בהקשרה של אמנות מיזוגנית

[magenta73]

אה, ובבקשה.

דרך אגב, את הפרו סמינריונית עשיתי על הסרט האחרון של טרנטינו - חסין מוות, ואת הסמינריונית על החיוך של מונה ליסה, עם ג'וליה רוברטס, והשטן לובשת פראדה. יש לי הממממממממממון מה להגיד על שלושת הסרטים הללו, שאמורים להיות נורא פמיניסטים. לכאורה.

 

[angela8]

אני מתה לשמוע מה יש לך לאמר על השטן לובשת

פראדה, שראיתי. (את חיוך של מונה ליזה לא ראיתי.) המסרים האנטי פמיניסטים שלו די ברורים (עולם האופנה הממשטר..ג'ונגל חסר רחמים שבו נשים נידונות להיאבק אחת ברעותה אחרת יאכלו בעצמן.. ) אבל הדמות של ה"שטן" היא כביכול דמות חזקה, בעלת השפעה ואני אומרת כביכול, כי היא מתגלית כבודדה, שמאבדת את המשפחה בגלל הקרירה (משלמת את המחיר על עצמאותה והמיצוי האישי) אבל אשמח לשמוע עוד.

 

[magenta73]

את רוצה 50 עמודים?

א. בגדול - מי ש"הוריד" או "העלה" את אנדי (הדמות הצעירה) לאופנה היה למעשה גבר. לא אישה. ועוד גבר הומוסקסואל. ב. כל הסרט, למרות העובדה בסעיף א' אומר שהנשים עצמן רוצות להראות טוב, ורוצות לא לאכול ולרזות בשביל להשיג דברים. חלילה וחס שזה לא החברה שגורמת להן לרצות את זה. זה הסעיף העיקרי שבעייתי בסרט. ג. גם בסרט הזה - אישה לאישה כלבה. (חוץ מכמה שניות חסד בסוף). ד. הבוסית שמתוארת כשטן לרגע לא מרימה את קולה, מאוד מקצועית ומאוד ישירה. אם היא הייתה גבר היא הייתה נערצת. בתור אישה היא מקבלת מהחברה פחד ואימה וכמובן נענשת על התנהגותה ובחירותיה. ה. כל פעם שאנדי מתקדמת גדל הקונפליקט בין הקריירה שלה לבין חיי החברה וחיי האהבה שלה. היא נאלצת לבחור. חיי החברה וחיי האהבה לא נותנים לה אפשרות אחרת אלא לבחור. אצל גבר זה לא היה קורה. ו. הגיבורה בסוף בוחרת בבינוניות מוחלטת והיא מאוד מאושרת מהבחירה ובנוסף, בדרך נס, הכל מסתדר לה. משמע - תהיי בינונית ותהיי מאושרת. לעומת מירנדה - הבוסית - תהיי קצת יותר מבינונית ותהיי אומללה. כל הז.

 

[angela8]

הייתי מתה לחמישים עמודים

אבל אני אסתפק בסעיפים המקוצרים. לגבי ב. לא שמתי לב לזה כשצפיתי בסרט. חשבתי שהסרט מציג את עולם האופנה כבועה שרק בתוכה מתקיים החוק הזה - תרעבי כמעט למוות תהיי יפה ואז תשיגי את מבוקשך.(אנדי שמגיעה מהעולם החיצוני לבושה כמו דודה מהפרוורים ובטח מידות גופה לא עומדות בתקן) עם ד וה אני מאוד מסכימה. מסר שוביניסטי ובעייתי להחריד כי הוא מחופש כביכול למסר שיוויוני ליברלי. (מדובר בנשות קרירה מצליחות) לגבי ו אני חשבתי שהעבודה שלה כעיתונאית רצינית מועמדת מול העבודה הלא רצינית בעיתון האופנה. אנדי היא כביכול דמות שגם מצליחה בעולם הזה, אבל מבקרת אותו כי היא לא הולכת שולל (למרות שהיא עוברת תהליך של אופנתיזציה- מרזה לומדת להתלבש ומתחילה להבין באקססוריז) הבחירה שלה בסוף היא בזוגיות ובעבודה בעיתון רציני\ או שאני טועה, ולא ברור בסוף אם הם חוזרים או לא...

 

[magenta73]

ברור שלא שמת לב.

בגלל זה אני טוענת שמה שלא אובייס הוא מה שמסוכן. לגבי ב. מירנדה יצאה באיזה מניפסט על זה שגם עם אנדי חושבת שהיא מחוץ לאופנה, ולבושה כמו דודה, היא עדיין באופנה. משמע - כולנו שם. ועולם האופנה בסרט למעשה מייצג את החברה כולה. או שנגיד את מה נחשב ומה לא. לגבי ו. היא כן הולכת שולל ורק בסוף "פוקחת עיניים", היא לא עוברת רק תהליך אופנתיזציה, היא רק מפסיקה קשר עם החברים שלה וכמעט בוגדת בחבר שלה. ונכון שהיא הולכת בסוף על העיתון הרציני, אבל רק בתוך עיתונאית זעירה. ונכון שזה מה שהיא רצתה, אבל... היא וויתר על האפשרות להתקדם ולקבל כוח בעולם האופנה שכאמור מייצג את החברה ואת נותני הדעה.

