באיזה גיל כבר הגיע הזמן

[חצישלישרבע]

באיזה גיל כבר הגיע הזמן

לצאת מן הבית

אני מאז ומעולם הייתי בדיעה שלפחות לגבי, מה שיותר מוקדם יותר טוב. לא רק בגלל עניינים אישיים, נראה לי חשוב שבן-אדם יהיה מסוגל לדאוג לעצמו. לעומת זאת, יש לי חברה, בת 27, שחיה את חייה בגישה שונה לחלוטין. יש לה תואר, יש לה עבודה טובה, והיא בוחרת להשאר לגור אצל ההורים. "ככה", היא אומרת,"אני יכולה לחסוך 3000 ש"ח בחודש. התרגלתי לרמת חיים של לקנות בגדים, לצאת, ולעבור לגור מחוץ לבית יאמר להוציא פחות כסף על הדברים הללו." בנתיים, היא עדיין קצת דבוקה לסינר של אמא שלה, (שמצדה באמת מתערבת לה בחיים). היא לא דואגת למזון, לבישולים, לחשבונות. כשדיברנו על זה, ושאלתי אותה מתי היא מתכוונת לצאת מהבית, היא אמרה שמה שהיא מצפה שיקרה זה שכשיהיה לה חבר רציני, היא תעבור לגור איתו. לא אמרתי כלום, אבל לי זה נורא נשמע כמו להחליף את הבית של ההורים בבית של מישהו אחר, ובלבד שמישהו אחר ידאג לדברים. מתי לדעתכם כבר הגיע הזמן שבן-אדם יעזוב ויתחיל לחיות את חייו באופן עצמאי? האם זה פונקציה של גיל? של השכלה/מצב כלכלי? או אולי באמת זה עניין של אם זה נוח (כמו שכנראה נוח לה), אז פשוט למשוך את זה כמה שיותר?

 

[פני בובה]

לא נראה לי שיש גיל נכון

אם כי יש מקרים שנהיים מוגזמים. אני מכירה מישהו בן 30 שעדיין גר אצל ההורים, אני מניחה שזה בעיקר כי קשה לו לממן שכר דירה כי הוא עובד בעבודה עם משכורת לא בשמיים אבל אני במקומו הייתי חוסכת ועוברת ממזמן. אני מכירה גם כאלו שלא עוזבים כי נוח להם שאמא מכבסת מבשלת וכו', ואין להם ראש להתחיל לעשות את זה בעצמם אפילו שהם כבר עם תואר ועבודה מסודרת. די דומה לחברה שתיארת, אנשים שאולי יעזבו את הבית רק אם יתחתנו, אבל מי יתחתן עם מישהו/י כזאת? וברצינות, אני אישית הייתי נרתעת ממישהו מעל גיל 25 שעדיין גר עם ההורים ולא מתכנן לעזוב את הבית בטווח הזמן הקרוב. חברה שלי יצאה עם בחור בן 29 שגר עם ההורים והסביר לה שהוא פשוט מחכה שתהיה לו חברה רצינית ואז הוא יעבור לגור איתה. לא נשמע מרתיע?

 

[H e L L L L L L o O]

אני מכירה מישו שבן 30

מרוויח מצוין ועדיין גר בבית אח שלו בן 18 עכשיו עובר לדירה משלו כמה עלוב אפשר להיות? אני מבנאדם מעל 24 ככה שגר עם ההורים ירתע מאוד

 

[פני בובה]

בן דוד שלי בן 27

ועדיין גר בבית. הנסיבות אצלו קצת שונות - בתקופת הלימודים הוא גר בדירה שכורה וכשסיים יצא לטייל שנה בעולם ואת החסכונות שלו הוציא על הטיול. אז עכשיו הוא נשאר בבית, כי אפילו שהוא עובד ומרוויח מצויין הוא מעדיף להישאר כמה חודשים בבית ולחסוך לפני שעובר לדירה משלו. זה דווקא די חכם לדעתי. והוא גר בכלל ביחידה נפרדת ולא בחדר בתוך הבית של ההורים שלו. זה משהו קצת יותר הגיוני שאפשר לקבל.

 

[newKiticat]

אם הוא חוסך ויודע בוודאות

שתוך 4 חודשים נגיד הוא באמת מתכנן לזוז מהבית, אז זה משהו אחר.... במיוחד אם הוא גר ביחידה עם כניסה נפרדת...

 

[SupermanZW]

שאלה

למה "במיוחד אם הוא גר ביחידה עם כניסה נפרדת"?

