בהתלבטות

[eli4785]

אז זהטו ש......לא

דבר ראשון מתנדבים לא עושים מילואים!!!!! דבר שני לא רק בחברת שמירה דורשים שירות צבאי/לאומי אלא בעוד הרבה מקומות עבודה עוד משהו....אף אחד לא יאמר לך "לא עשית צבא אז אני לא מקבל אותך" אבל זה מוריד לך נקודות ואם יש עוד מתמודדים לתפקיד שעונים לדרישות רב היסכוים שבן אדם בתור "נכה" ועוד כזה כזה שעושה מעצמו נכה מסכן חסר יכולות יהו יותר נמוכים מול אדם בעל מגבלה/מחלה כלשהי שנלחם במערכת וזאת רק כדי לתרום ומעל לכל להראות את כישוריו (בד"כ מתנדבים הם סוג של "מורעלים" שיעשו הכל כדי להראות במה הם טובים)

 

[stkachov]

אז שמע

את הנסיון שלי. לפני הלימודים החלטתי לעבוד שנה, לחסוך קצת כסף. בהתחלה עבדתי דרך כוח אדם...אף אחד בכלל לא שאל על הצבא. אחר כך הגעתי לראיון עבודה במפעל מכובד, שאלו אותי על השרות הצבאי, לא אשקר, אמרתי את האמת... אמרו לי בסדר, וקיבלו אותי לעבודה. בסופו של דבר המעסיק לא טיפש. ויתרון מקצועי הוא עדיין חשוב יותר מיתרון מנטלי או איך שתקרא לזה. אם אתה תעשה שלוש שנים שרות צבאי, ואני בזמן הזה אעשה תואר ראשון, ושנינו נגיע לראיון לעבודה, את מי נראה לך שייקבלו? את זה שמאוד מאוד רוצה, אבל הוא פשוט לא יודע. אין לו שום ידע שמתאים לעבודה, או את זה בעל הידע המקצועי. תראו, כמו שאמר פה מישהו, המתנדבים הם באמת מאוד מאוד "מורעלים". אפילו יותר מהקצינים הקרביים האלה וכד'. אבל הפורום לא משקף את המציאות. הוא לא משקף את האוכלוסיה הישראלית. וכל התחזיות לגביי העתיד רק מראות שבצבא ישרתו פחות ופחות אנשים. צריך להסתכל על המצב בעיניים פקוחות.

 

[humint]

היוברט-ביוברט!

מה קורה אחי?! תשמע - מבין אותך לחלוטין, אבל אין לך מושג כמה שאני לא מסכים איתך...!

אני כבר שנה וחצי חייל. התגייסתי בדיוק עם אותה תחושה כמו שלך (אינני מתנדב) - ראיתי את עצמי כמישהו די עצלן ולא הכי חברותי, לא עניין אותי הפלצנות שהצבא משדר ודי פחדתי מהסמכותיות והנוקשות שבמסגרת הצבאית. ההבדל ביני לבינך הוא שלי שמו פרופיל 97, ומשם היישר לגיוס לוחמים. הייתי בהלם חבל על הזמן

. הייתי מפוחד. הייתי עצלן. הייתי כל מה שלא כדאי להיות כשמתגייסים לטירונות קרבית. ואני לא מתחרט על שום רגע. היה בנזונה, חוויה!

זה אולי נשמע לך קלישאה/הטפה - אבל אתה באמת לא מכיר את עצמך אף-פעם עד הסוף, ולא מבין למה אתה מסוגל ולכוחות הטמונים בך. וזה לא שמכריחים אותך לעשות משהו, ובטח לא להיות לוחם או קריעת תחת מסוג כזה, בסה"כ להתנדב לתפקיד עורפי. מציעים לך להיות חייל ללא תורניות, קרוב לבית, בתפקיד שאתה תבחר, כשאתה מחליט פחות או יותר מתי להפסיק. לא תיקח?! תדע לך דבר פשוט - ברגע שהחלטת שאתה מוותר על הצבא, מוטלת עליך האחריות להתחיל את החיים - וזה דבר לא פשוט. תקופת הריקבון הנהדרת שבין התיכון לצבא (אחחחחחחח היו ימים...