 

[angela8]

O.K

אני חשבתי שיש בהצגת עולם האופנה משהו מוגזם מאוד ובגלל זה יש בזה סוג של ביקורת. עולם האופנה לא מוצג רק כזוהר אלא כמלחמה אכזרית, הרעבה, עמידה בסטנדרטים בלתי הגיוניים לא רק פיזיים אלא תנאי עבודה כובלים שלא משאירים שום מרווח לחיים אישיים. וכו' האם אני כצופה שפרשה כך את מה שראתה על המסך, יוצאת דופן במבט שלי? השאלה שלי היא גם לגבי תגובת הצופים, היא אמורה להיכנס למשוואה של המסרים?

 

[magenta73]

עולם האופנה כמוהו כקפיטליזם

ואינווידואליות במאה ה-21. ברור שיש כאן ביקורת סמויה, או שלא כ"כ סמויה... ועדיין, מי שסובל ממנה וגם מי שמפעיל אותה בעצם הן נשים, חלילה לא גברים, הנשים עושות את זה לעצמן. זה מה שהסרט טוען. הנשים רוצות לרעוב. אני לא נכנסת לתגובת הצופים כי לא בדקתי את זה, רק ניתחתי את הטקסט.

 

[angela8]

הבנתי.

אני צריכה לחשוב על העניין הזה. (מהי מידת האחריות אם יש של נשים למצבן בתחום משוטר אופנתי. אני מוצאת שיתוף פעולה נלהב של נשים רבות לעניין ועדיין לא הצלחתי לפצח את הנושא.) ,אבל בעניין הסרט אני מסכימה איתך- שהמסר בסרט בעייתי מאוד. כהוא מעמיד את הנשים כאחראיות. ותודה על הדיון

 

[magenta73]

בבקשה, בכיף.

 

[t a l 80]

מעניין אם אי פעם **טריגר**

תהיה יצירה כלשהי שתהיה עליה הסכמה נרחבת שהיא פמיניסטית. הרי על כל יצירה אפשר לומר "היא לא פמיניסטית בגלל סיבה X Y Z", אם באמת רוצים. על "באפי" יש הסכמה פחות או יותר שזאת יצירה פמיניסטית ולא מזמן קראתי מאמר של פמיניסטית רדיקלית אוסטרלית על *טריגר* טריגר* *טריגר* כמה שזאת יצירה שוביניסטית איומה נוראה וג'וס ווידון הוא מיזוגן שוביניסט שאונס את אשתו (כן מי שכתבה את זה טענה בשיא הרצינות שהוא אונס את אשתו).

 

[magenta73]

אז זהו,

שאין הסכמה על באפי שהיא יצירה פמינסטית, בדיוק מהסיבה שאין הסכמה על הסרטים של טרנטינו שהם פמיניסטים. באפי פמיניסטית כי היא האנטי לכל מה שקשור לסרטי אימה, ומכאן אימרה פמיניסטית, אבל... יש בעיה כי החוזק של באפי בא הרבה מהעובדה שהיא יכולה ללכת מכות. וואלה יופי. מה כאן נשי בדיוק? מה כאן פמיניסטי? מה כאן העצמת הנשיות? רק אם נדע ללכת מכות אנחנו חזקות? (ואין לי שום כוונה להיכנס לדברים האחרים).

 

[angela8]

נדמה לי שזה מייצג שתי גישות

פמיניסטיות אחת שמחפשת את היחוד של האישה או הנשיות ולא ההטמעה שלה בעולם ה-גברי, והשניה שרואה בהישגים נשיים בעולם הזה - תחרות של נשים על אותה משבצת של הגברים שיוויון והישג פמיניסטי. נשים לא שונות מגברים זו אמירה שעונה לטענה עתיקת היומין שנשים שונות מגברים ובשל כך צריכות להסתפק בעבודות הבית וגידול ילדים, כי המוח שלהן לא בנוי למטאטמטיקה, או שהן לא הישגיות וכו' קמו נשים ואמרו, לא נכון והסרטים האלה מראים כביכול נשים שמתחרות בגברים בדיוק במקום הזה. יכול להיות שהגישה הראשונה היא מאוחרת יותר ואולי אפשר לקרוא לה פוסט פמיניזם?

 

[magenta73]

ברור שזה פוסט פמיניזם.

אבל לא מדובר כאן על לנשים אין מוח כמו של גברים, לדוגמא מתמטיקה, שזה לחלוטין חיברות, מדובר על כוח פיזי.

 

[angela8]

נכון.

התחרות היא בתחום הפיזי, אולי כי שם הכי ברורה מאליה הנחיתות הנשית בכל מקרה, לי יש תחושה של נפילה בין הכיסאות. או שנשים מתחרות בגברים על אותה משבצת או שהן מעלות אלטרנטיבה נשית - אבל איך שהוא יוצא שהאלטרנטיבה הנשית שעולה פעמים רבות היא חזרה ל"טבע" הנשי- גידול ילדים ובעל. וזו נראית לי אלטרנטיבה בעייתית.