 

[SupermanZW]

זה תלוי בעיקר במצב כלכלי

לשכור דירה עם משכורת של סטודנט זה להוציא את כל הכסף על שכירות ולחיות כמו כלב (במקרה הטוב), רק מי שיש לו משכורת סבירה צריך לחיות בשכירות או בדירה משלו, מי שלא יכול סתם יגרום לעצמו סבל אם ינסה.

 

[חצישלישרבע]

כן, אבל לא בזה מדובר

זה סביר שאם מישהו יתקשה לממן דירה אז הוא ישאר ויחסוך, אבל כאן מדובר במישהי (ובעוד כמוה, זה לא שהיא לבד בגישה הזו), שיש להם את כל האמצעים הכלכליים, יש להם יציבות, והם בוחרים לא לצאת. זה נראה שבמובן מסויים כאילו הרצון עצמו לעזוב את הבית לא קיים. עבור רבים מאיתנו הרצון הזה כ"כ ברור שנראה לנו טבעי שנממש אותו ברגע הראשון. מה שאני אומרת הוא שאפילו אם אין את ההשתוקקות הזו, בכל זאת יש איזשהו גיל שבן-אדם צריך לקחת אחריות וללכת. לא ככה? הרי גם אם הכי סבבה לנו בגן, יגיע השלב שנצטרך ללכת לכיתה א'. השאלה היא מתי מגיע השלב הזה שבו ברור שדי, צריך להתחיל להיות עצמאיים. האם זה סביר לומר "לא מעניין אותי חיים עצמאיים, אני רוצה שכל הזמן ידאגו לי?"

 

[SupermanZW]

נכון, אבל

אחת כתבה שהחל מגיל 24 מי שגר עם ההורים מרתיע אותה והשניה כתבה 25, אבל מה אם מדובר בסטודנט ששכר הדירה שיצטרך לשלם אם יגור מחוץ לבית שווה למשכורת שלו, על זה לא נתנו את הדעת. גם אני חושב שמי שיש לו את האפשרות הכלכלית לחיות מחוץ לבית של ההורים צריך לעשות זאת, אבל אין לכך גיל אלא נסיבות. מי שבגיל 22 יש לו עבודה מסודרת ולא מתכוון ללמוד צריך לגור מחוץ לבית של ההורים וסטודנט בן 30 שהמשכורת שלו לא מאפשרת לו איכות חיים נורמלית אם יגור מחוץ לבית של ההורים צריך לגור בבית של ההורים, העיקר הוא לשמור על רמת חיים נורמלית, לא מדובר על להתפנק. צריך גם שהמשכורת (ולא החסכונות) תאפשר מחיה מחוץ לבית ההורים ברמת חיים נורמלית, כי בחסכונות משתמשים כאשר רוכשים דירה ומומלץ מאוד לחסוך לפחות 40% (זה מינימום שבמינימום) מתוך ערך הדירה לפני שקונים אותה, אחרת הוצאות המשכנתא יקרות באופן משמעותי ממשכנתא רגילה (לדעתי אף עדיף לחסוך עד שמגיעים ל70% מערך הדירה אך זה כבר נושא לדיון אחר).

 

[H e L L L L L L o O]

לכל דבר יש נסיבות

זה כמו שבנאדם שחס וחלילה אבא שלו מת והאמא לא מסוגלת לחיות לבד אז הוא גר איתה, אני לא אסתכל עליו במבט של "אלוהים איזה לוזר" אבל בכללי בגיל 24 לי נראה שצריכים עצמאות ההוא בן ה30 זה לא נראה לכם אנוכי ונצלני? הוא מרוויח ה-מ-ו-ן ועדיין מתעלק על הבית ומאמלל את אחיו בן ה18 שנאלץ לחסוך ממשכורת המינימום הדלה שלו (+ הוא עכשיו יהיה סטודנט) בכדי לצאת מהבית. לא אבסורד.? ומקרה שני שאני מכירה, לאחת שהכרתי יש שתי אחיות בנות 24 ו26, ההורים נאבקים על כל שקל בבית מה שגורם לאותה בחורה לחיות בצמצום רב והיא לא יכולה לבקש שום דבר מההורים (פלאפון, בגדים וכל שאר המותרות). באותו זמן האחיות האלה מרוויחות יפה מאוד (לא כמו בן ה30 אבל יפה) ובכסף הזה נוסעות לחו"ל, עושות קניות מטורפות פשוט "ליוינג לה וידה לוקה... לא חוצפה? אני בכל אופן מאמינה שבנאדם אחרי הצבא צריך לעזוב את הקן (ואם אין צבא אז אף לפני ) . נ.ב. ם בנאדם בן 24 יגיד לי שהוא עוד כמה חודשים עובר או שהוא חוסך לעבור זה גם סבבה, העיקר הצעד ההכרחי הזה לדעתי.