) היא לגיטימית כל עוד אתה מתגייס!! בשניה שתחליט רשמית שאתה לא מתגייס, יגיע הלחץ מההורים וגם מעצמך להתחיל לזוז עם החיים! כאן מציעים לך לעשות מה שאתה בוחר, בלי כל הצד השלילי של הצבא (תורניות וכו'), אלא רק ת'כלס ועניין נטו, בתנאים הכי נוחים שיש - רק תבקש! (ותתאמץ מעט בדרך...) קיצר - תחשוב על זה שוב, ותבין שלהיות חייל זה לא מפחיד כמו שאתה חושב שזה. אתה תכיר אנשים חדשים (ולמרות שאתה חושב "מה אני צריך אנשים חדשים?", תאמין לי שזה נחמד ביותר!), תעסוק בנושאים מעניינים (בניגוד לתיכון שם לא שאלו אותך מה אתה רוצה ללמוד),ותחיה חיים חופשיים של חייל - זנות בסופ"ש וכל שאר הבונוסים (בנות...!

) מקווה שלא הכנסתי אותך ליותר מדי סרטים....! רק תשקול את זה וזהו! לילה טוב אחי, ובהצלחה בכל אשר תבחר - עצם זה שאתה בכלל שוקל את זה זה כבר יפה!

 

[NiR AbR]

מבין אותך

אני ממש יכול להבין אותך ולהזדהות עם הרבה ממה שאתה מרגיש. אתה צריך לחשוב אבל על מה ייתן לך להשאר את הזמן הזה בבית, לרוב עם עצמך, כשהתחושה היא שהכל מסביבך ממשיך. אני יודע שאצלי זה היה קשה לחוות את הנתק הזה מכל מיני אנשים בגילי והכל. ומי שמכיר אותי יודע שהדעות שלי לא אופטימיות בדרך כלל, אבל אני באמת חושב שזה יכול לעזור. תחשוב על זה שכמו שיש לך פחד ממשהו, שכדי להתמודד איתו אתה צריך לחוות אותו, אז ככה גם עם הפאקים שלך אתה צריך להתמודד, או לתקן אם זה מה שאתה רוצה, והדרך היא לפעמים פשוט להתעמת עם זה במציאות, גם אם לא נוח. וכן, המערכת הזאת פועלת בצורה מעצבנת וחסרת הגיון, ועל זה כתבתי ביקורת כמה עמודים אחורנית, אבל תחשוב איך תוכל לסובב את זה לטובתך ואיך, למרות זאת, תוכל להרוויח ממנה משהו. וזה יהיה עיוור מצידך להגיד שאי אפשר להרוויח ממנה כלום... וחוצמזה, אני חושב שאם אתה באמת מרגיש שאתה לא רוצה, אז אל תתנדב. זה לא יגרום לך נזקים בלתי הפיכים. אני באמת לא מאמין בקטע הזה של מקומות עבודה ואיך שמעסיקים יסתכלו עלייך, ובטח שלא בתחום האמנות. הדילמה צריכה להיות, לדעתי, סביב נושאים אישיים ואידיאולוגיים ולא סביב "מה יגידו", "איך יסתכלו", "מה יקרה אם..." ושכאלה. חוצמזה, שאני חושב שאנשים שחלו במחלות כלשהן או חוו אירועים קשים יוכלו לעשות הפרדה ולדעת לשים כל דבר בפרופורציה ולדעת שזה באמת לא מה שהכי חשוב ושזה עוד משהו בחיים. זו דעתי כרגע בכל אופן. מקווה שתמצא בעצמך מה יהיה נכון עבורך לעשות...

 

[the bluefish]

אני מאוד מבין אותך

דומה אבל שונה.היי אני בן 23.לי התגלה בצבא כרון רק אחרי שהתגייסתי,לי לפחות בסוף לא מצאו כרון חוץ מהסימפטומים הנוראים של המחלה. כל זה נבע כנראה באמת מלחצים וחרדות של הצבא. למרות כל זה ולמרות ביישנותי מאנשים והקושי להסתגל אליהם לא הפסקתי. סיימתי צבא והיום אני בן אדם שונה, טוב יותר, בוגר יותר ובעל ביטחון עצמי ומסתדר עם כל אחד אחר. כל זה קרה בצבא. אבל לפי מה שאתה כותב לפי דעתי אתה באמת תתקע באיזה מקום גרוע ועם אנשים לא בגילך. הצבא תורם לך לבגרות ולביטחון כי אתה בא במגע עם אנשים חדשים ןמסתדר לבד. כל זה גם יכול לקרות במקום עבודה רגיל עם אנשים בני גילך שיכול לתרום לך ולאישיות שלך. אבל אתה צריך לעשות חושבים עם עצמך להחליט. אם אתה רוצה להרגיש שתרמת את חלקך ולהוריד את האבן מליבך אני חושב שלשרת קרוב לבית עם אנשים בגיל שלך << חשוב מאוד אולי במחלקה משרדית יוכל להתאים לך גם מבחינת אנשים נחמדים שלישות וכדומה.הכי חשוב שתרגיש בנוח עם אנשים זה נורא יפתח אותך. או שפשוט תמצא מקום עבודה. מה שחושב שתתגבר על החסרונות הללו שרשמת על עצמך. מאוד חשוב .ותזכור שאנשים שהולכים לצבא זה לא באמת כי הם רוצים לתרום רובם הולך כדי להוכיח משהו אני מאמין. בטוח שבכל דרך שבה תבחר תצליח ואל תתן ללחץ של הצבא להכריע בהצלחה

