תראה,
בהתחלה לא ידעתי שהדיון יתארך ויעמיק. חשבתי שבתגובה, שתיים, אתרום את חלקי לדיון. כשכתבתי ׳מאה שערים׳ התכוונתי לעשות נקודה. (׳לעשות נקודה׳ בתרגום לאנגלית, כי כרגע אין לי משהו מתאים בעברית). השתמשתי בזה יותר כדוגמה בהתייחס לקהל יעד אליו פונים בספרות ספציפית, במקרה שלנו קרבה לשפה המקראית/עגנונית.
אני באמת לא יודעת להגיד לך אם במאה שערים לא קוראים שירה, אני לא חושבת שיש דבר כזה. מה שכן, אולי לא עגנון, בטח לא עוז, משום הסיבה שכל מה שלא יוצא ממש מהם, נחשב ״מוקצה״, ובשביל לקצר, זה בהכללה גסה.
האו אבר, אם אנחנו נוסעים משם לכיוון בני-ברק, הסיפור לגמריי אחר. וגם אני פה, מדברת מידע אישי. אני לא רוצה להאריך, אבל רק לספר לך שיצא לי להכיר אנשים מבני ברק, גם ממקומות אחרים, לאו דווקא חרדים, אבל גם, בהיכרות חברית קרובה. במהלך הזמן ביקשתי מהם להציץ במה שהם כותבים למגירה. עד אז, חשבתי שאין הבדל בינינו, (ולא, לא אנשים מבוגרים), אבל אז הופתעתי לגלות עולם מופלא ונהדר, כתוב ברובו בשפה מקראית.
הנקודה שאני מנסה להאיר פה היא, כשאדם למד/גדל בשפה מסויימת, הוא לרוב יבטא אותה דרך הכתיבה שלו, למרות שביומיום שלו לא יהיה הבדל בצורת הדיבור בשפה המדוברת בינו לבין אנשים אחרים. אני נוטה להאמין שגם בבחירת ספרים הוא יבחר במה שקרוב יותר לשפתו הפנימית.
מ.
