אתמול היה יום האושר העולמי

קלייטון.ש

Well-known member
גיליתי את זה רק היום. נראה שתמיד אני מגלה דברים טובים אחרי שהם נגמרים.
איזה דיכאון זה.
מי פה מאושר?
היתה לי היום השיחה התקופתית עם סמנכ"ל הפיתוח בחברה שלנו, כאילו המנהלת הישירה שלי.
אנחנו חברים קרובים עוד מהצבא, ומפעם לפעם היא מתקשרת לשיחה אישית.
הבחורה הזו נשואה באושר, שני ילדים, דירה ברעננה שלהם, משכורת בהתאם לתפקיד, ורע לה.
זה לא בגלל שהיא לא יודעת שטוב לה. היא יודעת מצויין שטוב לה. אבל היא סובלת מדיכאון קליני, ולכן למרות שהיא יודעת בראש שטוב לה - כל הזמן רע לה.
הכדורים הפסיקו לעזור מזמן. הפסיכיאטרים הרימו ידיים. ככה זה, נגזר עליה לסבול.
כל שיחת טלפון איתה, בלי יוצא מהכלל, מגיעה לנושא הזה, איך היא סובלת.

אני אומר שאתה יכול להיות מאושר רק אם ויתרת על הכל. רק אם אין לך מה להפסיד. כל זמן שיש לך מה להפסיד הפחד להפסיד יעיק עליך והפחד מחסל את האושר.
לוותר על הכל משמע לוותר על החיים עצמם. רק כשאתה אומר שלא אכפת לך למות, כמו הטיפוס ההוא בשיר של פינק פלויד, רק אז אתה יכול להיות מאושר.
 

אבח"י

Well-known member
גיליתי את זה רק היום. נראה שתמיד אני מגלה דברים טובים אחרי שהם נגמרים.
איזה דיכאון זה.
מי פה מאושר?
היתה לי היום השיחה התקופתית עם סמנכ"ל הפיתוח בחברה שלנו, כאילו המנהלת הישירה שלי.
אנחנו חברים קרובים עוד מהצבא, ומפעם לפעם היא מתקשרת לשיחה אישית.
הבחורה הזו נשואה באושר, שני ילדים, דירה ברעננה שלהם, משכורת בהתאם לתפקיד, ורע לה.
זה לא בגלל שהיא לא יודעת שטוב לה. היא יודעת מצויין שטוב לה. אבל היא סובלת מדיכאון קליני, ולכן למרות שהיא יודעת בראש שטוב לה - כל הזמן רע לה.
הכדורים הפסיקו לעזור מזמן. הפסיכיאטרים הרימו ידיים. ככה זה, נגזר עליה לסבול.
כל שיחת טלפון איתה, בלי יוצא מהכלל, מגיעה לנושא הזה, איך היא סובלת.

אני אומר שאתה יכול להיות מאושר רק אם ויתרת על הכל. רק אם אין לך מה להפסיד. כל זמן שיש לך מה להפסיד הפחד להפסיד יעיק עליך והפחד מחסל את האושר.
לוותר על הכל משמע לוותר על החיים עצמם. רק כשאתה אומר שלא אכפת לך למות, כמו הטיפוס ההוא בשיר של פינק פלויד, רק אז אתה יכול להיות מאושר.
אישית המושג "אושר" מבחינתי הוא מושג רליגיוזי וגם תיאולוגי שמקורו בנצרות, והקפיטליזם האמריקני המתוחכם הפכו למושג דלוח, קלישאי ונמדד בכסף.
אני, בהיותי ממוצא יהודי, צאצא לשתי משפחות גדולות וידועות של רבנים, חכמים, מקובלים וכן עם שמץ שבתאות בם מעדיף את השמחה. שמחה היא פעולה של הנפש הפורצת החוצה אצל החסידים בריקוד, אצל האחרים בחיוך רחב. היא לא מחייבת תפיסת יעוד-מטרה-הגשמת חלומות. היא לא מחייבת כלום. כך, אני מתמודד עם הדכאון הקבוע שלי, עם מצבי המאני-דפרסיה התוקפים אותי, ובהחלט לא רואה בספירת "הברכות הקטנות" שלי סיבה לשמחה או לעצב.
לשמחתי עדיין התרופות עוזרות, בלעדיהן, אנא אני בא?!
 