 

[magenta73]

אם הנחיתות היא ברורה

אז איך בדיוק את או אני נתחזק מלראות כמה בנות שמרביצות? האם זה הכוח שלנו? האם זה משהו שנוכל להזדהות איתו? לא ממש. ויש אלטרנטיבה אחרת מגידול ילדים ובעל, אכן הרבה קומדיות רומנטיות נגמרות בכך שהאישה סוף סוף תפסה את אהוב ליבה. נכון שיש כאן מסר של אושר=חתונה, אבל השאלה כאן היא גם אולי יש מסר אחר - כמו אהבה מנצחת הכל וכו'. ויש עוד אלטרנטיבות, דרך אגב. כגון אמפתיה, אחווה נשית, חברות אמיצה, פתירת משברים ע"י שיחה והבנה. אפילו תלמה ולואיז נותן אלטרנטיבה כי הסוף הוא בפריז פריים. הן בין שמיים לארץ, (לא מתבוססות בדם על רצפת הגרנד-קניון), חופשיות סוף-סוף.

 

[angela8]

העצמה היא מעצם

האצלת סמכויות. היא עושה את מה שאולי הרבה נשים היו רוצות לעשות לכמה גברים שחצו את מסלול חייהן. (פיזית, פסיכולוגית מקצועית,) המכות הן לא רק מכות פיזיות, הן חורגות מהמקום הצר הזה, הן סוג של ניצחון. בתחומים אחרים (הן סמל, ואפשרות לחווית קטרזיס לצופה- בקמץ ) אגב, גם בקיל ביל, ביל למעשה מונע ממנה לממש את הבחירה שלה במסלול של בעל וילדים על ידי הרצח הנורא של בעלה והמשתתפים בעת החתונה.(וכמובן לקיחת ביתה) הבעיה הנוספת בסרט היא שהגבר פה קובע את המסלול שלה. לכאן או לכאן. העצמאות שלה, שאולי באה דרך מכות, ושכלול יכולות הלוחמה שלה, היא (לדעתי) גם ביטוי לעצמאות נפשית. שחרור מביל והצלת ביתה על הדרך... הבעיה עם תלמה ולואיז זה שאולי הסרט נגמר בפריז, אבל הפריז הוא רק בסרט. כלומר הוא מציין שלרגע קט הן בין שמים וארץ אבל הצופה לא יכול שלא לחוות את העובדה שבסופו של דבר הגרוויטציה תנצח והן תתרסקנה. נכון שבכך שהוא נגמר בפריז המסר הוא מסר של חופש מוחלט. לא פה ולא שם. האלטרנטיבה האחרת שהיא לא גידו ילדים שהבאת לא מוצאים אותה עדיין בסרטים הסרטים באמת מביאים שתי קיצוניויות. או חתונה בית וילדים, או קריירה בדידות ועריריות. ואם כבר נשים הן בעלות עוצמה וכוח אז הוא בתחום המכות - אלימות. (שנתפסת כשטח של הגברים. אלטרנטיבה של אחוות נשים רעות ועוצמה מסוג אחר (אולי בעגבניות ירוקות מטוגנות) מעטה מאוד בסרטים.

 

[magenta73]

אפשר להתדיין על זה שעות

האם המכות הן העצמה כן או לא. יש כאלה שחושבים שכן יש כאלה שחושבים שלא. גם הוגות פמניסטיות מכובדות מאוד - דעתן בנושא היא לכאן או לכאן. דרך אגב בקיל ביל, בסופו של דבר המטרה שלה הייתה להיות אמא, לקחת את הילדה שלה. ואלטרנטיבה של אחוות נשים היא מאוד מאוד מאוד נדירה. עברתי על המון סרטים בשביל לחפש בדיוק את זה וכמעט לא מצאתי. מה שגרם לי לחשוב למה?... למה חברות נשית כ"כ מפחידה את האנשים שם בהוליווד?

 

[angela8]

להיות אמא להשתחרר מביל

ומדרכו הרעה.. אני חושבת שבהוליווד חושבים בסטיגמות (וברווחים) וכנראה עדיין סרטים שעובדים על פי הסטיגמות מוכרים יותר. למרות הכל האם היית אומרת שיש התפתחות חיובית מבחינת יצוגים של דמויות נשיות בסרטים נניח לאורך 60 השנה האחרונות, ?

 

[magenta73]

בוודאי.

 

[1אריאדנה]

מעבר לכך

בקיל ביל הילדה (הגדולה כבר) הלכה בקלות מאין כמוה עם אמא שהיא לא פגשה מעולם. יותר ברור ושובינסטי מזה בנוגע למקום של הילדים עם אמא שלהם אי אפשר להיות. שום ילד שאני מכירה לא ילך בכזה אושר וקלות מהורה שטיפל בו באופן יום יומי אל אישה לא מוכרת.