אישית לא
אני פשוט לא מכירה דוגמניות...הן לא ב"מליה" שלי
אבל אני מכירה את הסיפורים כמוך. אני חושבת שזה חמור. יש בעיה עם פטור קב"ן והיא כזו: בעבר היו מתקמצנים על פרופיל נפשי, וגם על רפואי. אנשים הגיעו לצבא למשימות שהם באמת לא יכלו לבצע כי לא האמינו להם וקראו להם "ארטיסטים". נגרמו נזקים אדירים בבריאות ואבידות בנפש, כי אנשים שלא עמדו נפשית בלחץ התמוטטו. הצבא עבר בשלב מסויים לקיצוניות שניה: היום כל מי שיש לו ספק של צל של בעיה, ישר מקבל סעיף רפואי ואפילו פטור. אני, למשל, עם בעיה של שחיקת הסחוס בברכיים. אסור לי באיסור חמור לרוץ או לקפוץ או כל דבר כזה שנותן מכה בברך. לעמוד וללכת מותר לי כאוות נפשי. אסור לי ללכת בנעליים צבאיות ללא מדרסים שיבלמו את הזעזועים. כשהגעתי לטירונות, הרופאה בבסיס והסגל נכנסו לפניקה: הוציאו לי פטור מעמידה ממושכת, מהליכות ממושכות, ממד"סים בכלל ומה לא? עוד רגע היו מוציאים לי פטור מלנשום
וזה אחרי שהבאתי מכתב מפורט מהאורטופד שטיפל בי, מומחה בתחום, שמסביר בדיוק מה צריך לעשות. תארי לך מצב שבו לא יודעים מה האבחנה המדוייקת? זה יוצר בפירוש פניקה. וכאן הבעיה. עוד לא מצאו את בשביל הזהב בין "כולם ארטיסטים" לבין לעשות מכל עיטוש נכות נשימתית. משהו אישי יותר: כשהייתי בקורס קצינות היתה טירונית במחנה שהתאבדה. היא איימה בהתאבדות הרבה זמן. הסגל שלה לא "קנה" את זה. ההורים הגיעו רחוק. בסוף לקחו לה את המחסנית, אבל לא את הנשק ולא הזהירו את בנות המחלקה לא לתת לה מחסנית ולא כדורים. היא פשוט לקחה כדורים ממישהי והתאבדה. אני מעדיפה עשרה שישקרו לקב"ן ולא מקרה אחד כזה שבו לא האמינו לה והיא מתה.