Zadig

Well-known member
אני אומר שאתה יכול להיות מאושר רק אם ויתרת על הכל. רק אם אין לך מה להפסיד. כל זמן שיש לך מה להפסיד הפחד להפסיד יעיק עליך והפחד מחסל את האושר.
לוותר על הכל משמע לוותר על החיים עצמם. רק כשאתה אומר שלא אכפת לך למות, כמו הטיפוס ההוא בשיר של פינק פלויד, רק אז אתה יכול להיות מאושר.
מריח לא יהודי התפיסה הזאת...
 

קלייטון.ש

Well-known member
מריח לא יהודי התפיסה הזאת...
לא יהודי אלא יווני, סטואה.
היהודים לא צריכים את זה, הם עם שמח בטבעו. היהדות דת שמחה. לא כמו הנצרות שהיא דת דכאונית. היהודים כל דבר רע שקרה להם בהיסטוריה דופקים לו איזה יום, קצת צום, והלאה. היהודים המציאו את החטא הקדמון, ואומרים "קיבלנו עונש, לחיות רק עד 120, הלאה". הנוצרים לקחו את החטא הקדמון ובנו עליו תסביכים שלמים.
 

Zadig

Well-known member
לא יהודי אלא יווני, סטואה.
היהודים לא צריכים את זה, הם עם שמח בטבעו. היהדות דת שמחה. לא כמו הנצרות שהיא דת דכאונית. היהודים כל דבר רע שקרה להם בהיסטוריה דופקים לו איזה יום, קצת צום, והלאה. היהודים המציאו את החטא הקדמון, ואומרים "קיבלנו עונש, לחיות רק עד 120, הלאה". הנוצרים לקחו את החטא הקדמון ובנו עליו תסביכים שלמים.
איזה חטא קדמון ?
 

צליליתה1

Well-known member
גיליתי את זה רק היום. נראה שתמיד אני מגלה דברים טובים אחרי שהם נגמרים.
איזה דיכאון זה.
מי פה מאושר?
היתה לי היום השיחה התקופתית עם סמנכ"ל הפיתוח בחברה שלנו, כאילו המנהלת הישירה שלי.
אנחנו חברים קרובים עוד מהצבא, ומפעם לפעם היא מתקשרת לשיחה אישית.
הבחורה הזו נשואה באושר, שני ילדים, דירה ברעננה שלהם, משכורת בהתאם לתפקיד, ורע לה.
זה לא בגלל שהיא לא יודעת שטוב לה. היא יודעת מצויין שטוב לה. אבל היא סובלת מדיכאון קליני, ולכן למרות שהיא יודעת בראש שטוב לה - כל הזמן רע לה.
הכדורים הפסיקו לעזור מזמן. הפסיכיאטרים הרימו ידיים. ככה זה, נגזר עליה לסבול.
כל שיחת טלפון איתה, בלי יוצא מהכלל, מגיעה לנושא הזה, איך היא סובלת.

אני אומר שאתה יכול להיות מאושר רק אם ויתרת על הכל. רק אם אין לך מה להפסיד. כל זמן שיש לך מה להפסיד הפחד להפסיד יעיק עליך והפחד מחסל את האושר.
לוותר על הכל משמע לוותר על החיים עצמם. רק כשאתה אומר שלא אכפת לך למות, כמו הטיפוס ההוא בשיר של פינק פלויד, רק אז אתה יכול להיות מאושר.

