אשמח לדעתכם

[fatfat]

אשמח לדעתכם

היום נסעתי עם הבנות במונית. הן ישבו מאחור ואני מקדימה. באמצע הדרך מישהו הפריח/ה נפיחה (הפליץ בשפעת היום יום). הקטנה התחילה לנדנד את ידה לפני הפנים
ואמרה: איזה סרחון. יש פה ריח של אתיופים.

באותו רגע התפלצתי ואמרתי בכעס: אני לא רוצה לשמוע משפט כזה בחיים.

בדרך חזרה כשישבנו ברוגע בבית קפה שאלתי אותי למה התכוונה במשפט הזה והיא ענתה: לריח של האתיופים שעובדים בנוי ובניקיון בבית ספר (הכוונה ליוצאי העדה
המבוגרים). הזכרתי לה שהיא לא בדיוק צחורה כשלג ושחלק מהחברות הטובות שלה נמנות על משפחות זברה והן ממוצא אתיופי. היא התווכחה ואמרה שלא, הן שחורות. הבנתי
שהיא מתייחסת לאתיופים רק ליוצאי העדה המבוגרים שהולכים עם הבגד המסורתי ואת השאר תפסה ככושים, חומים, שחורים אך לא ייחסה אותם למוצא אתיופי (שזו טעות
שיכולה להיות בגילה). דיברתי איתה על הכללה ושכמו שיש ישראלים לבנים טובים ורעים, טיפשים וחכמים, בעלי ריח רע ובעלי ריח נעים כך יש גם אתיופים כאלה וערבים כאלה
וניגרים כאלה, ואמריקאיים כאלה.

הבנתי שהיא לא התכוונה להערה גיזענית ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהגזענות שבה ומאז אני חשה מן חוסר נוחות, אפילו מועקה. אשמח לשמוע האם ניתקלתם בתופעה דומה?
איך הייתם נוהגים?

 

[חייכנית2]

אני חושבת שהיית חמורה מדי אליה...

קשה היה לה לא להגיב לסירחון המצמית .[לנופח היתה יכולה להיות יותר מודעות לכך שהוא נוסע במקום קטן ומלא אנשים ביום חם. לא כן?]
ולא נראה לי שהתכוונה לרע. אני יכולה לחשוב על אנשים שעובדים בנוי ובניקיון בימי קיץ והם מזיעים ולא מדיפים שאנל 5....
הייתי אומרת לה שבמקרה האנשים שעוסקים בעבודות הניקיון והיא מכירה הם אתיופים. ושתמיד עבודות פיזיות ביום חם מייצרות הרבה זיעה,לכל האנשים בעולם.ושאלה שמודעים לכך פשוט משתמשים בדיאודורנט. כמו שגם לה עצמה יהיה,כתגיע לגיל של נערה...
אני חושבת ש"ריח של אתיופים" מושג אידיוסינקרטי שלה,שיכול להיעלם עם הסברים בכיוון שלמעלה.
והאמת...שלא הייתי כועסת עליה כל כך. היא לא עשתה שום דבר רע.

 

[יסמין@]

נראה לי

שהיא לא התכוונה בדבריה לבטא גזענות. אולי היא חזרה על משפט ששמעה או שרצתה לומר משהו מצחיק (בעיניה) על הריח, ואולי היא לא אוהבת את הריח של האתיופים שעובדים עבודה פיזית, ואולי היא רצתה לרמוז שאחותה היא זו שאחראית לריח.

אפשר לומר לה (בלי כעס) שיש המוווווון אנשים מאתיופיה, ולא ייתכן שלכל האנשים הרבים האלו יש ריח אחד בלבד. וגם לאותו אדם יש ריח שונה לאחר עבודה פיזית ולאחר מקלחת. ובהזדמנות אחרת כדאי להסביר לה שאתיופיה היא מדינה באפריקה, ויש שם אנשים בגילאים שונים שמתלבשים בצורה שונה. וגם בארץ, יש אתיופים שמתלבשים בלבוש מסורתי ויש שלובשים לבוש מערבי. ושגם היא מוצאה מאתיופיה.

