אשכול שאלות 2/12/2018

[איתי שלר]

ברור שהמונח אינו חדש

אבל המונח הזה גם לא אומר יותר מדיי, מלבד זאת שהדגש מועיל להגייה (=מפאר את הקריאה). אבל איך הוא מועיל להגייה, לא התבאר בדברי הרד"ק.
אשר למה שנכתב בהסבר ר' זלמן הנאו, אלה דברים לא כל כך ברורים, מדוע וכיצד הכפלת המ"ם במילה "למה" מחזקת את התוכן הסמנטי.

 

[Assiduous]

מה עם מחשבה על דגש משלים?

אולי הייתה שם בעבר איזו אות שנעלמה?
אני באמת תמה אם אין איזה מכנה משותף למילים האלה שעל ידו אפשר להבין מה הסיבה לדגש החזק שם. אני די בטוח שהועלו השערות שונות הגיוניות ומתקבלות על הדעת. אני במסע חיפוש אחריהן.
&nbsp
בספר לחם הביכורים דף לח.: "חמש תנועות גדולות לא יבוא דגש באות שאחריהם(ן?) אלא אם כן התיבה היא מלעיל כמו לָמָּה בָּתִּים אָנָּא יָמָּה שָׁמָּה אלו שבא בהם דגש אחר הקמץ לפי שהתיבה מלעיל ויתקיים הנח אפילו שיבוא דגש אחריהם משא"כ כשהתיבה מלרע שיבטל הנח מפני הדגש הבא אחריה. כך כתבו רוב המדקדקים ונתנו סימן לאלו ל"ב אי"ש: למה בתים אנא ימה שמה."
כלומר יש לנו הסבר מדוע יש דגש במילים האלה והוא מכיון שהמילים האלה מלעיליות וצריך ליצור הבחנה בין המילים האלה ובין המילים האחרות עם תנועה קטנה שאינן דגושות. האם יש משהו לא נכון בהסבר הזה? האם אפשר לסתור אותו?

 

[איתי שלר]

מה שציטטת

מה שציטטת מהספר אינו הסבר לדגש, אלא הסבר מדוע הדגש יכול להתקיים בסוף הברה שתנועתה גדולה (דגש חזק הרי סוגר הברה, והברה לא מוטעמת שתנועתה גדולה לא אמורה להיות סגורה, אלא שכאן מדובר בהברה מוטעמת ולכן הקמץ והדגש יכולים להתקיים כאחד וליצור הברה סגורה מוטעמת שתנועתה גדולה).

 

[Assiduous]

כדאי לציין משהו שלא ידעתי

והוא שלא בכל מקום המילה למה דגושה. בחלק מהמקומות כך ובחלק מהמקומות כך, כפי שאהרן בן אשר כתב, את הדברים אעתיק בהודעה בסמוך.

 

[Assiduous]

כהמשך לכך,

אנחנו רואים קשר ברור בין מלעליותה של המילה למלערותה של המילה והימצאות הדגש שם. במקום שבו התנועה מלעילית המם דגושה ובמקום שבו התנועה היא מלרעית המם רפויה. יש לכך שמונה מקומות יוצאים מהכלל, כלומר הפוכים מהכלל, ורק להם למעשה צריך לחפש את ההסבר. בנוסף לכך אולי צריך לשאול מה הסיבה שדווקא המילים האלה בתנ"ך מודגשים כשהם מלעיל, מה מיוחד בהם.
&nbsp
תוספת קטע רלוונטי מלחם הביכורים דף לו: (הדברים דומים מאוד לדברים שכתב בן אשר):
"והואיל ואתא לידן ענין למה שהמ''ם נדגשת אחר הקמץ נכתוכ כאן מסרה אחת בתהלים סי' מ''ב המדברת בענין למה כי יודע אני דלאו כ"ע מסורת גמרי ואפילו חכמים ונכונים וז"ל מסרה: למה שלשה רפין למה זנתתני למה שכחתני למה שמתני. וכל למה שהוא רפה הוא מלרע חוץ מן למה שמתני שהוא רפה ומלעיל ולמה שהוא דגש הוא מלעיל ואם הוא סמוך על אותיות אה"ע הוא רפה ומלרע חוץ מחמשה שאע''פ שהם סמוכים לאה"ע הם בדגש למה הציתו עבדיך למה אככה ארצה למה היה כאבי נצח למה אירא בימי רע למה הרגזתני לעלות אותי. וכל למה הסמוכה לשאר אותיות דגש חוץ מן הג' הנ''ל ע''כ בשינוי לשון למי שלא הורגל בלשון המסרה."

 

[איתי שלר]

כאמור

זה צפוי שאם ההטעמה מלרעית, ההברה הראשונה הקמוצה לא תסגר ע"י דגש.
וכפי שמופיע במקור שציטטת רוב המקומות שבהן המילה "למה" מלרעית הם כשהמילה העוקבת פותחת בעיצור גרוני (זה חלק מתופעה כללית יותר של מילים שהטעמתן הופכת למלרע לפני עיצורים גרוניים).

