בא לכם לשוחח איתי על בושה? על משקלה בחיינו.

אתה שואל שאלה טובה

אני מבדילה בין מבוכה לבושה, ואתה צודק בקשר לרגשי אשם. רק אלוהים יודע כמה רגשי אשמה נשאתי על ליבי במשך כל חיי. רגשי אשמה על כי עשיתי ככה ולא אחרת. רגשי אשם על כי הכאבתי להוריי בדרכי האגוצנטרית. רגשי אשמה על כי לא הייתי ערה מספיק לנעשה סביבי בכל מיני סיטואציות. רגשי אשם על כי אני אגוצנטרית במידה לא מבוטלת, ועל כל רגשי האשם האלה אני מכפרת כמיטב יכולתי וכמיטב הבנתי. אני משתדלת לתת ולהעניק מעל ומעבר כי אני מסתכלת על אנשים אחרים שעושים הרבה יותר ממני ולא על אלה שלא עושים אפילו מחצית ממה שאני עושה. אני עושה הכל כדי לכפר וכדי להלבין את מצפוני. אני לא מבינה אבל מה קשורה כאן הבושה? לא עשיתי שום דבר אשר היה עליי להתבייש בו. טעיתי, חטאתי, פשעתי. מה הקשר לבושה?
אני מתביישת רק כאשר אני נתפסת בקלקלתי. דוגמא עכשווית - בחיי שהתביישתי לאחר הערתה של רינתי בנוגע ליוטיוב. היא חזרה וביקשה ואני התעלמתי ועל זה באמת התביישתי.
 

poseidon111

Active member
" טעיתי, חטאתי, פשעתי. מה הקשר לבושה"?

בעיני שני האחרונים הם מקור וודאי לבושה.
אני מתבייש שעשיתי זאת.
 
אז כנראה שאני לא מבינה מה המשמעות

של המילה בושה.
אני לא מתביישת במה שאני ובמה שאני מאמינה בו. לצערי, דברים שעשיתי פגעו באנשים אחרים שיקרים לי לכן אמרתי חטאתי, פשעתי... אפילו מי שנפגע ממני לא חושב שעליי להתבייש. פעלתי בהתאם לדברים שאני מאמינה בהם. כנראה שהמושגים שלנו לגבי המשמעות של בושה הם שונים.
 

poseidon111

Active member
אני מתבייש בעצמי על פגיעה ללא צורך במישהו.

אני מתבייש על דברים שנאמרו בעידנא דריתחא, ושלא היו אמורים להאמר.
אני מתבייש שהטלתי חשד בכשרים.
יש עוד דוגמאות,
אבל זה אני. זה לא מחייב.
 
אוקיי אני מבינה מה אתה אומר

אבל אני באופיי כזאת שלא אומרת דברים בעידנא דריתחא ואשר אני עלולה להתבייש בהם בעתיד. אני לא מטילה חשד בכשרים, כי אני לא חשדנית מטבעי. ההיפך אני יותר מדי מאמינה באנשים עד כדי תמימות פושעת.
אבל, אני אתן לך דוגמא כדי שתבין למה אני מתכוונת, אם אני מתחתנת בנישואים אזרחיים כי האמנתי בכך וזה היה חשוב לי אז, וכתוצאה מכך גורמת לכאב לב להוריי למרות שבדקתי היטב מכל הכיוונים שלא יהיו בעתיד נזקים מצד הרבנות, הרי אין כאן מקום לבושה כי נלחמתי על דיעותיי ועל השקפת עולמי באותה עת. אז חטאתי כלפי הוריי אבל לא חטאתי כלפי עצמי. כמו כן כל מעשיי היו תמיד מתוך איזה צורך לביטוי אישי. אם מישהו נפגע מכך, צר לי אבל לא רואה צורך להתבייש על כך.
גם אם פגעתי במישהו בשוגג ולא בכוונה תחילה, עשיתי כל שיכולתי על מנת לכפר ועל מנת לקבל סליחה. אז בוודאי שאני לא צדיקה ולא חושבת עצמי לאמא טרזה, אבל בסך הכל אני חושבת שאני בסדר
 

poseidon111

Active member
הדוגמא שהבאת לא ממש קשורה, כי באמת אין

מה להתבייש במעשה שכזה, וזו גם לא היתה כוונתי.
לגבי השאר, אני כנראה מאוד שונה ממך, בעניין זה.
 

רינתי77

Active member
אוי לבושה!

בושה היא רגש קשה ביותר. בושה מתעוררת למעשה כתוצאה
מזה שנכשלנו בעמידה בסטנדרטים שלנו . יש לה קשר
הדוק לאשמה, אך אשמה היא כישלון לעמוד בסטנדרטים של החברה.
בושה היא תוצאה בלתי נמנעת של מודעות עצמית, ביקורת עצמית וחשבון נפש.
היא העונש העצמי על התנהלות לא ראויה. היא יכולה לעורר מוטיבציה לשיפור
עצמי, אך בעוצמות גדולות היא עלולה להיות משתקת והרסנית.
 

puma141

New member
רינתי, תקראי את מה שכתבה דאג על סארטר,

ותגידי לי אם הבנת את זה כמוני או כמו פוס...
 