אולי לא כדאי להסביר את כל הפרטים הללו בשיחה אחת, אלא בכמה שיחות. מכל מקום, לא בכעס. וגם לא בהכרח לקשר את ההסברים להערה שאמרה. אפשר היה להגיב על ההערה שלה בהומור. קרוב לוודאי היא לא מבינה למה כעסת כל כך.

 

[fatfat]

מוצאה לא מאתיופיה אלא ממדינה אפריקאית אחרת

 

[יסמין@]

הבנתי

אז את יכולה להסביר לה שבאפריקה יש הרבה מדינות, אחת מהן אתיופיה ואחת מהן שם ארץ המוצא שלה ושל אחותה. ואת יכולה להוסיף שרוב האפריקאים שחורי עור - הן האתיופים והן האזרחים בארץ המוצא שלה. זה לידע כללי. בלי קשר לנזיפה או לכעס.

 

[יסמין@]

חשבתי עוד

את יכולה להראות לבנות (כלומר, לא רק לקטנה ולא בהקשר לנזיפה על המשפט שאמרה) את מפת אפריקה (באטלס או באינטרנט). אפשר בכלל לספר על יבשת אפריקה, כמה שהיא גדולה ויפה ומלאה נופים יפים וחיות וצמחים וכו' וכו'. ולהראות במפה שיש מדינות רבות שונות. לומר את שמותיהן, ולכלול את אתיופיה ואת ארץ המוצא של הבנות. להראות תמונות של אפריקאים שונים. לומר שיש גזעים שונים: אנשים מאוד גבוהים ואנשים מאוד נמוכים. ויש סוגי לבוש שונים, ומוזיקה וכו'. כמובן לא מדובר בשיחה אחת. בשיחות אלו תוכלי לשלב גיאוגרפיה והיסטוריה ותרבות ועוד ועוד. ללמד אותן על היבטים שונים ומגוונים הקשורים לאפריקה. זה נראה לי ידע חשוב ורלוונטי עבורן באופן כללי. אולי תקני ספר העוסק באפריקה - בנופים, בבעלי החיים, בצמחים, בתרבות, באנשים וכו' וכו'. אפשר לנצל כל הזדמנות ללמידה של נושאים רלוונטיים וחשובים עבור הבנות. יכול להעצים אותן, למלא אותן גאווה ולהרגיש מיוחדות.

 

[יסמין@]

ולהרגיש = לגרום להן להרגיש

 

[אוריתפלד]

אולי קשור לצורך שלה לבדל את עצמה וליצור לעצמה

זהות ייחודית כשוקולדית שאינה אתיופית.
אני חושבת שבגיל הזה יש לעיתים צורך ליצור זהות ייחודית, ואצל ילדים רבים נראה שאחת הדרכים השכיחות לעשות זאת היא על ידי בידול מקבוצה אחרת. זכורה לי מלפני מיליון שנים סצנה שבה הייתי בסביבות גיל 5 שבנות דודותיי (ממוצא ייקי) מסבירות לי כי שכנתי, עולה חדשה מרומניה, "מסריחה משום כמו כל הרומנים".
לימים, נישאתי לבעלי שהוא ממוצא רומני ולמדתי מאמא שלו את רזי המטבח הרומני שהוא אכן עתיר שום ולכן טעים כל כך לעומת האוכל הייקי התפל שעליו גדלתי בבית.
אך באותו הקשר אני חושבת היום שהדברים נאמרו על ידי בנות הדוד כדי לבדל את עצמן ולתת לעצמן תחושה של קבוצה ייחודית, אולי "טובה יותר". אולי על רקע של רגשות נחיתות בדברים אחרים.
אגב, להסבר שלך פטפט הייתי מוסיפה גם את עניין התבלינים. עדות שונות אכן נושאות לעיתים ריחות גוף יחודיים (שמי שגדל עליהם דווקא מאד אוהב אותם!) בגלל התבלינים שהן אוהבות.

