החזר נסיעות וכד'), הצבא מעודד ואף מוציא ללימודים ת"כ. יש ימי חופש סבבה בכלל ועל פי הצהרה בפרט ואנשים אשכרה נהנים ואף מצליחים להיות "מי שהם באמת". (והכי חשוב, הם לא אוכלים "ארוחות חינם", האוכל בצבא דוחה

) ברור שהם כבולים לאיזשהו חוזה, לאיזשהי מסגרת, מסגרת שהם בחרו. אבל מה לעשות? ככה זה ב"חיים האמיתיים". בסופו של דבר תמיד "מישהו יגיד לנו מה לעשות" כולנו "כבולים" למשהו בסופו של דבר (לימודים, עבודה,חוג ריקודים סולנים.) ולסיכום, דובדבנית, לא יודעת מה איתך, בכיף הייתי חוזרת אתמול לגן דניאלה... (בטעות אתמול מחקתי כמה הודעות על "מה זה צבא?". למרות שהן לא היו קשורות לפורום הן נמחקו בטעות. אולי טעיתי אבל החלטתי להגיב את התגובה הזו, כתגובה לכל הדיון ההוא...)

 

[נועם m]

../images/Emo24.gif

ובכן, צבא זו לא בדיוק המומחיות שלי... (בלשון המעטה. אני לפני גיוס) אז בעצם כל שנותר לי הוא להציע חיבוקים וירטואליים. הנה:

הנה בא עוד אחד

 

[דובדבנית 21]

תודה

לאן מתגייסת?

 

[נועם m]

נ"מ

 

[eithancambridge]

אם אני לא אטוס, אף אחד אחר לא יטוס?

 

[נועם m]

../images/Emo6.gif

ככה זה כשיש לך סעיף ראיה

 

[eithancambridge]

חחח

בהצלחה

 

[נועם m]

תודה ../images/Emo13.gif

 

[דובדבנית 21]

ב ה צ ל ח ה !

 

[נועם m]

תודה ../images/Emo13.gif

 

[Cobe Anan]

עם כמה שהיה לך טוב...

תחשבי על זה שהחיים לא יכולים להימשך שם. את צריכה עבודה, לימודים, אחריות על עצמך, נכון...? אמנם הצבא מעניק לנו נוחות מסויימת, אבל הוא מגביל אותנו, וחמור מזה- הוא מסרס אותנו. תראי את זה שעצוב לך לעזוב כנקודה חיובית: היה לך טוב שם. אני לא יכול להגיד את זה על השירות שלי, עם כמה שהוא היה משמעותי. תגידי תודה על מה שהיה, כי בסוף כל דבר נגמר, ונשארים רק הזכרונות...

 

[דובדבנית 21]

ברור..

אני רואה את זה כחיובי.. אבל זה רק הופך את זה ליותר קשה.