 

[trilliane]

חידוד OT: כל PhD הוא "דוקטור לפילוסופיה". הדוקטורט שלו בלשון

 

[Assiduous]

משתוקק להסבר לדברי בן אשר הבאים- בנושא של לָמָּה

אהרן בן אשר כותב כך בספר דקדוקי הטעמים, עמ' 43-44 במהדורת ליפסיא 1879 (מצ"ב צילום):
"כל קריה למה ולמה דסמיך לאלף והי ועין, רפי, כמו למה אמרת אחתי הוא, למה ה' תעמוד ברחוק, למה ה' תזנח נפשי, ולמה ה' מביא אתנו, ולמה הבאתם את קהל ה', למה העליתנו ממצרים, ולמה עליתם עלי, למה עליתם עלינו; חוץ מחמשה פסוקים כי הם סמוכים לא' ה' ע' והם בדגשה, למּה הרגזתני, למּה אככה, למּה הציתו עבדיך, למּה היה כאבי, למּה אירע בימי רע. וכל שאר קריה למּה דגש, בר מן שלשה ברפי תמוכים, ולאח"כ לא סמוכים, למה שכחתני, למה זנחתני, למה שמתני למפגע לך. טעם אחר, רצון שחר, באמת ביחר, כל למה דגש, טעמו על למד ישימו, וכל למה דרפי, טעמו על מ"ם יקימו, ובנאמו מלרע ינעימו, בר מן חד באיוב מיוחד, על למ"ד הטעם, ומלעיל ברפי יונעם, למה שמתני למפגע לך."

לא הבנתי את ה'טעם אחר' בכלל...
אולי מישהו מכם מכיר את דבריו אלה ומבין למה התכוון המשורר?
ספר זה יצא בעבר גם במהדורת האקדמיה ללשון העברית עם מבוא ומחקרים מפי אהרן דותן. אולי הוא התייחס לזה גם כן?

 

[Assiduous]

מה פירוש הביטוי התלמודי "מה תלמוד לומר"?

"מה תלמוד לומר" - אני מבין את משמעו (=מה זה בא ללמד אותנו) אבל לא מבין את הקשר בין שלושת המילים למשמעות הסופית.

 

[איתי שלר]

תלמוד

משמעות המילה ״תלמוד״ היא ״לימוד״ (השווה ״תלמוד תורה״). ״מה תלמוד לומר״ = מה הלימוד אומר, מה בא ללמדנו.
כמדומני שהתפרסם פעם מאמר ב’לשוננו’ שטען שבמקור היו שני ביטויים שונים - ״מה תלמוד״ ו״תלמוד לומר״ (״מה תלמוד״ = מה הלימוד), ורק בתקופה מאוחרת יותר התאחדו הביטויים ל״מה תלמוד לומר״.
—-
כידוע במסורת התימנית הביטוי הוא ״תלמוד לומר״ תי״ו בחיריק מ״ם בחולם מלא, ואם כך מדובר בפועל. מה תלמד לומר.

 

[Assiduous]

החכמתי! תודה רבה

 

[Assiduous]

האם כל מקור נטוי (שם הפועל) הוא בצירוף בכל"מ?

בויקיפדיה (שם הפועל) כתוב:
"המקור הנטוי (הקרוי גם "שם הפועל") נקרא כך מכיוון שניתן להוסיף לו את אותיות השימוש בכל"ם. המקור הנטוי נפוץ מאוד במקרא, הן בבידוד והן בצירוף כל אחת מאותיות בכל"ם (כִּשְׁמֹר, מִשְּׁמֹר, בִּשְׁמֹר, לִשְׁמֹר), אולם כבר בלשון התנאים, נפוצה צורת המקור אך ורק בצירוף ל' השימוש (לִשְׁמֹר).
המקור המוחלט, לעומת זאת, אינו נוטה בשום צורה ואינו מופיע בצירוף אותיות שימוש. הוא נוסף בדרך כלל לצורך הדגשה, למשל: שָׁמֹר תִּשְׁמֹר."

כעת, מהדברים הכתובים בויקיפדיה (ראו הדגשות) משתמע:
1) שתוספת האותיות בכל"מ למקור הנטוי היא לא הכרחית.
2) שקיימות (הייתי אומר אפילו נפוצות) דוגמאות למקור נטוי ללא בכל"מ. לא מצוינות שם דוגמאות למקרים כאלה.
האם הבנתי נכונה? אם כן, אפשר דוגמאות כאלה?

 

[איתי שלר]

הבנת נכון

היות האדם לבדו, תת כוחה לך, לכתך אחרי במדבר, שבתך בתוך מרמה, והצנע לכת, לעת מצא, עת רקד, עת ספד ורבים אחרים.

 

[Assiduous]

תודה איתי. מדבריך למדתי דבר נוסף שאינו כתוב שם כמדומני

והוא שלמקור הנטוי לא רק עשויות להצטרף בכל"מ בתחילתן אלא כינויי קניין בסופן.

 

[trilliane]

כמובן; לכן הוא נקרא מקור נטוי, כי ניתן להטות אותו

אחת הדוגמאות המוכרות היא מקריאת שמע (דברים ו, ז): "... וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".
&nbsp
כך משתמשים לא פעם (במשלב רשמי–גבוה) גם היום במקור נטוי, לציון זמן ע"י פעולה: בהגיענו לשם, עם בואם ארצה, בלכתי בשדה, עם פרוץ המלחמה...
&nbsp
אין לי ספק שנתקלת בדוגמאות כאלה ואחרות בחייך ופשוט לא ידעת שכך קוראים לזה.

 

[Assiduous]

שמחתי מאוד ללמוד משהו חדש נוסף היום. תודה

ידעתי כמובן שהוא נקרא מקור נטוי כי אפשר להטות אותו, אבל לא ידעתי שחוץ מבכל"מ יש אפשרויות נוספות גם בסופו או שאפשר להשמיט לגמרי את התוספת.

 

[trilliane]

רק חידוד: תוספת בכל"ם אינה "נטייה". הנטייה היא הקניין

 

[Assiduous]

אז למדתי משהו חדש נוסף

אם כך, המקור המוחלט הוא ללא שום הוספה?

 

[trilliane]

ציטטת בעצמך מוויקיפדיה

"המקור המוחלט, לעומת זאת, אינו נוטה בשום צורה ואינו מופיע בצירוף אותיות שימוש".

 

[Assiduous]

אכן... תודה