 

[נגה לביא]

נראות וגזענות

מבינה אותך לגמרי. ברור שהילדה לא התכוונה להערה גזענית, אך גזענות מתחילה מכאן, וללא מענה מתאים לילדה היא עלולה להשליך בהמשך גם על עצמה.

אנחנו נתקלנו בזה בצורה אחרת. לזיו מראה קזחי מובהק. מי שאינו מכיר מראה קזחי חושב שהיא סינית. סיניים חושבים שהיא ממחוז לא מוכר להם. כשהיא הייתה קטנה יותר היא יכולה הייתה לומר שלסיניה (חברה שלה, סינית) יש עיניים מלוכסנות, אך לא ראתה את ליכסון עיניה שלה. אבל זה היה החלק הפשוט, כי זה לא נאמר בשלילה.
החלק הלא פשוט היה התייחסות לצבע עור. בשלב זה או אחר היא למדה, אלוהים יודע מאיפה, שצבע עור בהיר הוא טוב יותר מצבע עור כהה. היא מייד פסלה כל מי שהוא בעל עור כהה, והייתה מוטרדת מאוד מכך שהיא משתזפת בקיץ לצבע שחום יפיפה.

בהתחלה נתקלנו בהערות גזעניות על שחורים שהם טיפשים.
התגובה הראשונית שלי הייתה חריפה כשלך. לא חושבת שילדה שתתקל בעתיד בכל מיני הערות גזעניות (ואין לי ספקות שבעולמנו היא אכן תתקל בזה) בעצמה יכולה להרשות לעצמה להיות גזענית כלפי אחרים, גם אם שונותם שונה משלה (לא שלאחרים מותר).
בהמשך גם נתקלנו בהערות כלפי עצמה.

לא יכולה לשתף אותך בדרכי תגובה ראויות ממש. פשוט שבנו וחזרנו על אותם משפטים השוללים גזענות באשר היא גזענות.
הקיץ היא כבר שיחקה עם ילדה שחורה כלילה בקייטנה, הגדירה אותה כחברה, והתגאתה בשיזוף שלה עצמה.

 

[China8]

לא אתפלא אם שמעה בבית חברתה

אני עונה בהקשר למה שכתבת נוגה, כי בעיני הסינים שיזוף זה דבר איום ונורא. כולם רוצים להיות לבנבנים ושיזוף הוא ממש מוקצה.
יכול להיות שנחשפה ״לעליונות״ הצבע הלבן בבית חברתה הסינית. אצלנו הגננות של הבת משתגעות מזה שהיא חוזרת יחסית כהה לאחר חופשה. היא עוד לא הביעה מודעות או רצון להיות יותר בהירה בעצמה, אך מניחה שגם זה יגיע.
לגבי ההערות על שחורים, הגיוני מאד ששמעה מילדים אחרים.

 

[נגה לביא]

מאוד סביר להניח שהיא שמעה זאת מחברתה

בבית חברתה באותה תקופה היא לא ביקרה. אבל חברה סינית בצירוף למורה שרוצה ללמד ילדים על שונות ומגדירה להם שמות לצבעים בהם הם יכולים לצבוע דמויות אנשים ובאותה נשימה לא אוהבת שהם משתמשים בצבע שחור, וכבר ילדה שאינה אוהבת להיות יוצאת דופן חושבת שצבע עור בהיר מסמל עליונות כלשהיא.