 

[hilli1]

זה עניין מנטלי לא כלכלי.

מי שרוצה להיות עצמאי יעבוד גם בשלוש עבודות העיקר להיות עצמאי. אגב, זה גם אשמת ההורים שלא חנכו לעצמאות. אני גם מכירה הורים שאמרו לבן שלהם נשלם לך ת`שכר דירה העיקר שלא תגור בבית..

 

[newKiticat]

עכשיו אני חייבת לשאול

מה זה "רמת חיים נורמלית"? כי אני באמתי מרקע די מבוסס. ויש דברים שאומנם הורגלתי אליהם, אבל ברור לי שאאלץ לעשות ויתורים כואבים. תגדיר.

 

[SupermanZW]

תשובה

שלא חיים בעוני, שיש תמיד מספיק אוכל בבית, שאפשר לצאת לבלות לפחות פעם בשבוע, שאפשר להחזיק רכב קטן, ושלא נכנסים למינוס מהוצאות שוטפות וממחיה ברמה בינונית.

 

[newKiticat]

כשההורים שלי עשו עלייה

לא היה להם כלום והם נאבקו לחיות. אז נכון, הזמנים השתנו, ועכשיו הם חיים ברמה מאוד נוחה, כי הם הרוויחו את לחמם ומקומם. אני עדיין לא הרווחתי. ואני לא מצפה שעם יציאתי מהבית אוכל לחיות באותה רמה שחייתי בבית הורי. אגב- רכב, זה אכן מותרות.

 

[SupermanZW]

תגובה

להוריך לא היתה ברירה אבל לך יש, למה לך לחיות כמו קבצנית כשאת יכולה להמתין ולחסוך ולגור מחוץ לבית רק כאשר שכרך יאפשר לך איכות חיים נורמלית?

 

[newKiticat]

אל תשווה איכות חיים

"נורמלית" לאיכות חיים גבוהה. אני מזמן עשיתי את ההפרדה הנחוצה, וברור לי שיהיו כמה החלטות כואבות אך נחוצות. אני לא מצפה להמשיך לגור בבית בגיל מסויים. כי אני לא אסחוט את הורי. כן. כך אני רואה את זה. גם הם אנשים, גם הם עובדים מאוד קשה בשביל הכסף שלהם- שלהם! הם חוסכים מאוד קשה לפנסיה, ואני לא אעכב אותם.

 

[newKiticat]

24?

האממ... אצלי צריך להיות מעל 25-26 כדאי שאני ארתע. סך הכל, יש כאלה שיוצאים מהצבא אחרי שנה-שנתיים של קבע ואז יש אוני'. אני לא מצפה מהבנ'דם להיות עצמאי במהלך האוני', למרות שאלו שכן עצמאים- אני מאוד מעריכה.

 

[shosh14]

לא תמיד אפשר לחסוך

ראשית, אפילו אם נוח וחוסכים, לדעתי זה לא עושה טוב לא להורה או ההורים ולא לבן או הבת. בקשר לחסכון, ומה קורה אם מישהוא שוכר דירה, עובד, מפוטר ונשאר עם חובות בגלל ששכר הדירה בעיר [שבה יש עבודה] גבוה, איזו ברירה יש לו מלבד לחזור ולגור עם ההורים עד שימצא עבודה חדשה? ילד הגר עם ההורים מרצונו לשם נוחיות גורם לו תלות בהם ובחיים נוחים וללא דאגות. זה לא יעזור לו בחיים העצמאים שלו בעתיד. אחרי הצבא ולימודים מקסימום, אבל לא יותר.

 

[רוח של ים]

לגבי ההורים

מה אם לי מאוד נוח וסבבה בבית, ואני יכולה ללמוד בשקט ולהשקיע בלימודים במקום לחשוב איך לממן דירה, אבל יש איזו הרגשה כאילו שההורים קצת, איך נגיד את זה, רוצים שאני אעבור? נותנים איזו הרגשה שלא נעים להם (ממי? מהשכנים אולי) שהבת שלהם כבר כזו גדולה (22.5) ועדיין גרה איתם...

 

[כוכב נולד 11]

יציאה מהבית זה משהו

שמרגיש מבפנים.אדם שחש חנוק כבר לצאת ולהיות עצמאי. לא מעניין אותו האנטרס הכלכלי או הנוחיות הוא פשוט זקוק למרחב המחיה שלו ולחופש שלו.