אתאיסט VS חרדי - ראש בראש
יש לי חבר שלפני יותר משנה חזר בתשובה. החבר הזה, היה לו את כל מה שהיה צריך כדי להתקדם לעתיד ולהיות... איך אני אגדיר את זה.. נורמלי? היה מאוד חכם, יכל ללמוד כל נושא שירצה ולהצליח בו, לא נראה רע בכלל, קצת ביישן, אבל גם על זה היה מתגבר. קרה מה שקרה והוא חזר בתשובה. (בן 20, הוא עכשיו בצבא). אבל לא סתם חזר בתשובה, מתחיל להיות ממש חרדי. הצבא מאוד קשה לו, הוא חושב רק איך לצאת ממנו או לשרת מאוד קרוב לבית. לפי מה שדברתי איתו בשנה האחרונה, העתיד שלו הוא בלהיות בישיבה כלשהי (ולא ללמוד באוניברסיטה, לעבוד ו"להצליח"). יופי לו. השבוע, דיברתי איתו בטלפון, ניסיתי להניע אותו ממחשבתו, "לפתוח לו את הראש". ואז הוא אמר לי משפט מעניין: "אני יודע את האמת, אתה זה שיש לו אמונה". זה הפתיע אותי, מאוד. לפי מה שהוא אומר, יש איזשהם חיים אחרי המוות. אבל זה משהו מאוד מסובך, אי אפשר לסכם במשפט אחד. אני לא מתייחס לזה ברצינות. אני אמרתי לו, כמו אתאיסט מושלם, שהוא, כמו כל החיות, קיים כדי להתרבות ואז למות. לפחות שינצל את זה לחיים טובים ולא לשבת בישיבה עם חרדים מזיעים (מקווה שאני לא פוגע כאן באף אחד). האם נהייתי סייפריסט? אולי הוא צודק? אני בכלל לא מסוגל לחשוב על ללכת בדרך שכזו, של ללמוד תורה כל היום כי זה מה שחשוב עבור העולם הבא או whatever, ושכל מה שאני עושה עכשיו הוא לחינם. העיקר שאני נהנה, לא? אוכל את הסטייק הטעים שלי, כמו סייפר. לא נלחם, רואה מה שטוב לי, אבל עיוור לאמת. האם אני צריך להתעורר? או שעליי למצוא דרך להעיר את חברי?
יש לי חבר שלפני יותר משנה חזר בתשובה. החבר הזה, היה לו את כל מה שהיה צריך כדי להתקדם לעתיד ולהיות... איך אני אגדיר את זה.. נורמלי? היה מאוד חכם, יכל ללמוד כל נושא שירצה ולהצליח בו, לא נראה רע בכלל, קצת ביישן, אבל גם על זה היה מתגבר. קרה מה שקרה והוא חזר בתשובה. (בן 20, הוא עכשיו בצבא). אבל לא סתם חזר בתשובה, מתחיל להיות ממש חרדי. הצבא מאוד קשה לו, הוא חושב רק איך לצאת ממנו או לשרת מאוד קרוב לבית. לפי מה שדברתי איתו בשנה האחרונה, העתיד שלו הוא בלהיות בישיבה כלשהי (ולא ללמוד באוניברסיטה, לעבוד ו"להצליח"). יופי לו. השבוע, דיברתי איתו בטלפון, ניסיתי להניע אותו ממחשבתו, "לפתוח לו את הראש". ואז הוא אמר לי משפט מעניין: "אני יודע את האמת, אתה זה שיש לו אמונה". זה הפתיע אותי, מאוד. לפי מה שהוא אומר, יש איזשהם חיים אחרי המוות. אבל זה משהו מאוד מסובך, אי אפשר לסכם במשפט אחד. אני לא מתייחס לזה ברצינות. אני אמרתי לו, כמו אתאיסט מושלם, שהוא, כמו כל החיות, קיים כדי להתרבות ואז למות. לפחות שינצל את זה לחיים טובים ולא לשבת בישיבה עם חרדים מזיעים (מקווה שאני לא פוגע כאן באף אחד). האם נהייתי סייפריסט? אולי הוא צודק? אני בכלל לא מסוגל לחשוב על ללכת בדרך שכזו, של ללמוד תורה כל היום כי זה מה שחשוב עבור העולם הבא או whatever, ושכל מה שאני עושה עכשיו הוא לחינם. העיקר שאני נהנה, לא? אוכל את הסטייק הטעים שלי, כמו סייפר. לא נלחם, רואה מה שטוב לי, אבל עיוור לאמת. האם אני צריך להתעורר? או שעליי למצוא דרך להעיר את חברי?
