דווקא בהופעה של "שירים ליואל" הייתה הפתעה:
וידוא ההריגה היה "הבית האפור", ולפניו "עיניים זרות", ו"מבול" היה רק השלישי לפני הסוף... ולא יודעת למה, אבל אף פעם לא הצלחתי להתגבר על "לנשום בספירה לאחור". הרבה אמרו ש"עיניים זרות" שלם יותר, מגובש יותר... אבל עבורי תמיד "לנשום בספירה לאחור יהיה דיסק מאוד שלם לי [אולי הבוסריות שלו תאמה את התקופה בחיים בה הייתי הכי מחוברת אליו?] הוא פשוט הדיסק האהוב עלי מבחינת הלחנים והליריקה. וכמה שיגידו שהוא בוסרי- עבורי הוא הכי בשל ונהדר ככה, כמו שהוא.