בואו נדבר על זה - הכרה במס

[cookie1]

ענת - מסכימה איתך

החשיבה נכונה עד מאד. מבחינתי הדרך הנכונה היא שכל אזרח יגיש דו"ח בסוף השנה בו יכללו כל הוצאותיו והכנסותיו, כפי שעושה עסק. אני מאמינה שזה יקדם אותנו למקומות הנכונים ויעזור לנו גם עם נושא ההוצאות המוכרות. ותחשבו עד כמה הוצאה מוכרת על מטפלת עשויה להניע את גלגלי המשק : האמא יוצאת לעבוד ומשלמת מס (במקום לשבת בבית ולא להרוויח) המטפלת מקבלת כסף ומשלמת מס למדינה (במקום להתקשות ולמצוא ילד...)המעסיקים מקבלים עובדים פוטנציאלים נוספים. כולם מרוויחים עוד כסף, וגם המדינה. זה מה שעשוי להניע את השוק.

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo45.gifלמה לא לזכות דרך המשכורת שלו

 

[אלינה12]

לדעתי זה לא יעודד

כי מי שלא עובדת ומסתדרת מבחינה כספית לא תצא לעבוד רק בגלל שחלק מההוצאות יוחזרו. אבל זה יקל מאוד על אמהות עובדות המוציאות ים של כסף על מטפלות ומעונות. אבל האמת, אני אופטימית זהירה (אם לא להגיד פסימית) ואני עדיין לא מאמינה שחוק הזה יעבור ואם יעבור, בטח יהיה איזשהו טריק שלא נקבל את הכסף בחזרה...

 

[אורן של איה]

תודה אפרת..../images/Emo9.gif גם טוב וגם רע...

יכול להיות שהדרך הנכונה לפעול היא קודם כל להעביר- ואח"כ לתקן. יש כאן בעיה ענקית. 60% מהנשים משתכרות מתחת לסף המס (משכורת נמוכה ומספר ילדים) ואז הופ- אין ממה לקבל החזר. משמע- רוב מי שבאמת זקוק לזה (לא שאני לא זקוק לזה..)- לא יקבל את העזרה. מה יקרה מזה? חלק מהנשים שבמעמד הביניים אכן יחזרו לעבודה ויקבלו החזר. החלק העשיר- לא משנה להם במילא, והחלק העני- ימשיך להיות עני והפער בינו לבין שכבת הביניים רק יתחזק. ידעתי מראש שזה ילך ככה- ברגע שלשכת עו"ד החליטו לתמוך בהצעה שלה על פני ההצעה שלי ידעתי שאף אחד לא יסתכל לעתיד ולעומק- אלא רק ריח הבחירות משכר את הפוליטיקאים. ריח הפופוליזם ותו לא. אז מה עושים? מתנגדים בכל הכח ואז חוק שבעקרון הוא טוב לא יעבור? מנסים להכניס הסתיגויות וסעיפים שיאלצו מחשבה מחדש- ואז החוק ידחה ועלול להשכח? נותנים לחוק לעבור ואז פועלים בכל הכוח לשנות אותו? הסכנה ברעיון השלישי הוא שהמנגנון כבר יפעל ושינוי יהיה דרסטי מדי וכמובן, אף אחד לא ירצה לשנות משהו שרק עבר. כולם ירצו לתת לו צאנס. ובנתיים- הפערים יגדלו וכך גם האלימות (מצטער שאני מקשר אלימות לעוני, אבל בכל זאת, קשר קיים). הקיצר- סיטואציה לא נוחה למדי. אני מניח שאני אנסה להכניס הסתיגויות דרך חברי כנסת אלו או אחרים. אולי אני צריך לסמוך על חברי הכנסת ה"חברתיים" שיעלו על זה ויעצרו את הפרסה? לא יודע..האמת? באמת שלא יודע...

 

[dorlim]

אני מאד מסכימה עם גליה ../images/Emo45.gif

אני מרגישה ששוב יש כאן את הדיון הניצחי בעיניי בנושא של מיקום של בחירה ומיקום של קורבן. אני |הגדש| בחרתי לעבוד קשה מבוקר עד ערב, בחרתי לא לראות את הילדה שלי כל יום לפחות לחצי יום, בחרתי להרוויח מעל הממוצע ולשלם מיסים בגובה של משכורת חודשית (בעצם את זה כפו עלי

). אני לא מתלוננת על הבחירות שלי - עשיתי אותן מתוך החלטה אישית שלי (ושל בני משפחתי) ואני נושאת באחריות ובתוצאות שלהן. במקביל, אישה אחרת שבחרה לצאת לעבודה לשעות מוגבלות, לא לפתח את הקריירה ולהיות יותר עם הילדים בבית עשתה |הגדש| בחירה אחרת. עליה לשאת באחריות ובתוצאות של הבחירה הזו - כולל משכורת נמוכה יותר והנאה פחותה מהטבות מס שונות. אני ממש לא מסכימה עם הגישה הקורבנית, של בגלל שאני אישה, אני לא מגיעה לתקרת המס ולכן לא אזכה להנות מההטבה... וזה לא קשור לבעיה של פערי שכר בין נשים לגברים, שלצערי אנחנו עדיין צריכות להתמודד איתה, ולבעיות דומות אחרות.

 

[mummy]

זה ממש לא עניין של "גישה קורבנית"

הנשים שאת מדברת עליהן ש"בחרו לצאת לעבודה לשעות מוגבלות ולא לפתח את הקריירה כדי להיות עם הילדים" הן קבוצה מאד קטנה בקבוצת הנשים שלא עובדות. רוב הנשים שלא עובדות בכלל או שעובדות ולא מגיעות לתקרת המס לא בחרו להיות במקום הזה שלא מרוויח ולא עובד. הן שם כי אין להן ברירה אחרת. על הנשים האלו אי אפשר אפילו להגיד שהן "מפתחות קריירה" או "נוטשות קריירה לטובת הילדים". ברוב המקרים הן פשוט הולכות לעבוד במה שיש ומה שאפשר. ולא כדי לפתח את עצמן, להגשים את עצמן, לממש את עצמן ושאר מונחים לא רלוונטיים לחייהן - פשוט כי הן צריכות את הכסף. בכלל, "גישה קורבנית" זה מושג שמראש נגיש רק למי שיש לה אכן את הכוח והיכולת לבחור. האם את באמת מאמינה שיש מישהו בעולם שבהיותו שפוי יבחר להיות קורבן? והדגש על המילה "יבחר". יש תמימות רבה באמונה שאנשים אחרים ניצבים מול אותם הנסיבות והבחירות שאני ניצבתי מהם בחיי. השונות בינינו גבוהה הרבה יותר מזה. את מתייחסת כמובן מאליו לשאלת הבחירה, כאילו היא מונחת שם לכל אחד ואחת ורק צריך לדעת להשתמש בה. אבל זה ממש לא ככה. בשביל לבחור צריך שיהיו לך כמה אפשרויות. לא לכולם יש את זה. גם אני חשבתי ככה פעם. אבל פגשתי בדרך אנשים ונשים שנסיבות החיים המאד שונות שלהם היו כאלה שלא הציבו אותם במקום שבו יש בחירה אמיתית. אלא יותר "בחירה לכאורה" מציאות שאליה הן מנותבות במקרה הטוב. במקרה הרע יש גם כאלה שלא משלים את עצמם שבחרו באמת. זה פשוט מה שיש להם, ומה שמעולם היה.