תגובה
הכוונה שלי הייתה בלי למצמץ באותו רגע, מובן שלאחר ההרג עצמו ייתכנו תופעות של רגשות אשם בלתי מוצדקים, אלו תגובות אמוציונאליות מגושמות שלעיתים גוברות על ההיגיון. בעזרת טיפול נכון אפשר להתגבר עליהם. אותי לא מעניין מה "שייך לאתמול", אני לא מנסה להיות "ליברל" או "נאור" המילים האלה מעבירות בי חלחלה, אני לא משתכנע מטיעונים כמו "התפיסות שלך מתאימות למאה ה 17" כי אני חושב שיש לנו מה ללמוד גם מהעת העתיקה, אני לא מנסה להכניס את עצמי למגירה, להדביק על עצמי תוית "ליברל" או "שמרן", יש לי דעות מוצקות בנושאים רבים שלא בהכרח מתיישבות עם הגדרה כלשהי. "מעניין האם אתה שייך לאותה קבוצה של "שפויים", שמבחינתם קופאי בסופר פארם יהיה זכאי להעניק מוצרים בחינם למי שמשתייך לשבט שלו. או אולי ראש הממשלה רשאי להחליט החלטות ש"יצ'פרו" קודם כל את בני משפחתו, על חשבון כולם." לא. אני יכול בהחלט להבין למה אותו קופאי ירצה לתת הטבות כאלה, אבל אני מבין טוב מאד למה מנהל הסופר יבחר לאסור עליו לעשות זאת (ודרך אגב, מנהל הסופר יצ'פר את בני משפחתו באופן חופשי, רק מפני שהם בני משפחתו). כמובן שבחברה מתוקנת אנחנו צריכים למצוא את המקומות שבהם אסור לאנשים לפגוע באחרים לטובת בני משפחתם, כמו למשל אב שגונב טלוויזיה בשביל הילדים שלו, או חוקים אחרים שנועדו למנוע אנארכיה. אבל זה לא אומר שאנשים לא חושבים קודם כל על טובת משפחתם, זה טבעי ונכון. "לגבי הגנה עצמית: אני רואה שאתה ממש שש להרוג, וכאן מתחילה ונגמרת הבעייה שלך. תפקידך הוא לא להרוג את התוקף, אלא למזער את הנזק כתוצאה מההתקפה ולנטרל את התוקף. את היתר יעשו רשויות החוק הלא שבטיות, כך שהשופט יכול להיות לא אחר מאשר אחיו של התוקף מבלי שזה ישנה כהוא זה את גזר הדין הצודק שהוא עומד לגזור עליו." זה מאד תלוי באיזו מדינה אתה חי, בטקסס למשל, אם מישהו חודר לשטח שלך בלילה אתה יכול לירות בו ואפילו לא יזמנו אותך לחקירה. אני מקווה שישראל תתעורר גם בכיוון הזה (ראה מקרה שי דרומי). בכל אופן, יש מצבים שבהם תאלץ להרוג את מי שמאיים על המשפחה שלך, למה בעצם? למה החיים שלהם שווים יותר מהחיים שלו? בקשר למשפט השני - בולשיט, בשום אופן השופט לא יכול להיות אחיו של הנשפט הוא יפסל לשיפוט באופן מיידי, מפני שבהתאם לטענה שלי, לא ניתן לצפות ממנו לאובייקטיביות. כמו שלא ניתן במשפט תקיפה למנות את הנתקף לשופט, זו פשוט בדיחה גרועה. "מטוס שהתרסק - אני מבין שכשאתה שומע שלא היו עליו ישראלים, אתה צועק "ישששששש"? (סתם ניסיתי להמציא משהו שנשמע רע, קשה לי באמת להאמין שיש אדם שישמח רק משום שבמקרה לא היו ישראלים על מטוס)." ישמח - בוודאי שלא. אתה יודע מצויין שהטענה שלי הייתה שהכאב והעניין שאני אפגין בפרשה יגדל לאין שיעור אם אגלה שחו"ח היו שם ישראלים, ולא שאני אשמח אם אגלה שלא היו. אתה ממקם את עצמך במדרון תלול להפליא, הגבול בין מה שאתה קורא "רגש פרימיטיבי" לבין מה שאתה קורא "חלוקת אחריות", לא ברור לי בכלל. מצד אחד אתה כותב שזה בסדר לדאוג לבני משפחתך קודם, מצד שני אתה כותב שזה פסול. צאתה פשוט לוקח דבר אחד וקורא לו בשם אחר.