היום היא שאלה האם יש לה צבע שיער יפה. שנינו הסכמנו שיש לה שיער יפה. כשהתעניינתי מדוע היא רוצה לדעת היא ענתה "אנליס חושבת ששיער בלונדיני הוא יפה". אבל לא היה לזה את אותו משקל שהיה לזה באותה תקופה, והיא הסתפקה בתשובה "שיער בלונדי יכול להיות גם יפה, אבל צבע השיער שלך ממש יפה" ללא שום נסיון לסתור או להתווכח.

 

[fannyd]

דעתי

במונית הייתי מתקנת בקצרה "יש פה ריח של פלוץ". בהחלט הייתי שואלת אותה לאחר מכן לפשר האמירה ובהמשך לדבריה הייתי אומרת שאנשים המועסקים בעבודה פיזית בשמש מדיפים לרוב ריח זיעה ללא קשר לצבע עורם. בבית הייתי מציעה לה שנחפש באינטרנט את הערך "זיעה" ונלמד מדוע אנשים מזיעים וממה נובע הריח.

 

[fatfat]

|

לכל המשיבים

 

[MiaJoy]

אצלנו לא קל...

אני ובעלי ממוצאים שונים אבל סו קולד מערביים/אשכנזים (רוסיה, פולין וכו'). הילדה בת חמש מבינה עניין ובכל זאת היא תמיד אומרת שהיא רבע פולניה ורבע רוסיה וכו'. כל נסיונותיי להשחיל גם רבע אתיופית נתקלים בשלילה מוחלטת. הילדה אתיופית יפיפייה ואני כל הזמן טוחנת לה בראש שהאיש הכי חזק בעולם הוא חום ומלכת היופי של ישראל היא חומה. היא מבינה שהיא חומה, היא מבינה שהצבע שלנו שונה, אבל לא מצליחה לתפוס שיש קשר בינה ובין האתיופים האחרים שהיא רואה (אלו עם הלבוש המסורתי, או המנקים בקניון שאותם היא חווה כשקופים לחלוטין למרות המבטים שהם נועצים בה....) אני מאמינה שההמצב ישתנה ככל שהיא תתבגר ותבין שהכל הולך כמו שאבא שלה תמיד משיב לכאלו שמתעניינים למוצאו שליש רוסי, שליש פולני ושליש אתיופי...

 

[אמא של עקתש]

מסבירים מהחיים שלהם

אצלינו בישוב (הקטן) יש עוד ילדת אומנה. היא בקבוצת הגיל של אחד מילדיי. בהזדמנות מסוימת התנהלה שיחה בין הילדים שלי והיה להם ברור ומוסכם ש"ילדי אומנה הם מסכנים!!!". ניסיתי לברר למה היא מסכנה (כי ההורים שלה לא יכולים לגדל אותה וכי אין לה חברים). ניסיתי להראות להם שדווקא יש לה חברים. לא הצלחתי לשכנע אותם. ואז אמר הבן הגדול "אבל גם X שלנו הוא ילד אומנה. וגם ההורים שילדו אותו לא יכלו לגדל אותו וגם לו יש חברים".
ואז...שמעתי את כל האסימנוים יורדים להם.

שונה ודומה מהסיפור שלך אבל הבנתי שעלי לחבר את זה למשהו שהם מכירים מקרוב וכמובן ל"פרק" את ההכללות שכולנו עושים מאד בקלות.

 

[China8]

דרך אגב אמא של עקתש

נדמה לי שבעבר סיפרת שילד האומנה שלכם אמור לחזור למשפחתו הביולוגית. רוצה לעדכן אותנו במתרחש? רק אם בא לך כמובן.

 

[אמא של עקתש]

וואו איך את זוכרת!?