רינתי77

Active member
מה שאני הבנתי הוא שסארטר טוען

שברגע שאדם נתפס בקלקלתו, הוא הופך מסובייקט לאובייקט,
כלומר ממתבונן הוא הופך להיות זה שמתבוננים עליו ואז מתעוררת
הבושה. סארטר טוען שמדובר בעצם באיזושהי עצמאות הנשללת
מהאדם. מבחינה זו, אני הבנתי את הדברים כמוך.
יחד עם זאת, אינני מסכימה לטענתו של סארטר וזאת משום
שבושה יכולה להתעורר גם אם אין איש תופס אותנו בקלקלתנו
ואת זה טענתו של סארטר אינה מסבירה.
 

puma141

New member
ברור! את צודקת..אבל הדוגמה הזו שלו, היא רק

דוגמה להמחשת התחושה עצמה!
לא הסיבה לה-אלא התחושה..מבינה?
 

רינתי77

Active member
אבל זה לא העניין. גם אם הדוגמא הובאה

להמחשת התחושה, הפרשנות שהוא נותן להתעוררות
אותה תחושה מוטעית בעיני.
 

puma141

New member
למה? איך את היית מתארת תחושה של ביישנות?

בטח יש עוד דרכים, אבל הוא בחר בזו...

לדעתי הוא בעצם רצה להגיד, אם תרחיבי את העניין, שביישן-לא מתבונן אלא מציץ בגלל בושתו, וכשהוא "נתפס"-התחושה
היא זו...
תקראי את הדוגמה שנתתי לפוסי עם שני גברים בחדר...

קחי למשל אדם, שהוא חש טיפש. הוא כל הזמן מנסה להסתיר את זה בכל מיני דרכים...
אולי אפילו בשתיקה שלו, בחוסר הביטחון שלו לדבר.
עכשיו תרגמי את זה לבושה -לרגע-

אם הוא נתקל במישהו שיגיד לו כשהוא כבר העז- "אוי איזה טיפש אתה"- זו תהיה התחושה שלו...של ה"נתפס"...
 

poseidon111

Active member
לא חייב כלל. אני יכול להציץ במחשופך (השופע)

ולחוש בושה מעצם הידיעה שהמעשה אינו תקין.
לא צריך שמישהו יתפוס אותי בוהה במחשופך, כדי שאתבייש במעשיי.

כנ'ל לגבי הדוגמא של סרטר.
מה שאני רוצה לומר הוא שאיני חייב להפוך מסובייקט לאובייקט בכדי להתבייש, אם אני יודע שמעשי אינם תקינים.
זאת בניגוד למה שהוא אמר.
 

puma141

New member
שוב סתירה בדבריך:) כי בפוסט הקודם כתבת

שאם אני עם מחשוף-שם כתבת זוג אוהבים שמתעלס- בחרתי להיות עם מחשוף, כמו שהזוג בחר
להתעלס ברחוב, ובחרת להסתכל עליהם או על המחשוף שלי, מבלי להרגיש בושה.
למה?
כי אתה עצמאי במחשבה שלך! זה לא דבר רע..אם יצאתי עם מחשוף אני צריכה להיות מוכנה שיסתכלו בו!
אבל אם אתה ביישן במחשבה שלך, אז תחוש בושה ש"נתפסת"...
חחחח די פוס..אני לא יודעת איך להסביר יותר, שכל שהתכוון סארטר-הוא המחשת ת ח ו ש ה של בושה,
וזו המחשה אחת מיני רבות נראה לי...:) לא יותר מזה!!!
 

poseidon111

Active member
אני לא מבין אותך כנראה, ואת לא אותי. אבל יש

עכשיו כדורסל.
אחר כך?
 

puma141

New member
לא יודעת. יש טעם תגיד? :) או

שבמקרה הזה אנחנו שני ישרים מקבילים...............?
 

puma141

New member
לא מסכימה עם חלק ממה שכתבת..

אולי הפוך אפילו! :)
בושה=היא תוצאה בלתי נמנעת של ח ו ס ר מודעות עצמית כפי שהיא אמורה להיות.
זה אולי הקצה האחר של מודעות עצמית.
בושה בעיני, היא קודם כל חוסר ביטחון בעיקר לחשוב, שנובע כתוצאה מערך עצמי נמוך, רגשי נחיתות..

אני מסייגת את דברי-כי בטוח שיש עוד פנים לבושה.........
 

רינתי77

Active member
לחלוטין לא מסכימה עם זה.

כדי שרגש הבושה יתעורר בהכרח מוכרח להיות לכך טריגר
כלשהו, וטריגר זה הוא טריגר הנמצא בפנימיותו של האדם.
כלומר, אדם מתבייש מסיבה מסוימת. אם אין באדם מודעות
לאותה הסיבה , מדוע יחוש בושה בכלל?
עם זאת, מסכימה לגבי תחושת הערך העצמי הנמוך
ורגשי הנחיתות הנובעים ממנה.
 

puma141

New member
פה את כבר תחת ההגדרה של מודעות עצמית מהי

לכן ציינתי שם שאין לו מודעות עצמית בריאה!
יש לו מודעות עצמית מאוד סובייקטיבית, שנובעת מתוך אותם רגשי נחיתות וערך עצמי נמוך.
 
למעלה