 

[the bluefish]

אני מאוד מבין אותך

דומה אבל שונה.היי אני בן 23.לי התגלה בצבא כרון רק אחרי שהתגייסתי,לי לפחות בסוף לא מצאו כרון חוץ מהסימפטומים הנוראים של המחלה. כל זה נבע כנראה באמת מלחצים וחרדות של הצבא. למרות כל זה ולמרות ביישנותי מאנשים והקושי להסתגל אליהם לא הפסקתי. סיימתי צבא והיום אני בן אדם שונה, טוב יותר, בוגר יותר ובעל ביטחון עצמי ומסתדר עם כל אחד אחר. כל זה קרה בצבא. אבל לפי מה שאתה כותב לפי דעתי אתה באמת תתקע באיזה מקום גרוע ועם אנשים לא בגילך. הצבא תורם לך לבגרות ולביטחון כי אתה בא במגע עם אנשים חדשים ןמסתדר לבד. כל זה גם יכול לקרות במקום עבודה רגיל עם אנשים בני גילך שיכול לתרום לך ולאישיות שלך. אבל אתה צריך לעשות חושבים עם עצמך להחליט. אם אתה רוצה להרגיש שתרמת את חלקך ולהוריד את האבן מליבך אני חושב שלשרת קרוב לבית עם אנשים בגיל שלך << חשוב מאוד אולי במחלקה משרדית יוכל להתאים לך גם מבחינת אנשים נחמדים שלישות וכדומה.הכי חשוב שתרגיש בנוח עם אנשים זה נורא יפתח אותך. או שפשוט תמצא מקום עבודה. מה שחושב שתתגבר על החסרונות הללו שרשמת על עצמך. מאוד חשוב .ותזכור שאנשים שהולכים לצבא זה לא באמת כי הם רוצים לתרום רובם הולך כדי להוכיח משהו אני מאמין. בטוח שבכל דרך שבה תבחר תצליח ואל תתן ללחץ של הצבא להכריע בהצלחה

 

[flecktor]

לא.

אל תתנדב.

 

[המרחפת]

גם מקובל, אבל לפחות נימוק?

 

[hagaygaga]

../images/Emo91.gif

אני, בתור חייל קרבי אומר, שגם לי היה את הקטע של העצלנות, קטע של אני ישן במיטה שלי עם מזגן, ולמה לי לקום ב5 בבוקר למסדר אם אני יוכל ללכת ב7-8 לבסיס ולחזור כל יום, כמו ליום עבודה.לפי דעתי העצלנות הזאת תרדוף אותך לא רק לתקופה של הצבא אלא לכל החיים. בנאדם צריך לדעת לשלוט בגוף שלו,ולא שהגוף שלו שולט עליו.גם בעניין של החברים שאתה לא מסתדר. אני חושב שהכל עניין של הסתכלות, אם אתה רואה את עצמך איך שאתה רואה את עצמך זה ישאר ככה. החכמה היא לדעת שאפשר להשתנות בכל דבר, ותמיד להשתפר. חוץ מזה שאני חושב שזה באמת ירדוף אותך לכל החיים, כי בכל פעם שתשמע חדשות ותראה חיילים, אתה תגיד שהם נותנים את המקסימום מבחינתם ואני לא. אני מקווה שתעשה את הבחירה הנכונה, כי כל אחד יחשוב על עצמו וישכנע את עצמו לשלילה, המדינה תראה אחרת... פלס"ר גולני|

 

[tty2]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif|כן

לא יכולתי לנסח טוב יותר!!!!