אתמול הייתי אמורה להיות מאושרת, ושאר 364 יום, מה בדיוק אני אמורה לעשות?

אבל דכאון קליני זו מחלה, ומחלה קשה מאוד, ולמרבה השמחה יש מי שמגיבים טוב לתרופות וטיפולים אחרים ולמרבה הצער רבים יותר לא משתפרים.

מהסביבה הקרובה אני מכירה מישהו שחלה בדכאון קליני, האישפוז לא עזר, התרופות לא הועילו, אך הוא לא ויתר, חיפש וניסה מיני טיפולים שונים ומשונים, עד שהגיע הבינגו. זו לא דרך אפשרית לכל אחד, צריך המון כוחות נפש, (שמתמוססים עם דכאון), המון סבלנות , תמיכה מהסביבה וגם לא מעט כסף.. המקרה הזה פרח לב הזהב היה שינוי תזונתי. (בלווי מקצועי) לא זוכרת את עיקרי המה כן ומה לא, אבל הפנמתי שסוכר הוא האויב ובהחלט יכול לגרום לדכאון.

החולים בדכאון קליני לא רק חולים בדכאון, וזה די נורא, אלא גם צריכים להאבק בסביבה, שמתקשה מאוד לקבל את הדכאון כמחלה אמיתית.
(מה יש לך להתלונן? מה חסר לך? את חושבת שמצבך רע? מה אני צריכה להגיד? קומי מהמיטה ותעשי עם עצמך משהו, תראי שתרגישי הרבה יותר טוב, וכו וכו וכו)

באופן אישי, תנועה עושה לי ממש טוב, בדרך כלל מצליחה לחוות שיפור משמעותי במצב הרוח, אבל אני לא חולה בדכאון קליני. סתם סובלת מדיכי פה ושם. כמו כולם. (?)
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
גיליתי את זה רק היום. נראה שתמיד אני מגלה דברים טובים אחרי שהם נגמרים.
איזה דיכאון זה.
מי פה מאושר?
היתה לי היום השיחה התקופתית עם סמנכ"ל הפיתוח בחברה שלנו, כאילו המנהלת הישירה שלי.
אנחנו חברים קרובים עוד מהצבא, ומפעם לפעם היא מתקשרת לשיחה אישית.
הבחורה הזו נשואה באושר, שני ילדים, דירה ברעננה שלהם, משכורת בהתאם לתפקיד, ורע לה.
זה לא בגלל שהיא לא יודעת שטוב לה. היא יודעת מצויין שטוב לה. אבל היא סובלת מדיכאון קליני, ולכן למרות שהיא יודעת בראש שטוב לה - כל הזמן רע לה.
הכדורים הפסיקו לעזור מזמן. הפסיכיאטרים הרימו ידיים. ככה זה, נגזר עליה לסבול.
כל שיחת טלפון איתה, בלי יוצא מהכלל, מגיעה לנושא הזה, איך היא סובלת.

אני אומר שאתה יכול להיות מאושר רק אם ויתרת על הכל. רק אם אין לך מה להפסיד. כל זמן שיש לך מה להפסיד הפחד להפסיד יעיק עליך והפחד מחסל את האושר.
לוותר על הכל משמע לוותר על החיים עצמם. רק כשאתה אומר שלא אכפת לך למות, כמו הטיפוס ההוא בשיר של פינק פלויד, רק אז אתה יכול להיות מאושר.
אושר בדיוק כמו טוב ורע הם לא מושגים מוחלטים אלא יחסיים וסופר סובייקטיבים.

אם היא מרגישה שרע לה אז רע לה נקודה.
אין דבר כזה שטוב לה ורק היא מרגישה שרע לה.
 

קלייטון.ש

Well-known member
אושר בדיוק כמו טוב ורע הם לא מושגים מוחלטים אלא יחסיים וסופר סובייקטיבים.

