בואו נדבר על זה!!!!!!!!!!!!!!

[נעה של ה י ם]

גם לילדים של יעל.

 

[תמרוש5]

הם עדיין בטראומה!

 

[chen1litvak]

:-ג:-ג

 

[chen1litvak]

אוי מסנג'ר. ../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif*

 

[גוזלה]

באמת?!

אני דווקא מאוד מחוברת לקטע האינסטרומנטלי ב"אם תלך לשם". זה קטע מדהים בעיני. הוא מכניס אותי לחלוטין לאווירה הזאת, של האיום... אני מאוד אוהבת את השינוי הזה, מהשקט של השיר [רק גיטרה....] לשינוי הזה, ה'סערה' שבאה לאחריו. זה דווקא אחד הקטעים האהובים עלי בדיסק [לא שיש כאלה שאני לא אוהבת... אבל לא יודעת...]

 

[המרחפת בין העולמות]

לצערי באמת ../images/Emo7.gif

אני תמיד נורא מתבאסת על עצמי אם אני לא אוהבת קטע אינסטרומנטלי זה או אחר אבל לא יודעת, זה גם נורא תלוי אצלי במצב רוח, לפעמים אני יכולה ממש להינות ממנו ולפעמים הוא ארוך לי מידי. קחי את זה בערבון מוגבל, אני אוהבת כל שיר באלבום המושלם הזה אז זה לא שאני סובלת פה

 

[misheani]

../images/Emo45.gif

 

[Walk Two Moons]

../images/Emo45.gif טוב לראות שאני לא היחיד ../images/Emo13.gif

 

[bזוהר]

וואו אני מסכימה עם כל מילה

 

[נעה של ה י ם]

"אז הוא פשוט כיפי" לגמרי.

אני ממש אוהבת שירי-ארץ-ישראל-הישנה ושירי-להקות-צבאיות והאלבום הזה, מוזיקלית ולפעמים גם לירקלית (זו מילה קבילה?

) הוא קצת משניהם, אז למשל אתמול כששמעתי אותו, הייתה לי מין תחושת כיף כזאת, לא תחושת כובד כמו בפעמים הראשונות. אבל, גם זה זה יותר בחלק הראשון, כי כשמתחילים עם הPTSD והמחלה וכל זה אז כבר קצת פחות כיף.

 

[רעוּת]

למה לא כיף?

הכי כיף אלצהיימר, כל יום פוגשים אנשים חדשים

.

 

[נעה של ה י ם]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[misheani]

חיחי

 

[גוזלה]

אפרורופו ציניות, אה?

:]

 

[המרחפת בין העולמות]

../images/Emo2.gif../images/Emo6.gif

 

[גוזלה]

יש לי קושי מאוד גדול בבחירה שכזאת...

בעיקר, כי הדיסק הזה, בשונה מדיסקים אחרים- כל כך שיר-אחד-של-ארבעים-ושתיים-דקות, שהתחושה שלי היא שאי אפשר להוציא אף לא שיר אחד מהרצף, או לשנות את המיקום שלהם. זה פשוט ככה. לפעמים אני לא מבחינה איפה נגמר שיר אחד, ומתחיל זה שאחריו. יתרה מזאת, הדיסק הזה נמצא ברדיו דיסק של האוטו כבר שבועיים, ושם, אפילו לא מרגישים שמגיע הסוף, כי הדיסק עובר שוב, ישירות להתחלה. אז זה ממש השיר-שלא-נגמר. אני כן יכולה להתייחס לקטעים שאני אוהבת במיוחד: הסיום של "הבית האפור"- "נגן בקונצרטינה, נגן עד שאבכה..." החלק הזה ממש קוסם לי. לא יודעת, יש בנגינה הזאת משהו כל כך עצוב. כל כך מתרפק על העבר. אני אוהבת את "ימים זהובים", אפילו לא יודעת מה בדיוק במנגינה כלכך נעים לי, אבל יש משהו בנינוחות, בשלווה הזאת שמדבר אלי. אולי זו התקווה שפועמת שם בחוזקה. אני ממש אוהבת את הסוף של "כשהקוצים..." פשוט יפהפה. אני אוהבת את החלק ב"אתה מתעורר", עם הכתם... כשהוא מצטט לה שיר של אבידן "אם כך ואם כך הכתם נשאר על הקיר". [ובכלל "אתה מתעורר" זה אחד השירים העצובים ביותר שישנם. אולי כי אחד הדברים שהכי מפחידים אותי בעולם זו הבדידות. וכל כך פועמת שם הבדידות.] כל הסוף, עם הזקנה. בחירת המילים "קמל" מאוד מדברת אלי בהקשר הזה. אני גם אוהבת את "יש כתם חדש על גב יד ימין". זה מזכיר לי את "חמסין" של גולדברג, כשרונה שרה "מצטמקת ידך היפה". זו תמונה שתמיד מאוד כואבת בי, הידיים המזדקנות האלו. ואוו. חפרתי.

 

[המרחפת בין העולמות]

אהבתי את איך שכתבת ../images/Emo45.gif

 

[The phantom of opera]

../images/Emo45.gif

בעיקר על 'נגן בקונצרטינה' ו'יש כתם חדש על גב יד ימין'. אה. 'ואז אתה מצטט לי שיר של אבידן'. זהו. אני אפסיק XD.

 

[DeepThoughts]

הכי אוהבת את זה לא הכל

 

[SheIIy]

יאללה, בואי נדבר על זה...

אני מאוד אוהבת את שיר 3 (הבית האפור?), אבל בעיקר את הסוף שלו 'נגן בקונצרטינה...' (אני מכירה את הלחן הזה מאיזשהו מקום ואין לי מושג מאיפה...), כשהקוצים היו קוצים זה שיר טוב.. ו'ימים זהובים' (יש בו איזה קטע שמזכיר לי את 'טיול בהיר'). רוב השירים יפים, אולי קצת מוקדם לבחור פייבוריט. ואני לא מסוגלת לשמוע את 'זה לא הכל' ומתגעגעת ל'לנשום בספירה לאחור'. וזהו.