לא הבנת את הנקורה, כמובן
אז אני אסביר לך לאט: הבעיה במה שאמרת היא לא השאלה האם הבחור תחמן את המערכת. שים לב שלשאלה זו לא נכנסתי כלל. הבעיה במה שאמרת היא כזו: אם מישהו משתחרר על פרופיל נפשי (ונניח לצורך הדיון שזה בצדק), אזי יש לו בעיה נפשית. ואתה אומר: "יש לך בעיה נפשית? תתבייש בה! מה ז'תומרת אתה לא מתבייש?!!!". עכשיו, מהיכרותי עם תחום בעיות הנפש בארץ (התנדבות בכמה מקומות טיפוליים, למשל), אני יכולה לומר לך שהזלזול הזה הוא הבעיה הכי קשה של החולים. הבושה. במה, לעזאזל, צריך להתבייש ניר? זו מחלה. כמו סרטן, סוכרת, מחלת לב. הבושה היא זו שגורמת למערכת לזלזל בהם יותר מבכל אוכלוסיה אחרת. הם האוכלוסיה שהמדינה הכי פחות מתייחסת אליה. יש להם הכי פחות מי שדואג להם, כי מי ירצה להיות בלובי למענם? הרי כולם מצייתים לנורמות הפסולות ומתביישים. ואתה, בדבריך, מעודד נורמות אלה. ולקינוח, צה"ל החביב שלך ויחסו לעניין: כשאדם נפצע בעת שירותו ונשאר עם נכות, ולו הקלה ביותר, אין עוררין שעל צה"ל להכיר בו כנכה צה"ל, על כל המשתמע. אבל בנכי הנפש צה"ל מסרב בעקביות להכיר. לקח עשרות שנים עד שהכירו בנפגעי הלם קרב, למרות שהם נכים הרבה יותר מכמה נכי צה"ל אחרים שאני מכירה. יכולה להיות פגיעה נפשית עם נזק תמידי בצה"ל, גם כשלא מדובר בהלם קרב. אתה, בלי משים, מעודד זאת. כשאתה קורא לכל חולה נפש להתבייש, ולנפגעי נפש מצה"ל לשתוק, אתה מעודד את המערכת בהתנהגותה החולנית. נכות מתחלקת לשני חלקים: הנכות עצמה, והפגיעה בתפקודים יומיומיים. למשל, היה לי מרצה באוניברסיטה שבהיותו ילד נפגע בחוט השדרה ונשאר משותק מהצוואר ומטה. מבחינת נכות, הוא נכה 100%+ (כלומר, נכה 100% שגם צריך ליווי וסיוע תמידיים). מבחינת תפקודי יומיום אחרים, האיש תפקד ברמות שהלוואי על כולנו: הוא הרצה בשלוש אוניברסיטאות, הוא היה פרופסור בגיל צעיר, בנה לעצמו שם עולמי. הוא תפקד כאדם בריא ויותר. הנכות שלו נראית לעין, ואף אחד לא היה אומר עליו שהוא לא נכה. בצדק, כמובן, ואני מדברת מתוך הערכה עמוקה לאיש הזה ולרבים כמותו. נכה הנפש הוא אדם בריא בגופו, בדרך כלל, שתפקודי היומיום שלו נפגעו. לעתים קרובות, הוא לא מסוגל לדאוג להגיינה אישית (למרות שפיזית אין בעיה), הוא לא מסוגל לעכל ולקבל נורמות חברתיות ולכן לא מסוגל לתפקד בחברה בשום מצב. לעתים קרובות אלה אנשים מיוסרים במחשבות שוא. בהם החברה לא מכירה כנכים, למרות שהתפקוד שלהם פגוע הרבה יותר משל נכים אחרים. זאת, משום שנכותם לא נראית לעין. על כך תוסיף סטיגמה שלילית ובושה, והנה לך מגזר שלעולם יישאר כשהתרופות שלו מחוץ לסל, שהלויווי שרבים מהם זקוקים לו לא מסובסד, כשאף אחד לא מוכן להעסיק אותם (למרות שרובם המכריע מסוכן הרבה פחות מאדם בריא), וכו'. את זה אתה מעודד בהשקפת העולם הצרה שהבאת פה. זה כל מה שניסיתי לומר. על זה אולי כדאי שתחשוב בפעם הבאה שתגיד למישהו להתבייש בזה שהוא נכה נפש. צה"ל הוא לא מראית הכל בחיים האזרחיים, ניר. יש עוד פנים, וצה"ל משפיע עליהם. אם צה"ל היה מכיר בנפגעי הנפש, ונותן להם את הכבוד המגיע להם כמו לכל אדם שנפגע בעת שירותו הצבאי, כל החברה היתה מתייחסת אחרת. גם אתה. סליחה שיצא ארוך, אבל הייתי חייבת להבהיר כאן משהו שנסתר מעיניכם.