אם היא מרגישה שרע לה אז רע לה נקודה.
אין דבר כזה שטוב לה ורק היא מרגישה שרע לה.
אז פה אני לא מסכים.
אם מישהו אומר לי שהוא לא מאושר אני שואל למה. כי בעיני צריכה להיות סיבה.
הוא יכול למנות את הבעיות בחייו שמאמללות אותו. יש לו משכנתא ל-30 שנה עם החזר חודשי יותר מהמשכורת, הוא נמוך שמן ומכוער, אשתו בוגדת בו, הבוס לא מעריך אותו, התפוצץ צינור והבית מוצף, כאלה. המציאות הפוליטית לא מסתדרת לו עם הדעות שלו, הסוכר שלו גבוה, וכדומה.
אם באה בחורה ומספרת שיש לה בעל אוהב, יש לה ילדים מוצלחים ומוכשרים, יש לה עבודה נהדרת עם משכורת מעולה ושבחים מכל הכיוונים, יש לה בית שלה, היא אינטליגנטית, מרוצה מהגוף שלה (בצדק), האוטו בסדר גמור, אז למה שלא תהיה מאושרת? איפה הבעיה? איפה הסיכה שדוקרת?
התשובה היא לכן שבמקרה של דיכאון קליני, הבעיה היא בכימיה של המוח. את יודעת שאין לך סיבה להיות אומללה, אבל הכימיה שלך מונעת מהמוח לחוש תחושות חיוביות.
כמו שצליליתה כתבה, דיכאון זו מחלה קשה, מחלה איומה. היא גורמת סבל שלא יתואר, שאי אפשר לתפוס אותו. במיוחד כשאת אומללה בלי סיבה אובייקטיבית.
 

סופהו 1

Well-known member
אושר בדיוק כמו טוב ורע הם לא מושגים מוחלטים אלא יחסיים וסופר סובייקטיבים.

אם היא מרגישה שרע לה אז רע לה נקודה.
אין דבר כזה שטוב לה ורק היא מרגישה שרע לה.
יש דבר כזה ואני מסכימה עם קלייטון.

יש לה הכל והכל נפלא, פרט להמצאותה של אותה הפרעה- בעיה בכימיה, או במבנה המוח שגורמת לדיכאון ואין לה שליטה עליה.
הטיפול הנפשי עם התרופות אינם עוזרים ובזמנו נתקלתי במוזיאון בטיפול ניסיוני בגרייה מגנטית.
היום כבר בבית החולים: https://www.tasmc.org.il/Articles/Psychiatry/Pages/dTMS.aspx
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
יש דבר כזה ואני מסכימה עם קלייטון.

יש לה הכל והכל נפלא, פרט להמצאותה של אותה הפרעה- בעיה בכימיה, או במבנה המוח שגורמת לדיכאון ואין לה שליטה עליה.
הטיפול הנפשי עם התרופות אינם עוזרים ובזמנו נתקלתי במוזיאון בטיפול ניסיוני בגרייה מגנטית.
היום כבר בבית החולים: https://www.tasmc.org.il/Articles/Psychiatry/Pages/dTMS.aspx
את וקלייטון כתבתם בערך אותו דבר ושניכם לא סתרתם במילה אחת את מה שכתבתי.

לא משנה מה הסיבה לחוסר האושר שלה, עצם העובדה שהיא חשה שאינה מאושרת/שרע לה אז רע לה גם אם לכאורה אין סיבה הגיונית על פי ההגיון שלנו.

כפי שציינתי אושר זו תחושה בדיוק כמו עצב ואתם לא יכולים להתווכח עם תחושות של מישהו אחר על פי אמות המידה ההגיוניות שלכם.
אל תשכחו שגם הגיון הוא דבר סובייקטיבי.
 

סופהו 1

Well-known member
כתבת-
"אין דבר כזה שטוב לה ורק היא מרגישה שרע לה".
(טוב לה- התנאים שהסביבה רואה).

