שיקוף
אין לי הכרה כ"כ בנושא, אבל הפורומים וכרטיס המשתתפים די דומה במהותו. כפי שאמרו אחרים ולא אחזור על דבריהם. הכתיבה שלנו היא השיקוף של עצמנו, בין המילים הקטנות, האדרה העצמית והפנטזיה מסתתרת גם האמת. אני למשל, מגלה מאחורי המילים שנכתבות ע"י המשתתפים עולם ומלואו, יש המרבים בתיאורים, יש ממוקדים, יש בינוניות ויש עוצמה- כפי שגם אתה אמרת. מה שבולט ומתאים לחשיבה שלי הוא זה שנתפס בעין.כבר זכיתי לשוחח עם אחת שלקח לה חודש של טיזינג ופלירטוטים מלאי עומק, תבונה והומור באינטרנט ועוד שעתיים בטלפון בכדי להצהיר, או במילים אחרות, שהיא למעשה הפארשית של הלייף המסננת תחת שפתיה: "זה לא אתה זה אני..". אז זה מאד תלוי, אתה יכול להתאהב בכותבת, אפילו התמונה לא תמיד הכרחית, וליצור לעצמך פנטזיה. רגע האמת הוא זה שפותח צוהר לאמיתות כל הנאמר בכתיבה או בשיחה. באותה נשימה כל מה שתיארתי להעיל כלפי הכותבים זה בהחלט נכון גם לגבי, איך שאתנהג בכתיבה, בהבעה, בחיוך שמאחורי המילים, בנתינה, בכעסים, בהשקעה. ככה אצייר את עצמי. אנחנו בררנים מלידה-רוצים את הטוב ביותר עבורנו, רוצים את זה שמסכים עם דעותינו, רוצים את ונוס ביופיה. ככל שהזמן עובר, אנחנו מגלים שהאשלייה שלנו היא פנטזיה לא מציאותית ואז לומדים להבחין מבעד למלל שהרצונות שלנו הן בגדר משהו לא ממומש, ובגילנו המתקדם, חשוב שנלמד לקבל את הפשוט שבתוכו יש אוצר. חבל שהזויה (ניק מפורום הכרויות) לא פה, היא כבר הייתה יודעת לענות לך בהומור והעונג המיוחד רק לה על הנושא. ערב משובח לך