אז...במסגרת הגישה הכללית שלנו לפיה אומנה הנה הורות משותפת, לחצנו על הגורמים המטפלים שיאפשרו לנו להפגש עם ההורים הבילוגים שלו.
התקיימה פגישה מרגשת מאד!!! הם הודו לנו והדגישו עד כמה הם מעריכים ומרוצים ממה שילדם מקבל מאיתנו. אנחנו הדגשנו את החשיבות לקשר, את הגנים הטובים אותם הוא נושא ושזה מהם. הדגשנו שנרצה להמשיך לגדלו כל עוד זה הדבר הטוב והנכון עבורו ונרצה מאד בתמיכתם.
מאז, נפגשנו איתם כמה פעמים והקשר מתהדק.
הם הסירו את בקשתם לקבלו. הבהירו לגורמים המטפלים כי טובתו חשובה להם הכי מהכל וכי ברור להם שכרגע טובתו הנה להשאר אצלינו.
אנחנו יודעים שקשר כזה צריך לתחזק ולשמר ומוכנים לכך למען הילדון הזה שלנו ושלהם.
מקווים שמצב זה יישמר ויאפשר לכולנו - ילדון, הורים ביולוגים, הורי אומנה ואחאים - לעשות יחד למענו.

כתבה כאן בפורום הבוגרת שאומצה בצעירותה על ההזדמנות החדשה שניתנה לה בחייה בכך שהשתנה מסלול חייה. הזדהיתי איתה והרגשתי שגם לילדון שלנו ניתנה הזדמנות חדשה ונעשה הכל כדי שימצה אותה עד תומה.

תודה ששאלת!

 

[China8]

ברור שאזכור...

תודה על העדכון, נשמע מצויין ומאד שמחה עבור כל הצדדים שהשכילו לפעול בשיתוף פעולה פורה לטובתו של הילדון.
נשמע שזה לא פשוט, יישר כח לכם!!

 

[אמא של עקתש]

המפתיע הוא

שרוב הזמן הנושא לא נמצא בחיינו. הוא נוכח וידוע אך לא צובע את חיי היומיום בשום צבע מיוחד. אנחנו משפחה שמנהלת את חייה ככל משפחה אחרת.
זו בעיני, עוד הוכחה ליכולת האנושית לייצר שגרה ונחת, מתוך מודעות והחלטה. מבחינתי, זה, אולי, המבחן הגדול (בהיבט של מתמשך) בחיי. בינתינו עומדים בו בטוב ומקווים שכך יימשך.
תודה!

 

[משתפרת]

"יש פה ריח של אתיופים"

אני חושבת שהייתי מגיבה בחומרה. אולי לא במילים שלך, אבל זה כואב לי באוזניים. משהו כמו "יש פה ריח רע, אבל זה לא קשור לעדה מסוימת".
בהמשך כשמשוחחים על כך הייתי מבהירה לה ששיוך תכונה כלשהי לעדה שלמה משמעו גזענות, וזה לא מקובל עלי. כשהילדה היתה מדברת על הפועלים במפורש הייתי מסבירה לה שעבודה גופנית קשה במשך שעות (או אף פחות מזה) תגרום גם לי להדיף ריח לא נעים. אינני בטוחה שהייתי נכנסת לשיחה עליה ועל אחותה או חברותיה.
יתכן והילדה לא התכוונה לגזענות אלא התבטאה כפי ששמעה מילדים אחרים, אבל החינוך של ההורים- של האמא במקרה שלכן- יכול (צריך בעצם) להקנות לה אמות מידה לגבי מה טוב ומה רע, מה נכון ומה שגוי.

תופעה דומה? אצלנו זה היה כשהבן היה בגיל בית הספר, ואחרי איזה פיגוע היתה לו תגובה כוללנית לגבי מה מגיע לכל הערבים. התגובה המיידית שלי היתה שכל אחד מהם הוא אדם עם אישיות פרטית, שלחלקם אכן מגיע מה שהוא איחל, ולאחרים מגיע כל הטוב שבעולם. שגם בין היהודים יש אנשים נפלאים ואנשים איומים. זה לא שאני האדם הכי ליברלי בעולם, ואינני יכולה להצהיר ש"אחדים מטובי חברי הם ערבים", אבל הערה שנגועה בגזענות חייבה תגובה מאזנת.