נראה שלושתינו מסכימים שיש דבר כזה.
 

קלייטון.ש

Well-known member
את וקלייטון כתבתם בערך אותו דבר ושניכם לא סתרתם במילה אחת את מה שכתבתי.

לא משנה מה הסיבה לחוסר האושר שלה, עצם העובדה שהיא חשה שאינה מאושרת/שרע לה אז רע לה גם אם לכאורה אין סיבה הגיונית על פי ההגיון שלנו.

כפי שציינתי אושר זו תחושה בדיוק כמו עצב ואתם לא יכולים להתווכח עם תחושות של מישהו אחר על פי אמות המידה ההגיוניות שלכם.
אל תשכחו שגם הגיון הוא דבר סובייקטיבי.
אושר הוא מצב נפשי אבל בדרך כלל הוא מושפע ממצב חיצוני.
בדיוק כפי שכאב פיזי הוא מצב נפשי, הוא מצב שהמוח נמצא בו, אבל הגורם לו הוא חיצוני.
אם אומר אדם שכואבת לו הרגל, אנחנו נחפש סיבה פיזית לכאב. או משהו מחוץ לגוף או משהו אובייקטיבי בתוך הגוף. אם החיפוש ייכשל אנחנו נגיד שאין סיבה לכאב, ואז החבר הזה נכנס למצב מיוחד, בו הוא מגיב נפשית בצורה שלא תואמת את המציאות. נכון שכואב לו, אבל מבחינה אובייקטיבית הוא אמור להרגיש טוב.

מאד משנה הסיבה לסבל הנפשי שלה, זו ממש שאלה הרת גורל, כי אם מדובר במשהו חיצוני אפשר לנסות לתקן אותו. מכיון שמבחינה חיצונית הכל בסדר, ואין מה לשפר, הכל בפנים, אז נותר רק לנסות לרמות את המוח החולה עם כל מיני חומרים שמשנים את המאזן הכימי שהוא מייצר מעצמו. זה עובד עד גבול מסויים ובמקרה שלה הפסיק לעבוד.
אז מבחינה אובייקטיבית טוב לה. בסביבה שלה הכל בסדר. המוח שלה מייצר כאב כמו שמוח יכול לייצר כאב ברגל למרות שהכל בסדר.
 

שיח סלימאן

Well-known member
מנהל
אושר הוא מצב נפשי אבל בדרך כלל הוא מושפע ממצב חיצוני.
בדיוק כפי שכאב פיזי הוא מצב נפשי, הוא מצב שהמוח נמצא בו, אבל הגורם לו הוא חיצוני.
אם אומר אדם שכואבת לו הרגל, אנחנו נחפש סיבה פיזית לכאב. או משהו מחוץ לגוף או משהו אובייקטיבי בתוך הגוף. אם החיפוש ייכשל אנחנו נגיד שאין סיבה לכאב, ואז החבר הזה נכנס למצב מיוחד, בו הוא מגיב נפשית בצורה שלא תואמת את המציאות. נכון שכואב לו, אבל מבחינה אובייקטיבית הוא אמור להרגיש טוב.

מאד משנה הסיבה לסבל הנפשי שלה, זו ממש שאלה הרת גורל, כי אם מדובר במשהו חיצוני אפשר לנסות לתקן אותו. מכיון שמבחינה חיצונית הכל בסדר, ואין מה לשפר, הכל בפנים, אז נותר רק לנסות לרמות את המוח החולה עם כל מיני חומרים שמשנים את המאזן הכימי שהוא מייצר מעצמו. זה עובד עד גבול מסויים ובמקרה שלה הפסיק לעבוד.
אז מבחינה אובייקטיבית טוב לה. בסביבה שלה הכל בסדר. המוח שלה מייצר כאב כמו שמוח יכול לייצר כאב ברגל למרות שהכל בסדר.
גם כאבי פאנטום הם כאבים ולא מהקלים.
 
למעלה